Die Torah - Die fünf Bücher Mose
לא יאכלו. לְחַיֵּב אֶת הַמַּאֲכִילָן לִקְטַנִּים, שֶׁכָּךְ מַשְׁמָעוֹ לֹא יְהוּ נֶאֱכָלִין עַל יָדְךָ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְאָסְרָן בַּהֲנָאָה? תַּ"ל לֹא תֹאכְלוּם — בַּאֲכִילָה אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה מֻתָּרִין; כָּל עוֹף שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ לְמִינָהּ, לְמִינוֹ, לְמִינֵהוּ, יֵשׁ בְּאוֹתוֹ הַמִּין שֶאֵין דּוֹמִין זֶה לָזֶה לֹא בְמַרְאֵיהֶם וְלֹא בִשְׁמוֹתָם וְכֻלָּן מִין אֶחָד:
Sie dürfen nicht gegessen werden; 13 macht den schuldig, der sie Kindern zu essen gibt (Tor. koh.); denn so geht daraus hervor, sie sollen durch dich nicht gegessen werden; vielleicht ist das nicht der Sinn, sondern jegliche Nutznießung zu verbieten? Darum heißt es, (Deut. 14, 12) dürft ihr nicht essen, zum Essen sind sie verboten, aber nicht, um von ihnen Nutzen zu haben. Bei jedem Vogel, bei dem למינה, למינו oder למינהו steht, gibt es von jener Art auch solche, die einander weder an Aussehen noch an Namen gleichen und doch alle von derselben Art sind.
ואת אלה תשקצו מן העוף , אבל בבהמה אמר זאת החיה , וכן בדגים את זה תאכלו , וכן בשרץ העוף המותרין אך את זה תאכלו וגו' , זה וזאת על הסימנים , כלומר המסומן מהן בסימנים אלו תאכלו , וכשזוכר פרטים בשמותם אמר אלה כמו בעופות טמאים ובחגבים טהורין· לא יאכלו שקץ הם , לענין זה יחשבו כשקץ שלא יאכלו , אבל בהנאה מותרין ומלת תשקצו לישראל ידבר בעבור מעלת נפשותיכם תשקצום שלא תאכלום . לא שהן שקץ בעצמותן , כי הן ממיני מעשה בראשית · הנשר , [° א"ה ידענו שאין אנו בקיאים בשמות העופות ולא בסימניהם , וכבר הסתפקו קדמונינו בקצתם, ובתרגומי הלכתי בעקבות המתרגמי' הקודמי' היוונים והערביים , לא לחתוך הדין על פיהם , או להכריע שכן הדבר בלי ספק , כי אם דרך סברא בעלמא , שלא להניח השמות בלי תרגום כלל , ואם יש ספק בלבך , בלך לדרך אחר °] , ידוע הנקרא ( אדלר ) , ובמליצות הנבואה מלאנו כנשר יעיר קנו וגו' ( דברים ל"ב י"א ), כנשר יעוף השמים ( משלי כ"ג ה' ) , אם על פיך יגביה נשר וכל הענין שם ( איוב ל"ט ל' ) , והאותות האלו יש בעוף הנקרא אדלר , [° ומז"ל אמרו בסימני הנשר שאין לו אצבע יתירה ובפק ואין הורקבנו נקלף ודורס ואוכל , והוכיחו בתוספות מזה שאינו אדלר , כי יש לו אצבע יתירה , ובמדינתינו ראינו העוף הידוע שקורין אדלר ובדקנוהו ומצאנוהו בלי אצבע יתירה °] , ובפי' העופות הטמאים יהיו דברי מעטים , מטעם שאמר הרב המעתיק שאין אנו בקיאין בהן ובסימניהם , ומה שיש לדבר עליהן , כבר השכיל עליו הרב הנ"ל , ודברי פי חכם חן · [° הפרס כפי הסכמת רוב המתרגמי' הוא מין נשר יבן העזניה , ויתכן שנתפרשו בשמותיהן , ולא אמר את הנשר למינו , לפי שנתיחדו בסימנין , שהנשר אין לו סימן טהרה כלל , ופרס ועזניה יש לכל א' מהן אחד מסימני הטהרה , כמו שאמרז"ל בחולין ( דף ס"א ) , והנה פרס נראה שהוא המין הנקרא בלשון רומי ( אסיפי פראגא ) ובל"א ( ביין ברעכער ) ע"ש שהוא פורס עצמות , מלשון ואת עצמותיהם פצחו ופרשו כאשר בסיר ( מיכה ג' ג' ) , ורז"ל אמרו על הפרס והעזניה דלא שכיחי בישוב · העזניה , אמרי המפרשים שהוא מן עוז והנו"ן נוסף , ויש מין נשר הנקרא בלשון רומי ( וואלעריא ) לעוצם כחו , והוא הנקרא בל"א ( דר שווארצע אדלר ) , והגאון תרגמו אלענ"קא , והוא ( גרייף ) בל"א , וכת' עליו הראב"ע שטעה , כי זה השם בלשון ישמעאל על דבר שלא נמצא בעולם ולא הי' ולא נברא אלא למשל , וכן יודו חכמי לשונם , א"כ לא יתכן שיאסר השם דב' שלא הי'° ] : ( יד ) [° הדאה , וגו' ובמשנה תורה נאמר והראה ואת האיה והדיה למינה ( דברים י"ד י"ג ) , ואמרו רז"ל ( חולין דף ס"ג ) ראה ודאה אחת היא , וכן איה ודיה , ולר' אבוה שם דאה וראה ואיה ודיה אחת היא , והנה ראה על שם שרואה ביותר ( חולין שם ) , ודאה מן כאשר ידאה הנשר , על שם שממהר לעוף , ויתכן שגם איה מלשון הזה , שהרואה אותו ישאל איה , כי במעט רגע יתעלם , והסימנין הללו ימצאו בעוף הנקרא ( האביכט ) בל"א , ובפ' ראה ( דברי' י"ד י"ג ) כת' יב"ע והראה ואת האיה והדיה למינה , ודייתא חיורתא ואוכמתא , דהיא איבו ודייתא לזנה , ואל תתמה שפרט לך הכתוב המיני' הללו , אחרי שכלל הכל ואמר למינה , לפי שכל המינין שזכר הכתוב חלוקין בסימניהם , כמו שאמרו רז"ל °] · למינה , [° כת' רש"י ז"ל כל עוף שנאמר בו למינה למינו למינהו , יש באותו המין שאין דומין זה לזה לא במראיהם ולא בשמותם וכלם מין אחד , עכ"ל , ולא פרטן הכתוב לפי שהן דומין בסימניהם , והנה מין בל"א ( ארט או גאטונג ) °] , ולדעתי המינים נחלקי' על ידי הנפשות, כאמרו תוצא הארץ נפש חי' למינה ( בראשית א' כ"ד ) , כלן שהן בעלי נפש אחת הן מין אחד , כי פעולותיהן ומנהגיהן דומים אעפ"י שאינן דומים זה לזה במראה ובשם , וזהו לדעתי פי' מלת תמונה , שהרשו מין , כמו מן פרש בין השם תבונה , ומורה על מעשה שרמז בו עושהו על פעולת דבר ידוע , אעפ"י שאינו דומה לו בתבנית , כמי שעושה צלם בעל קרנים יורה על השמש או על הירח, שהיא תמונת השמש לא תבניתה , ומזה תבין פי' לא תעשה לך פסל וכל תמונה , כי תמונה שב על אשר בשמים ממעל , לפי שאי אפשר לנו לעשות תבניתו אלא תמונתו : ( טו ) [° ערב , ארז"ל זה עורב אוכמא , וכן הוא אומר שחור ות כעורב ( שיר ה' י"א ) , את כל עורב להביא את העמקי , והוא הלבן , למינו להבי' מין אחר דדמי ריש' לדיונה ( חולין ס"ג ) °] : ( טז ) [° ואת בת היענה , אנקלוס ויב"ע תרגמו בת נעמיתא , והוא הנקרא בל"א ( שטרויספאגל ) שבמס' כלים ( פרק י"ז ) אמרינן שעושין כלים מבילת הנעמית , ובמס' שבת ( קכ"ח ע"א ) אמרו שברי זכוכית מאכל לנעמיות , ופירש"י שם בת היענה , הסימניןהאלו ידועי' שהם בעוףהנקרא( שטרויספאגל ) ,ונקרא בת היענה , וברבוי לבנות יענה ( איוב ל' כ"ט ) ,גם כיענים במדבר ( איכה ד' ג' ) , וכת' הרד"ק שהם עופות שוכני מדבר , ומשמיעי' קול יללה , ואולי שעל זה נקראו יענים , מן ענה , כמו יעלים מן עלה , וכן בת היענה מלשון הזה , כמו בן בליעל , והראב"ע כת' ( שמות כ"ג י"ט ) , בשר היענה יבש כעץ , ואין המנהג שיאכלנו אדם , כי אין בו ליחה , ולא יאכל