Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ersten Monats, des zweiten Jahres nach dem Auszuge aus Ägypten (v. 17). Neun Monate waren seit der Ankunft des Volkes am Sinai verflossen (XIX, 1). Die eigentliche Arbeit der Erbauung des Heiligtums hatte ungefähr vier Monate erfordert.
ביום, על דעת רז"ל בת"כ הי' זה בשמיני למלואים , ומשלשה ועשרי' יום לחדש אדר התחילו ימי המלואים והי' משה מקים את המשכן בכל יום וסותרו להרגיל הלוי' בעבודתם , ובר"ח ניסן שהוא השמיני למלואים צוהו השם שיקימנו ולא יורידנו עוד, כי בנסוע המחנות הלוים יורידו , ויקימו אותו , וכת' הראב"ע והנה מצאנו בספרי כי מישאל ואלצפן היו הטמאים לנפש אדם , והנה יום שמיני למלואים הוא שמיני לחדש עכ"ל, וכן הרא"ם בפ' צו כת' וז"ל בספרי אמרו ויהי אנשי' אשר היו טמאים לנפש אדם (במדבר ט' ו') , מי היו ? נושאי ארונו של יוסף היו דברי ר' ישמעאל , ור' עקיבא אמר מישאל ואלצפן היו שנטמאו לנדב ואביהוא , שנאמר ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא (שם) , ביום ההוא לא היו יכולים לעשות אבל יכולים היו ביום שלאחריו , ונמצאנו למדין שהשביעי של נדב ואביהוא הי' בע"פ , ואח"כ יום מיתתן של נדב ואביהוא הי' בשמיני לניסן , וכיון שיום מיתתן הי' בשמיני למלואים , דקרא דויהי ביום השמיני (ויקרא ט' א') , שבו מתו נדב ואביהוא אדלעיל מיני' קאי דכתיב ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים (שם ח' ל"ה) , נמצינו למדין שהשמיני למלואים הי' בשמיני בניסן , ואח"כ תחלת המלואים הי' בר"ח ניסן , ולכן עכ"ל דהאי דת"כ פליגא אדר' עקיבא עכ"ל וכן בפסחי' פרק האשה (דף צ' ע"ב) איכא ספרי' דגרסי סבר לה כר' עקיבא דאמר מישאל ואלצפן היו שחל שביעי שלהם להיות בערב פסח , ולפ"ז לדעת ר' עקיבא ביום החדש הראשון באחד לחדש היתה תחלת הקמת המשכן ומשם ואילך לא סתרו עד שנסעו המחנות , והראב"ע הביא בדמות ראי' על זה , מדכתיב ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה , ואנה יהי' פתח אהל מועד אחר שיהי' נסתר , וכת' הרא"ם שצריך לפרש ופתח אהל מועד ומקום אהל מועד , והוא דחוק , אבל הרמב"ן כתב שבכל שבעת ימי המלואים הי' מקים אותו בבקר בבקר , ועומד כן כל היום וכל הלילה . ובעלות השחר הי' מוריד אותו וחוזר ומקימו מיד וכו' ובויקרא רבה אי' (וכן הוא בתנחומא) הי' משה מפרקו ומעמידו בכל יום שני פעמים, ר' חנינא הגדול אומר שלש פעמים בכל יום וכו' ויתכן שכל זה רגילות להודיע ענין הקמתו והסדר עכ"ד . והנה רש"י ז"ל פי' הכתובי' כאן ובפ' צו' ובפ' שמיני ובפ' נשא אליבא דת"כ, וכת' הרמב"ן ז"ל [וכ"כ רש"י והראב"ע בפ' נשא (במדבר ז' א')] שיש כדמות ראי' לדבריהם ממה שכתוב ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן (שם) , ואם לא הוריד אותו מה טעם ביום כלות , כי ביום אחד החל וכלה , והראוי שיאמר ביום הקים משה את המשכן , ואנחנו נעיר על כל א' מהכתובים הנזכרי' בבואנו להם אי"ה , ונפרשם אליבא דתרי השטות , ואולם דע שבספרי שבידינו (דפוס וויניצי' שנת רנ"גו) אין הגירסא כמו שהביא הרא"ם , אבל כך היא הנוסחא שם , מי היו ? נושאי ארונו של יוסף היו דברי ר' ישמעאל , ר' עקיב' אומר מישאל ואלצפן היו שנטמאו לנדב ואביהוא , ר' יצחק אומר אין צריך אם נושאי ארונו של יוסף היו יכולים ליטהר , ואם מישאל ואלצפן היו יכולים ליטהר , למי היו ? למת מצוה נטמאו, שנאמר ולא יכלו לעשת הפסח ביום ההוא , לא היו יכולים לעשות בו ביום אבל היו יכולים לעשות ביום שלאחריו , נמצינו למדים שחל שביעי שלהם להיות בערב פסח , וכן התוס' בפ' ב' דסוכה (דף כ"ה ע"ב) דהו אותה הגרסא דפסחים שזכרנו למעל' וכתבו דגרסינן התם ר' יצחק, והיא כנוסחת הספרי שבידינו , ולפ"ז אין הכרח שיחלוק ר' עקיבא אהא דת"כ , ואפשר שיודה ר' עקיבא שהיו יכולים ליטהר, כמ"ש רש"י במס' גיטין (דף ס' ע"א) אליבא דר' לוי , שהיו יכולים ליטהר ולא נזקקו לפסח שני אלא אם לא יטהרו :
Kap. 40. V. 2. ביום החדש הראשון באחר לחדש, wörtlich: am Tage des ersten Neumonds, am ersten des Monats; diese scheinbare Tautologie erklärt sich, wenn wir bedenken, daß, wie wir bereits zu Kap. 12, 2 erläutert, die Bedeutung unserer Neumonde wesentlich darin gravitiert, daß sie nicht den astronomisch kosmischen Vorgang feiern, vielmehr nur in jenem Naturvorgange das Vorbild und die Mahnung zur Stiftung und Begehung menschlich-sozialer "Neumonde" menschlich-sozialer Erneuungen haben.
Die Errichtung der "Wohnung des Zusammenkunftszeltes" mit welcher die Einkehr der Herrlichkeit Gottes in den irdischen jüdischen Kreis, somit Israels "Moed", die Konjunktion Israels mit seiner "Sonne" seine Erleuchtung durch seines Gottes Licht beginnen sollte, sollte am Tage des ersten Neumonds, d. h. am Tage des Neumonds stattfinden, mit welchem Israels Jahre beginnen; war doch dies der Neumond, der zuerst die Botschaft von der gleich und immer zu findenden "Neuwerdung" in Israel, und durch Israel in den Menschenkreis brachte. Der Neumond der nationalen Erstehung sollte auch der Neumond der Schechinaeinkehr, der Erfüllung des ושכנתי בתוכם werden, in welchem erst die nationale Erlösung ihren Abschluss findet. Daher: ביום החדש הראשון, das genügte schon, um den ersten Nissan zu bezeichnen; es wird aber noch באחד לחדש hinzugefügt, um die Bedeutung dieses Gefeiertesten aller ersten Nissan gegen jeden Anflug heidnischer Naturfeier sicher zu stellen. Nicht weil an diesem Tage astronomisch Neumond ist, sondern weil in Folge dieses Neumonds Israel seinen ersten Monatstag zählt, ward er für die Errichtung des Heiligtums ausersehen. Wenn החדרש הראשון hier der erste Monat hieße, so würde der Satz wie gewöhnlich lauten: בחדש הראשון באחד לחדש. ביום החדש הראשוןNeumonds/i und dürfte damit zugleich die (Schebuot 15b) an dem Satze: וביום הקים את המשכן (Bamidbar 9, 15) gelehrte Bestimmung: אין בנין בית המקדש בלילה gesagt sein, daß die Errichtung nur am Tage zu geschehen habe. Hebt doch auch diese Bestimmung selbst, wie wir dies bereits (Jeschurun IV. Jahrg. S. 621 ff.) entwickelt haben, alles nur am Tage zu Vollziehende aus dem dunkeln Bereich blinder Naturwaltung hinein in den hellen Kreis bewusstvoll sittlicher Freiheit, deren Reich mit dem Tageswirken des Menschen beginnt.