Die Torah - Die fünf Bücher Mose
על ארבע. עַל אַרְבַּע רַגְלָיִם:
ממעל לרגליו. סָמוּךְ לְצַוָּארוֹ יֵשׁ לוֹ כְּמִין שְׁתֵּי רַגְלַיִם לְבַד אַרְבַּע רַגְלָיו, וּכְשֶׁרוֹצֶה לָעוּף וְלִקְפֹּץ מִן הָאָרֶץ מִתְחַזֵּק בְּאוֹתָן שְׁנֵי כְרָעַיִם וּפוֹרֵחַ, וְיֵשׁ הַרְבֵּה — כְּאוֹתָן שֶׁקּוֹרִין לנגו"שטא — אֲבָל אֵין אָנוּ בְקִיאִין בָּהֶן, שֶׁאַרְבָּעָה סִימָנֵי טָהֳרָה נֶאֶמְרוּ בָהֶם אַרְבַּע רַגְלַיִם וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם וְקַרְסוּלִין — אֵלּוּ כְרָעַיִם הַכְּתוּבִים כָּאן — וּכְנָפָיו חוֹפִין אֶת רֻבּוֹ, וְכָל סִימָנִין הַלָּלוּ מְצוּיִים בְּאוֹתָן שֶׁבֵּינוֹתֵינוּ, אֲבָל יֵשׁ שֶׁרֹאשָׁן אָרֹךְ וְיֵשׁ שֶׁאֵין לָהֶם זָנָב, וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא שְׁמוֹ חָגָב, וּבָזֶה אֵין אָנוּ יוֹדְעִים לְהַבְדִּיל בֵּינֵיהֶן:
Auf vier Füßen. Oberhalb seiner Füße, neben 21 dem Halse hat es wie zwei Füße außer seinen vier Füßen; und wenn es fliegen und von der Erde hochspringen will, stemmt es sich auf jene beiden Springfüße und fliegt; es gibt davon viele (bei uns) gleich jenen, die man Heuschrecken nennt; aber wir kennen sie nicht, da vier Zeichen der Reinheit von ihnen erwähnt werden, vier Füße, vier Flügel, Springfüße, das sind die hier erwähnten Springfüße, und daß seine Flügel den größten Teil seines Körpers bedecken; alle diese Zeichen sind an jenen, die es bei uns gibt, vorhanden; nur manche haben einen langen Kopf, und manche haben keinen Schwanz; ferner muß es den Namen Chagab haben (Tor. koh.); und darin können wir sie nicht voneinander unterscheiden.
אך את זה תאכלו , מי שיש בו סימן זה המפורש לפנינו מותר באכילה · ממעל לרגליו , פי' רש"י ז"ל סמוך לצוארו יש לו כמין שני רגלים לבד ד' רגליו , וכשרוצה לעוף ולקפוץ מן הארץ , מתחזק באותן שני כרעים ופורח , ויראה שאלה השנים שמתחזק בהן לפי שהם נראים קצרים מארבעה רגליו בשעה שאינו קופץ , דומים לגרעים שהן עד הרגל , כי בשעה שרוצה לקפוץ מפשיט כפלי כרעיו ואז יאריכו יותר מרגליו , כי נועץ אותן בקרקע ומגביה גופו על ידיהן וקופץ · לנתר בהן על הארץ , אמר ראב"ע ז"ל אין לו אח , והמתרגם אמר לקפצא בהון כמו מקפץ והטעם דולג, אבל למה אין לו אח והיא מלשון ויתר ממקומו , שנופל על הקפיצה ממקום למקום , ונראה מפשט הכתוב שבעלי ד' רגלים או שהם מעופפים , או הולכים ברגליהם , ובעלי שתי כרעים , לבד שיעופפו בכנפיהם , וילכו ברגליהם כמו הזבובים , קופצים ג"כ ממקום למקום בארץ, בלי עזרת כנפיהם ורגליהם, אלא בכרעיהם שממעל לרגליהם, ולכן אמר לנתר בהן על הארץ , כי יעופפו בכנפיהם , ובארץ ילכו כזבובים על רגליהם , כעדות הכתוב אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף ההולך על ארבע , למדנו שגם הטהורים מהלכי רגלים הם , ונוסף בטהורים הקפוץ שעושים בכרעיהם , ויש לגדד לזה לשון רש"י ז"ל שהבאנו על זה :
VV. 21 u. 22. V. 21 fordert als charakteristisches Merkmal der erlaubten שרץ העוף nur Springfüße, in V. 22 werden jedoch besondere Arten mit dem Beisatz: למינו למינהו aufgeführt, und dadurch einerseits die Bestimmung des V. 21 beschränkt, anderseits diese Beschränkung durch למינו usw. wieder erweitert. Es wird daher Chulin 65, 66 dieses Satzgefüge als כלל ופרט וכלל, und die angeführten Arten exemplifikatorisch gefaßt und durch dieselben zu den כרעים des V. 21 (in der Mischna קרצולין genannt) werden noch die diesen Arten gemeinsamen Merkmale gefügt, so daß für die erlaubten שרץ העוף die Merkmale entscheidend sind: ארבע רגלים ארבע כנפים קרצולים, וכנפיו חופין את רובו, dazu kommt jedoch noch als fünfte Bedingung ושמו חגב, daß es zur Gattung חגב gehört. Die wesentlichen Merkmale ergeben sich nämlich bereits durch Vergleichung der genannten übrigen Arten und kann durch חגב nur noch der Gattungshabitus חגב gegeben sein. – Das לו (V. 21) ist übrigens לא geschrieben, um zu sagen, daß die Springheuschrecken selbst in einem Zustande zum Genuss erlaubt sind, in welchem die Springfüße noch nicht ausgebildet sind, אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן (Chulin 65a).