Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ויעל עליו וגו'. אַף בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי לַמִּלּוּאִים, שֶׁהוּא יוֹם הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן, שִׁמֵּשׁ מֹשֶׁה וְהִקְרִיב קָרְבְּנוֹת צִבּוּר, חוּץ מֵאוֹתָן שֶׁנִּצְטַוּוּ בוֹ בַיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ וְגוֹמֵר (ויקרא ט'):
את העלה. עוֹלַת הַתָּמִיד:
ואת המנחה. מִנְחַת נְסָכִים שֶׁל תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְעִשָּׂרֹן סֹלֶת בָּלוּל בְּשֶׁמֶן וְגוֹמֵר (שמות כ"ט):
Und er brachte 29 darauf dar, auch am achten Tage der Einweihung, das ist am Tag der Errichtung der Wohnung, verrichtete Mosche den Dienst und brachte die Opfer der Gemeinde dar außer denjenigen, die nur für jenen Tag vorgeschrieben worden waren; wie es heißt (Lev. 9, 7), tritt zum Altare hin... Das Ganzopfer, das beständige Ganzopfer, und das Speiseopfer, das Speiseopfer, das zum Gußopfer des beständigen Opfers gehörte, wie es heißt (29, 40), und ein Zehntel feines Mehl, in Öl verrührt.
ויעל עליו וגו' , עדין לא הקים החצר סביב למשכן , ואין מקריבין בלא קלעים , כי יהיו שמועי חוץ , והכוונה כמ"ש מדברי הרמב"ן שעשה כן בזמנו אחר גמר ההקמה והמשיחה : ויעל , משה הוא המעלה , שכן נצטוה , וזה אשר תעשה (שם כ"ט ל"ח) , שיתחיל הוא לעשות כן בעבדו בימי המלואים , כי הצואות כלן שם על עבודת משה , ואמר אחרי כן עלת תמיד לדרתיכם (שם מ"ב) , שיעשו כן הכהנים לדורות . (הרמב"ן) . והנה אף ביום השמיני למלואים , שהוא יום הקמת המשכן , שבו התחיל אהרן לשמש בכהנה גדולה , לא הקריב אהרן אלא הקרבנות שנצטוו לבו ביום , שנאמר קרב אל המזבח וגו' (ויקרא ט' ז') , אבל שמש גם משה עדיין והקריב קרבנות הצבור . את העלה , עולת תמיד . ואת המנחה , מנחת נסכים של תמיד , שהיא בכלל עולת התמיד , כמו שנאמר את הכבש האחד תעשה בבקר , ואת הכבש השני תעשה בין הערבים , ועשרן סלת בלול בשמן וגו' (לעיל כ"ט ל"ט ומ') , ומיום ההוא והלאה העבודה באהרן ובניו , ולא שמש משה כלל אף בקרבנות צבור . והרשב"ם פי' ויעל עליו , אהרן ובניו את העלה ואת המנחה כל הימים , ולדעתו לא שמש משה כי אם בשבעת ימי המלואים [°ולדעתי לא יחלוק הרשב"ם על זה שמשה שמש ביום השמיני והקריב קרבנות הצבור דאל"כ למה צוהו ה' לרחוץ ידיו ורגליו מן הכיור , כמ"ש להלן (פסוק ל"א) , ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו את ידיה' ואת רגליהם ? וכי היכן מצינו זר רוחץ מן הכיור ? אלא ודאי שהכתוב ההוא נאמר על יום השמיני , שבו השוו משה ואהרן ובניו לעבודה , משה הקריב קרבנו' הצבור , ואהרן ובניו קרבנות שנצטוו לבו ביום , וכמ"ש רש"י על הכתוב ההיא , ואף שאהרן לבד הקריבם ולא בניו , כמ"ש בפ' שמיני , עכ"ז הם סייעו לו בעבודתו , כמ"ש ויקרבו בני אהרן את הדם אליו (ויקרא ט' ט') , וימצאו בני אהרן אליו את הדם (שם י"ב) , ואת העלה המציאו אליו (שם י"ג) , וימצאו בני אהרן את הדם אליו (שם י"ח) , וישימו את החלבים על החזות (שם כ') , וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים קחו את המנחה הנותרת מאשי ה' ואכלוה מצות אצל המזבח כי קדש קדשים הוא , ואכלתם אתה במקום קדוש וגו' (שם י' י"ב וי"ג) , אבל פסוק שלפנינו ויעל עליו וגו' נראה לו יותר לפרשו על כל הימים שמיום הח' ואילך , שלא הקריב עוד משה בהם , ונראה כונתו בעבור שלא נאמר ויעלו עליו משה ואהרן ובניו , כמ"ש אצל ורחצו°] :