Die Torah - Die fünf Bücher Mose
Und ich bin herabgekommen. Eine ähnliche Rede der Gottheit in »der Sprache der Menschen« (Anthropomorphismus) finden wir in XIX, 11.
fließend von Milch und Honig. Eine sprichwörtlich gewordene, oft auf Kanaan angewandte Bezeichnung, siehe XIII, 5; Num. XIII, 27. Diese Beschreibung des Gelobten Landes ist hier am Platz, weil Moscheh es nicht aus persönlicher Anschauung kennt.
des Kenaaniters. Eine allgemeine Bezeichnung für die Völker, die die frühere Bevölkerung Palästinas bildeten. Ursprünglich bezog man Kenaan (»Niederung«, »Niederland«) nur auf die Küste Phöniziens und das Land der Philister. Siehe Gen. X, 6.
Chittiter, ein mächtiges und kriegerisches Volk, das in Klein-Asien saß; abgesprengte Teile lebten in Süd-Palästina; siehe Gen. XXIII.
Emoriter. Ursprünglich ein kriegerischer Stamm, der in dem Hügelland hinter Phönizien saß; später wurde der Name zur Bezeichnung für alle vorisraelitischen Einwohner Kenaans. Vgl. Amos II, 9 (Genesis S. 500).
Perisiter und Chiwiter. Völker, die wahrscheinlich in Mittel-Palästina gelebt haben.
Jebusiter. Zum Besitztum dieses Stammes gehörte Jerusalem.
וארד להצילו , כבוד השם מלא הכל , אלא שהושאל לשון ירידה מן התנועה המקומית למקום נמוך אל פנות המחשבה וההשקפה על ענין שפל ופחות בתעלה מהמשקיף הפונה את מגמת מחשבתו אליו , וכן בהרבה מקומות מהכתוב הושאלה להשם יתברך ירידה על הדרך הזה , כאשר זכר הרב המורה בספרו וכאשר בתבנו בשמו בפ' נח ( בראשית י"א ה' ) , וא"ת ואתגליתי ( איך בין ערשינן ) , גם הוא כיון להרחיק ההגשמה מכבוד השם ית' , ואולם אם היו דברי המלאך שדבר בלשון שולחו , אפשר שאין צורך לזה , והטעם כפשוטו וארד פה אליך לדבר אתך כדי להצילו מיד מצרים ( וכן פי' הרשב"ם ) , והמלה האשכנזי' ( הראב גלאזן ) גם היא סובלת שני הפירושי' שזכרנו . ארץ טובה וגו' , שבח תחלה את הארץ שהי' טובה לומר שהאויר טוב ויפה לבני אדם , וכל טוב ימלא בה , ושהיא רחבה שישבו שם כל ישראל במרחב , אחר כך שבח אותה שהי' ארץ מקנה שיש בה מרעה טוב והמי' יפי' וירבה החלב בבהמות , ובעבור שהמרעה הטוב ימלא באחו ובמרום הרים , ועל הרוב אין הפירות הגדלי' שם שמני' ויפים מאד , אמר כי היא שמנה כל כך עד שתזוב כלה מדבש פירותיה , והנה שבח אותה על טוב ה' על דגן ועל תירוש ועל יצהר ועל בני צאן ובקר . [°זבת , שרשו זוב , והתואר לנקבה זבה , ובסמיכות תשתנה הה"א לתי"ו והקמץ לפתח , בפלס קמת רעך ( דברים כ"ג כ"ו ) אבל אין הסמיכות פה מורה על הקנין כרובה המצא , אשר תושלם במלת של , כמו קמת רעך , קמה של רעך , או אשר לרעך , אבל תהי' המלה הב' תוספת באור אל הא' , שהיא זבה , ומפרש מה היא זבה ואמר חלב ודבש , ומענין הסמיכות הזה הוא יפת תאר ויפת מראה , יפה היא ובמה בתאר או במראה °] . [°אל מקום הכנעני וגו' , יזכיר בכאן ששה עממים ויניח השביעי אולי לא היתה ארצו זבת חלב ודבש כאלה , וכן בפסוק כי ילך מלאכי לפניך ( לקמן כ"ג כ"ג ) , הזכיר אלה הששה ואולי היה רמז שאלו כבשו תחילה כי הם אשר נקבצו על יהושע ויתנם ה' בידו , ורבותינו אמרו הגרגשי פינה ולכן לא נזכר עם הנכרתים שנאמר בהם והכחדתיו , וכן בכאן ירמוז אל הנלחמים שכבשו . ( הרמב"ן ) , והראב"ע כתב שלא הזכירו כי הוא קטן מן השבעה , והזכיר הכנעני אף שכולם בני כנען לפי שכל הארץ נקראת ארץ כנען בשם הכולל ע"ש אביהם , והי' לו י"א בנים , והששה מהם יש לכ"א מהם שם פרטי ע"ש אביו בן כנען לפי שגדלו והיו לעם רב , והחמשה האחרים שלא נתרבו יוכללו בשם אביהם הראשון כנען , וכתב עוד הראב"ע שהפרזי הוא צידון , ולא ידעתי מנין לו זה , אולי הוא אחד מאשר בניו הה' שלא נזכרו פה , שהם ערקי סיני ארודי צמרי חמתי , ואפשר שצידון בעבור גדלו , שהכתוב משבחם מאוד ברוב סחרם , סחר צידון עבר ים מלאוך ( ישעי' כ"ג ב' ) , ועוד בשאר מקומות , הי' עול בחק הראב"ע לכללו בשם כנעני , ונתן לו שם פרטי , ולדעתי אין הפרזי צידון , כאשר אגיד בקו"א אי"ה °] :
V. 8. Das Land ist טובה: es entspricht der beabsichtigten geistigen und sittlichen Entfaltung des Volkes, und es ist רהבה: geräumig, daß es sich darin auch numerisch entfalten kann. — זבת וגו׳. Es ist sehr eigentümlich, daß die Bezeichnung der Produktenfülle durch — זוב nur bei א׳׳י und sonst nie wieder in solcher Bedeutung vorkommt, bei dem jüdischen Lande aber der stete Ausdruck ist. זוב heißt im תנ׳׳ך nie: überfließen. Es kommt vorzugsweise nur zur Bezeichnung eines krankhaften Zustandes beim Menschen und sonst nur als ein durch eine Wundermacht — הכה צור ויזובו מים (Ps. 78, 20) — oder durch Gewalt bewirktes Ausfließen — שהם יזובו מדוקרים (Klagel. 4, 9). — vor, "erdolcht strömen sie ihr Blut aus". Alles zusammengenommen dürfte ארץ זכת ח׳ וד׳ wohl nicht ein Land bezeichnen, das seiner natürlichen Fruchtbarkeit nach diese Fülle entfaltet, sondern ein Land, das dies nur unter besonderen Bedingungen tut. Palästina ist ein hartes Land, הארצות האל. (Bereschit 26, 3). Wiederholt sahen wir es von Hungersnot heimgesucht, und auch, nachdem Israel es verlassen, liegt es öde. למטר השמים תשתה מים heißt es von ihm. Ein Land, das nicht wie Ägypten nur ohne weiteres von seinen Bewohnern auszubeutende, natürliche Bedingungen der Fruchtbarkeit bietet, sondern, "das nur unter einer steten, von Anfang des Jahres bis zum Ende des Jahres darauf gerichteten besonderen Gottesfürsorge" aufzublühen vermag. Wenn es Wasser hat, so blüht es üppig auf. Allein dieses Wasser erhält es nur von oben. Es ist ein Boden, der seine Bewohner nötigt, brav zu sein. Für ein hartes Volk, wie wir waren, gehört ein hartes Land. — אל מקום הכנעני. Die jetzigen Bewohner sind durch die darin genossene Üppigkeit entartet, und das Land speit sie aus. Nur freibleibend von allem kanaanitischen Unwesen wird Israel sich seine Fülle erhalten.