Die Torah - Die fünf Bücher Mose

Buch: Kapitel: Vers:

Hebräischer Text (nach der Masorah)

וְאֵ֣ת ׀ שְׂעִ֣יר הַֽחַטָּ֗את דָּרֹ֥שׁ דָּרַ֛שׁ מֹשֶׁ֖ה וְהִנֵּ֣ה שֹׂרָ֑ף וַ֠יִּקְצֹ֠ף עַל־אֶלְעָזָ֤ר וְעַל־אִֽיתָמָר֙ בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֔ן הַנּוֹתָרִ֖ם לֵאמֹֽר׃

Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)

Nach dem Entsündigungsopferbock forschte Mosche, und siehe, er war verbrannt worden. Da zürnte er über Elasar und Itamar, die übriggebliebenen Söhne Aharons, und sprach:

Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)

Nach dem Sündenopferbock erkundigte sich Moscheh, und siehe! er war verbrannt. Da zürnte Moscheh über Elasar und Itamar die noch übrigen Söhne Aarons, und sprach:

Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)

Als nun Mosche angelegentlich nach dem Sündopferbocke forschte, — siehe, er war verbrannt worden. Da zürnte er über Eleasar und Ithamar, die übriggebliebenen Söhne Ahrons, und sprach:

Mendelssohn-Übersetzung im Original

נאךדעם זינדענאפּפֿערבאק ערקונדיגטע זיך משה, אונד זיהה! ער וואר פֿערבראנט · דא צירנטע משה איבער אל'עזר אונד איתמר דיא נאך איבריגען זעהנע אהרנס, אונד שפראך:

Masoretische Anmerkungen

דָּרַ֛שׁ: דרש בראש שׁיטה והיא חצי התורה בתיבות Das Wort soll am Anfang einer Zeile stehen und es ist die Mitt der Torah in Bezug auf die Wörter

Onkelos

וְיָת צְפִירָא דְחַטָאתָא מִתְבַּע תָּבְעֵי מֹשֶׁה וְהָא אִתּוֹקָד וּרְגֵז עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן דְאִשְׁתָּאֲרוּ לְמֵימָר

Raschi

שעיר החטאת. שְׂעִיר מוּסְפֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ; וּשְׁלֹשָׁה שְׂעִירֵי חַטָּאוֹת קָרְבוּ בוֹ בַיּוֹם, שְׂעִיר עִזִּים וּשְׂעִיר נַחְשׁוֹן וּשְׂעִיר רֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּמִכֻּלָּן לֹא נִשְׂרַף אֶלָּא זֶה; וְנֶחְלְקוּ בַדָּבָר חַכְמֵי יִשְֹרָאֵל, יֵשׁ אוֹמְרִים מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה שֶׁנָּגְעָה בוֹ נִשְׂרַף, וְיֵשׁ אוֹמְרִים מִפְּנֵי אֲנִינוּת נִשְׂרַף, לְפִי שֶׁהוּא קָדְשֵׁי דוֹרוֹת, אֲבָל בְּקָדְשֵׁי שָׁעָה סָמְכוּ עַל מֹשֶׁה שֶׁאָמַר לָהֶם בַּמִּנְחָה וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת (ספרא; זבחים ק"א):

דרש דרש. שְׁתֵּי דְרִישׁוֹת: מִפְּנֵי מָה נִשְׂרַף זֶה? וּמִפְּנֵי מָה נֶאֶכְלוּ אֵלּוּ? כָּךְ הִיא בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים:

על אלעזר ועל איתמר. בִּשְׁבִיל כְּבוֹדוֹ שֶׁל אַהֲרֹן הָפַךְ פָּנָיו כְּנֶגֶד הַבָּנִים וְכָעַס (ספרא):

לאמר. אָמַר לָהֶם הֲשִׁיבוּנִי עַל דְּבָרַי (שם):

Raschi (Deutsche Übersetzung)

Nach dem Ziegenbock des Sündopfers, dem Ziegenbock der Mußafopfer von Rosch chodesch; drei Ziegenböcke als Sündopfer wurden an jenem Tage dargebracht, (9, 3) nehmet einen Ziegenbock, der Ziegenbock von Nachschon und der Ziegenbock von Rosch chodesch (Seb. 101b); von allen dreien war nur dieser verbrannt worden; die Gelehrten Jisraels sind darüber verschiedener Ansicht (Tor. koh.), manche sagen, er wurde darum verbrannt, weil ihn eine Unreinheit berührt hatte; manche sagen, er wurde wegen der Trauer verbrannt, weil er zu den für alle Zeiten vorgeschriebenen Heiligtümern gehörte; aber bei den nur für jenen Tag vorgeschriebenen Heiligtümern verließen sie sich auf Mosche, der ihnen beim Speiseopfer gesagt hatte, esset es ungesäuert. Fragte wiederholt, diese beiden Fragen beziehen sich darauf, warum ist dieser verbrannt und warum sind die anderen gegessen worden; so steht im Torat Kohanim. Über Elasar und über Itamar, aus Rücksicht auf die Ehre von Aharon wandte er sein Angesicht den Söhnen zu, als er zürnte (Tor. koh.). לאמר, er sagte zu ihnen, antwortet mir auf meine Fragen (Tor. koh.).

Kommentar von R. Samson Raphael Hirsch

V. 16. ואת שעיר החטאת וגו׳ והנה שרף. Aus Sebachim 101a ist ersichtlich, daß drei שעירי חטאת an diesem Tage vorhanden waren, deren Fleisch normal den כהנים zum Genuss zufiel: der eben Kap. 9, 3 angeordnete שעיר חטאת der Nation, der von Judas Stammesfürst נחשון am ersten חנכת המזבח-Tage, d. i. der יום שמיני, nach den מלואים gebrachte שעיר עזים לחטאת. Bamidbar 7, 16, und endlich, da der Tag zugleich ראש חדש ניסן war, der שעיר חטאת של ר׳׳ח. Die beiden ersten waren קרשי שעה, d. h. durch die besondere Bedeutung des Momentes der Heiligtumsweihe veranlasst und dieser angehörig. Der letztere gehörte zu קדשי דורות, d. h. zu den normalen und bleibenden, durch den jedesmaligen Zeitcharakter des Tages veranlassten Pflichtopfern, חובות היום. Aus der Motivierung: ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה לכפר עליהם לפני ד׳ (V. 17) wird (Sebachim 101b) bewiesen, daß nur der שעיר של ר׳׳ח verbrannt war. Nur dieser setzt wirkliche עון העדה, wirkliche der Sühne bedürftige Vergehungen voraus, während jene שעירי קדשי שעה mehr als Gelöbnis für die Zukunft, denn als Sühne für die Vergangenheit zu fassen wären.

Text herunterladen