Die Torah - Die fünf Bücher Mose
פן יפגענו. פֶּן יִפְגָּעֲךָ הָיוּ צְרִיכִים לוֹמַר, אֶלָּא שֶׁחָלְקוּ כָּבוֹד לַמַּלְכוּת. פְּגִיעָה זוֹ לְשׁוֹן מִקְרֵה מָוֶת הִיא (שם):
Daß er uns nicht treffe, daß Er dich nicht treffe, hätten sie sagen müssen, nur, sie erwiesen der Regierung Ehre (Midrasch Tanchuma waera); treffen bedeutet hier mit dem Tode treffen.
Der Gott der Hebräer. Moses und Aaron sprechen nun in einer für Pharao verständlicheren Sprache. Sie reden daher nicht mehr von »Adonaj«, sondern sagen ihm, daß der Gott, der Moses erschienen ist, eben der Gott der Hebräer ist.
drei Tagesreisen. Siehe III, 18.
mit Pest oder Schwert. Selbst Pharao würde verstehen, daß ein Volk, sobald es den Dienst seines Gottes vernachlässigt, Gefahr läuft, sich göttliche Strafen, sei es durch das Schwert, sei es durch schlimme Krankheiten, zuzuziehen.
ויאמרו אלהי העברים וגו' , כלומר עם ישראל מעבר הנהר באו לגור הנה , וזהו אלהי בני עבר הנהר והם עמו , וצריכין לעבדו · נקרא עלינו , כמו נקרא נקריתי בהר הגלבע (שמואל ב' א' ו') , והוא כטעם פגיעה , והשרש הזה יבא על ענין זה רובו בה"א ומעוטו באל"ף בסוף · פן יפגענו , יתכן שיכללו בזה גם אנחנו גם אתה פרעה עמנו וכל מצרים , שיכה אותנו בדבר או בחרב , והחיוב על כולנו : [° יפגענו , שרש פגע יאמר פעם על התפלה והתחנה , ופגעו לי בעפרון בן צחר (בראשית כ"ג ח') . ופעם על הפגישה , ויפגעו בו מלאכי אלהים (שם ל"ב ב') , ופעם על ההכאה להמית גם פגע בו ויכהו וימות (שמואל ב' א' ט"ו) , לפגע בכהני ה' (שם א' כ"ב י"ז) , וענינים קרובים הם , ורבם קשורים עם הבי"ת , והמה פעלים יוצאים , וכתב רש"י ז"ל כי פגיעה זו לשון מקרה מות הוא , והנה א"ת דילמא יארעיננא , וכ"ת יב"ע יארע יתן , ומשמעות תרגומם שהוא עומד , ושב על הדבר והחרב , ולא יתישב חבורו עם הבי"ת , אבל הי' צריך לומר פן יפגענו דבר או חרב , לכן נראה ששב על השם שלפניו והוא יוצא כחבריו , ור"ל פן יפגע השם אותנו (או בנו) להכותנו במכת דבר או חרב °] :
V. 3. Sie erneuerten daher ihren Antrag ganz von seinem Standpunkte und aus seinen Anschauungen. Kennst du nicht ד׳, so verstehst du doch, wenn wir von dem "Gotte der Hebräer" sprechen. Wie die Ägypter, haben auch wir unseren Gott, und wenn der, in Folge der höheren Notwendigkeit, die über Götter und Menschen gebietet (siehe Kap. 3, 18), in die sichtbare Welt hervortritt, so ist das, du weißt es, ein bedenkliches Wahrzeichen, so muss er besänftigt werden. Geschieht das nicht, so kann Pest und Schwert über uns kommen, und da würden nicht nur wir, sondern du und dein Volk mit leiden. Um eurer selbst willen — ihr fürchtet doch auch den Zorn der Götter — bewillige uns das Fest!