Die Torah - Die fünf Bücher Mose

V. 33. וכל כלי חרש: unter כלי חרש sind Geräte aus gebranntem Ton verstanden. Ungebrannte gehören unter die Kategorie כלי אדמה, die ebenso wie כלי אבנים nicht tumaempfänglich sind. – כלי חרש :אשר יפל מהם אל תוכו empfangen טומאה nur von ihrer inneren Seite, in ihrem Hohlraum, אויר כלי חרס, nicht aber von ihrer Außenseite, גביהם, und zwar braucht der tumabringende Gegenstand das Gefäß nicht zu berühren, sobald er nur sich innerhalb seines hohlen Raumes befindet, ebenso wie es hinsichtlich der Mitteilung der Tuma durch das Gefäß heißt: כל אשר בתוכו יטמא daß dessen ganzer Inhalt, selbst wenn es z. B. mit Senfkörnern gefüllt wäre, somit selbst das oberste und mittelste Korn, ohne Berührung des Gefäßes selbst, lediglich durch das Vorhandensein in dessen hohlen Raum טמא wird — התורה העירה על כלי חרש אפי׳ מלא חרדל –; die Weise des Empfangens der טומא wird durch die Weise der Mitteilung erläutert: ילפינן תוכו לטמא מתוכו לטמא (Chulin 24b). Ein durch einen Deckel verschlossenes irdenes Gefäß אשר צמיד פתיל עליו ist somit wie sein Inhalt vor dem Tame werden geschützt, es schützt seinen Inhalt vor der טומאה, es ist מציל באהל המת (Bamidbar 19, 15). כלי חרש bildet daher einen Gegensatz zu allen anderen טהור בכלי חרש :כלים טמא בכל הכלים טהור בכל הכלים טמא בכלי חרש, אויר כלי חרס טמא וגבו טהור אויר כל הכלים טהור וגבן טמא (Chulin daselbst). Es ist dies jedoch nur hinsichtlich der Empfänglichkeit für טומאה; ist jedoch ein כלי חרש durch תוכו tame geworden, so ist auch גבו tame und was das Gefäß von außen berührt wird tame: כלי חרס נטמא תוכו נטמא גבו (Bechorot 38a). מרובה מידה דלטמא מליטמא שכלי חרס מטמא אחרים מאחוריו ואינו מיטמא מאחוריו (ת׳׳כ z. St. 'עי׳ מ׳׳ל׳׳מ הל׳ כלים א׳ יג) פשוטי כלי חרס – die kein תוך haben, können somit nicht tame werden, und da auch אין מדרס לכלי חרס, so geht bei ihnen gar keine Tuma an (Gechorot 38a). כלי חרס kann daher nie אב הטומאה werden. Andere כלים können entweder als משכב ומושב של זב oder durch Berührung einer Leiche אב הטומאה werden. כלי חרס ist aber nicht ראוי למדרס, und אב הטומאה durch מת werden nur כלים; die טהרה במקוה haben; ein tame gewordenes כלי חרס kann aber nie wieder טהרה erlangen die, כלים ואתו תשברו werden nur מת durch כלי חרס kann aber nie wieder erlangen, heißt es hier (Eruwin 104b). Daselbst ergibt sich auch für כלי חרש die charakteristische Bestimmung, daß המכניס כלי חרש טמא למקדש פטור, entweder weil לית ליה טהרה במקוה oder weil Thossafot Nidda 28b fasst als Ergebnis der Verhandlung das erstere Motiv auf, welchem zufolge auch מכניס שרץ פטור wäre. Es dürfte dies jedoch nur nach der von Tossafot Eruwin daselbst ד׳׳ה לא רכ׳׳ע חייב gebrachten Lesart des R. Chananel richtig sein, vor welcher jedoch Tossafot selbst der von Raschi gegebenen Lesart den Vorzug gibt, welcher zufolge das Ergebnis für das letztere Motiv spräche, demzufolge מכנים שרץ חייב womit auch Rambam (16 ,13) הל' ביאת מקדש übereinstimmt. – כל אשר בתוכו יטמא. Das Gefäß wird ראשון לטומאה und sein Inhalt שני durch das Gefäß. Daher wird dieser Inhalt sofort in dem folgenden Vers näher als nur אוכלין und משקין präzisiert, denn nur diese können durch ein ולד הטומאה hier das טמא ,כלי חרש werden; כלים jedoch ebenso wie אדם nur durch אב הטומאה (Peßachim 20a-b und Schabbat 138b).