Die Torah - Die fünf Bücher Mose
השרץ על הארץ. לְהוֹצִיא אֶת הַיַּתּוּשִׁין שֶׁבַּכְּלִיסִין וְשֶׁבַּפּוֹלִין, וְאֶת הַזִּיזִין שֶׁבָּעֲדָשִׁים, שֶׁהֲרֵי לֹא שָׁרְצוּ עַל הָאָרֶץ אֶלָּא בְּתוֹךְ הָאֹכֶל, אֲבָל מִשֶּׁיָּצְאוּ לָאֲוִיר וְשָׁרְצוּ הֲרֵי נֶאֱסְרוּ (ספרא; חולין ס"ז):
לא יאכל. לְחַיֵּב עַל הַמַּאֲכִיל כָּאוֹכֵל; וְאֵין קָרוּי שֶׁרֶץ אֶלָּא דָּבָר נָמוּךְ, קְצַר רַגְלַיִם, שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה אֶלָּא כְּרוֹחֵשׁ וְנָד:
Das auf der Erde kriecht, das schließt die Mücken in den Zedernüssen (und Bohnen) und die Würmer in den Linsen (Chul. 67b) aus, weil diese sich nicht auf der Erde, sondern nur in der Speise bewegt haben; wenn sie aber an die Luft herausgekommen sind und sich bewegt haben, so sind sie verboten. Es darf nicht gegessen werden, das macht den, der zu essen gibt, ebenso schuldig wie den Essenden (Tor. koh.); unter Kriechtier wird etwas Niedriges, Kurzfüßiges, das nur gesehen wird, wie es kriecht und schleicht, verstanden.
וכל השרץ , איסור אכילת חיות ובהמות עופו' ודגים טמאים מפורשים למעלה , לבד שרץ הארץ שהן הרומשי' וההולכים על רגליהם , שלא זכר עדיין איסור אכילתן , שלא מנה רק שמנה שרצים המטמאין במותן , בא עתה לתת ל"ת על אכילתן , אין יוצא מן הכלל בין שמנה המטמאין , בין חבריהן שאינן מטמאין בין רומשין בין הולכין על רגליהן , כלם שקץ הם ואסורים באכילה : השרץ , פי' רש"י ז"ל אין קרוי שרץ אלא דבר נמוך קצר רגלים שאינו נראה אלא כרוחש ונד , וכבר גלינו דעתנו (פסוק כ') ששרץ יאמר בכל מין על הפחותים שבהן , וכל חיות הארץ הם על שתי מינין , קצתן מפריסי פרסה , וקצתן הולכים על כפם , שיש להם כף רגל שיוכל לכפף , אבל השרצים הן אותן הרומשים , הן בעלי רגלים דקים שאין להם כף , לא קראם הולכים על כפם , אלא בעלי רגלים כל הולך על ארבע עד כל מרבה רגלים (פסוק מ"ב) , וכן שרץ העוף אין לו כף רגל , אמר גם בהם ההולך על ארבע (פסוק כ') , אשר לו כרעים ממעל לרגליו (פסוק כ"א) , וקצתם שיש להם כף כלולים בכלל כל הולך על ארבע , ולא אמר כל הולך על ארבע כפות רגליו , לפי שמקצת בעלי ארבע אין להם כף רגל , גם אין צורך להאמר , כי בבהמות הוצרך לומר כן להבדילם מבעלי פרסה , וכל המליצות שבענין מיושרות לפי פרושנו : השרץ על הארץ , גם השורץ בים אם אין לו סנפיר וקשקשת אסור , וכבר הזהיר על שרץ המי' למעלה (פסוק י"א) , ולפי שכל אשר במים בין טהורין בין טמאין נקרא שרץ , וכאמרו ישרצו המים וגו' , וכמ"ש למעלה (פסוק כ') , לכן כאן שהזהיר על כל השרצים , הוצרך להוסיף השורץ על הארץ , להוציא שרץ מים שיש לו סנפיר וקשקשת , זהו כפי פשוטו , עוד למדו רבותינו השורץ על הארץ , להוציא השורצים בפירות ולא יצאו לאויר שמותרין , ואינן אסורין עד שיצאו לאויר וישרצו : שקץ הוא , לענין מה הם תועבה ושקץ , לענין אכילה שלא יאכלום ישראל , ופרשתיו למעלה :
V. 41. וכל השרץ וגו׳. Dieser Vers schließt sich, wie bereits dort bemerkt, dem V. 21 an und setzt die Gesetze über die verbotenen Tiere fort (siehe zu V. 22). Unter שרץ השורץ על הארץ sind alle ungeflügelten Insekten und Würmer begriffen, die auf der Erde entstehen, oder wenn sie im Wasser entstanden sind, sobald sie ihr Element verlassen haben (siehe oben V. 11). Es gehören dahin alle in Früchten am Baume oder Halm, במחובר, entstehenden Würmer. In vom Boden losgetrennten Stoffen, בתלוש entstehende Würmer liegen unter dem Begriff שרץ שורץ על הארץ, sobald sie sich fortbewegt haben, פרשו (Chulin 67b). Obgleich sonst כל היוצא מן הטמא טמא und daher ביצי עופות טמאים אסורים sind (siehe oben zu V. 4), so beginnt doch bei שרץ der איסור erst mit der שרץ-Bildung (ריקום), bei התליע בתלוש mit der Fortbewegung und ביצי שרץ sind nicht in den איסור begriffen. (Siehe Tossfot Chulin 64a; ד׳׳ה שאם רקמה ואכלה).