מכל המין רק הבת , כי הי' נקבה וקטנה , ויש בה מעט ליחה , ולא כן הזכר הקטן , ורז"ל אמרו וכי בת יש לה ליענה , אלא לרבות בילתה · התחמס , כפי המתרגמי' ללשון הערב , הוא העוף שקורין ( שוואלבי ) , וגם הוא מהעופות הדורסים , כמו שאמרו עליו החוקרים , ומפרשי' אמרו שהוא הפאלק , ושמו נאה לו , לפי שהוא חמסן גדול בעופות · השחף , אמרו שהוא מן שחפת , והוא אולי המכחש הבשר ומדלדלו ( אויס לעהרנדפינדר ) , וכפי העתקת הקודמי' הוא העוף שקורין בל"א ( מעערהון ) , שאין כמוהו דל הבשר · [° הנץ , פי' רש"י ז"ל אישפר"וויר וכן הועתק בל"א , וכתוב המבינתך יאבר נץ יפרוש כנפיו לתימן , והראב"ע אמר יש לו נוצה רבה , והקרוב שהוא הידוע הפורש כנפיו תמיד לפאת דרום , כי יבקש מקום חם , ואין בזה ספק כעדות הכתוב שהבאנו : (יז) ואת הכוס , הועתק בל"א ( אוהו ) , וכתב הרב המעתיק תרגומו קדיא ובמס' נדה קדיא וקפופא ופרש"י עוף הצועק בלילה , ופניו דומות לשל אדם , ומצינו הייתי ככוס חרבות ( תהלים ק"ב ז' ) , כי מטבעו לשכון בחורבות · השלך , פי' רבותינו זה השולה דגים מן הים , וזהו שת"א ושלינונא · [° הינשוף , רש"י ז"ל אמר כוס וינשוף הם צואיט"יש ( והוא שועט"עי ובל"א ( איילי ) הצועקים בלילה , ויש להם לסתות כאדם , ועוד אחר דומה לו שקורין ייב"ן ( נ"ל היב"ו , מין איילי עכ"ל °] , ואין כוונתו שכוס וינשוף מין אחד , אבל חוברו בפסוק אחד לפי ששניהם צועקים בלילה :
VV. 13-19. Wir haben die Namen der hier verbotenen Vögel unübersetzt gelassen, weil nach der Chulin 61a ff. gegebenen Halacha alle anderen, hier nicht genannten Vogelarten erlaubt sind, eine jede Unrichtigkeit in der Übersetzung auch nur eines dieser Vögel somit einem Verstoß gegen das Gesetz Vorschub leisten würde. Nun beruht aber die Übersetzung der allermeisten dieser Vögel nur auf Vermutung, ja, Tossfot daselbst 63a ד׳׳ה נץ und 62b ד׳׳ה מאי ספיקיהו sieht sich sogar veranlaßt, in Zweifel zu ziehen ob die Übersetzung von Adler für נשר und Rabe für עורב zutreffend sei. An dem anatomischen und physiologischen Vergleich der erlaubten יונה mit dem verbotenen נשר werden übrigens in Chulin daselbst drei positive und ein negatives Merkmal der טהרה dargestellt: אצבע יתרה זפק קורקבנו נקלף und אינו דורס, deren ganzes oder in gewissen Fällen selbst nur teilweises Vorhandensein die Genußerlaubnis eines Vogels anzeigen würde. Allein für uns sind selbst von diesen Merkmalen nur zwei zweifellos klar: זפק das Vorhandensein eines Kropfes, und קרקבנו נקלף: die leichte Ablösbarkeit der inneren Magenhaut. Über die Bedeutung des Merkmals an den Zehen, אצבע יתרה, und der Art des Nahrungsfanges, אינו דורס, gehen schon die Ansichten der Kommentatoren auseinander. Und schon aus den Zeiten der Amoraim ist uns der Kanon geworden: עוף טהור נאכל במסורת, ein reiner Vogel wird nur auf Grund zuverlässiger Überlieferung gegessen (Chulin 63b).