Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ויהי משה בדרך במלון:
ויבקש המיתו. (המלאך ל)מֹשֶׁה: לְפִי שֶׁלֹּא מָל אֶת אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ, וְעַל שֶׁנִּתְרַשֵּׁל נֶעֱנַשׁ מִיתָה. תַּנְיָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: חַס וְשָׁלוֹם, לֹא נִתְרַשֵּׁל אֶלָּא אָמַר, אָמוּל וְאֵצֵא לַדֶּרֶךְ, סַכָּנָה הִיא לַתִּינוֹק עַד שְׁלוֹשֶׁת יָמִים, אָמוּל וְאֶשְׁהֶה ג' יָמִים, הַקָּבָּ"ה צִוַּנִי לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם וּמִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ? לְפִי שֶׁנִּתְעַסֵּק בַּמָּלוֹן תְּחִלָּה (מכילתא). בְּמַסֶּכֶת נְדָרִים: וְהָיָה הַמַּלְאָךְ נַעֲשֶׂה כְּמִין נָחָשׁ וּבוֹלְעוֹ מֵרֹאשׁוֹ וְעַד יְרֵכָיו וְחוֹזֵר וּבוֹלְעוֹ מֵרַגְלָיו וְעַד אוֹתוֹ מָקוֹם, הֵבִינָה צִפּוֹרָה שֶׁבִּשְׁבִיל הַמִּילָה הוּא (נדרים ל"ב):
Als er auf dem Wege in der Herberge war, Mosche. Und wollte ihn töten, wen, Mosche, weil er seinen Sohn Eliezer nicht beschnitten hatte; weil er damit zögerte, wurde der Tod über ihn verhängt. In einer Baraitha steht, R. Jose sagt, der Ewige behüte, Mosche zögerte nicht, sondern er sagte, beschneide ich das Kind und trete die Reise an, so ist es bis zu drei Tagen eine Gefahr für das Kind; beschneide ich und warte drei Tage, der Heilige, gelobt sei Er, hat mir aber befohlen, gehe, kehre nach Ägypten zurück; warum wurde aber der Tod über ihn verhängt? Weil er sich zuerst mit der Herberge beschäftigte. Im Traktat Nedarim (32a) steht, der Engel machte sich einer Schlange gleich und verschlang ihn von seinem Haupte bis zu seinen Hüften, dann wieder verschlang er ihn von seinen Füßen bis zu jener Stelle, daraus entnahm Zipora, daß es um der Beschneidung willen war.
und wollte ihn töten. Eine anthropomorphe Ausdrucksweise für die Tatsache, daß Moses plötzlich schwer erkrankte. Manche Erklärer setzen diese plötzliche Erkrankung Mosis in Verbindung mit seiner schuldhaften Unterlassung der Beschneidung seines Sohnes. Die Tradition schreibt diese Unterlassung dem Einfluß Jithros und Ziporahs zu. Diese scheinen gewünscht zu haben, die Beschneidung bis zum 13. Lebensjahr aufzuschieben, gemäß dem Brauch der beduinischen Stämme.
ויהי בדרך , היתה קבלה בידם שלא יומל הבן ביום השמיני אם הוא חולה או הוא בדרך ואין יכולת במוליכו להתמהמה ובעבור כי משה לא יכול להתעכב בשליחות השם , ראה בעצתו שלא יומל הנער כי יסתכן אם יוליכו אותו בדרך · והנה שלח השם מלאך להזכיר משה שיניח עצתו ויומל הנער וילך לו לבדו , והנער יהי' עם אמו עד שיתרפא : וטעם ויפגשהו ה' , שבא חולי על משה מהשם שלא עלה על לבו , וזהו ויבקש המיתו אם לא יומל בנו , ובעבור שאחזתו רעדה לא יוכל הוא למולו ומלה אותו צפורה כי הוא גלה לה זה הסוד . ואל תתמה בעבור שהוא כתוב ויפגשהו ה' כי מלאך ה' נקרא על שמו וכמוהו וה' הלך לפניהם יומם (שמות י"ג כ"א) , וגם כתוב ויסע מלאך האלהי' (שם י"ד י"ט) · (הראב"ע) :
V. 24. ויפגשהו ד׳. Derselbe Gott, der ihn soeben mit einer so großen Botschaft aussandte, und in dessen Sendung er eben begriffen war, trat ihm mit einem Male entgegen und zog es vor, ihn lieber sterben zu lassen. Es ist aus dem Folgenden evident, daß Mosche die Beschneidung seines Sohnes verabsäumt hatte und dies die Ursache seiner plötzlichen Todesgefahr gewesen. Ging er doch hin, die Erlösung eines Volkes zu vollbringen, dessen ganze Bedeutung auf Mila beruht, und da soll er in den Kreis dieses Volkes ein unbeschnittenes Kind bringen! Lieber ihn sterben, als ihn mit solchem Beispiel seine Sendung antreten lassen. So glauben wir das ויבקש verstehen zu müssen, ein Wort, das sonst eine doppelte Härte als Aussage von Gott erhalten würde. Gott, der Allbarmherzige, wünscht nicht den Tod eines Menschen, und wen Gott töten will, der ist tot. So aber bringt uns dies Wort das Bedeutsame zum Bewusstsein, daß Gottes Plan durch keinen Menschen bedingt ist, — הרבה שלוחים למקום — Gott ist kein Mensch, auch ein Mosche nicht, unentbehrlich; eine irrige Meinung, der durch das bisherige Dringen in Mosche zur Übernahme der Sendung Mosche Vorschub geleistet war, und der hier begegnet wird. Gott sieht auch seinen Boten, auch einem Mosche, nichts nach. Im Gegenteil: בקרבי אקדש. Das ist hier mit großen Zügen von vornherein gezeichnet.