Die Torah - Die fünf Bücher Mose
בלבת אש. בְּשַׁלְהֶבֶת אֵשׁ – לִבּוֹ שֶׁל אֵשׁ, כְּמוֹ "לֵב הַשָּׁמַיִם" (דברים ד'), "בְּלֵב הָאֵלָה" (שמואל ב י"ח); וְאַל תִּתְמַהּ עַל הַתָּי"ו, שֶׁיֵּשׁ לָנוּ כַיּוֹצֵא בוֹ, "מָה אֲמֻלָה לִבָּתֵךְ" (יחזקאל ט"ז):
מתוך הסנה. וְלֹא אִילָן אַחֵר, מִשּׁוּם "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה" (תהילים צא טו):
אכל. נֶאֱכָל, כְּמוֹ "לֹא עֻבַּד בָּהּ" (דברים כ"א), "אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם" (בראשית ג'):
In einer Feuersflamme, Flamme des Feuers, Herz (Mitte) des Feuers; wie (Dewarim 4, 11) Herz (Mitte) des Himmels; (II Sam. 18, 14) Mitte der Eiche; und wundere dich nicht über das ת; denn wir finden ähnlich (Jech. 16, 30), wie verdorben ist dein Herz. Aus der Mitte des Dornbusches, aber nicht eines anderen (höheren) Baumes wegen (Ps. 91, 15), Ich bin mit ihm in der Not (Midrasch Tanchuma). Verzehrt, Pual wie Niphal verzehrt; ebenso (Dewarim 21, 3), mit dem noch nicht gearbeitet worden; (Bereschit 3, 23) von dem er genommen worden. Ich will doch hintreten, von hier weichen, um dorthin zu gehen.
Engel des Ewigen. Der »Engel« in der Schrift darf nicht etwa mit Gott gleichgesetzt werden, er ist nur Bote Gottes, in dessen Namen er spricht und wird oft mit dem Namen dessen genannt, der ihn sendet (siehe v. 4). Der Engel spricht und handelt, aber die zugrunde liegenden Gedanken oder Willenskundgebungen kommen von Gott.
aus dem Dornbusch. Die wilde Akazie, die der charakteristische Strauch dieser Gegend ist.
der Dornbusch wurde nicht verzehrt. Der brennende Dornbusch ist oft als Symbol für Israel genommen worden: klein und demütig unter den Völkern, jedoch unzerstörbar, weil der göttliche Geist in ihm ist.
[°בלבת אש , שרשו לבב , והנפרד לַבָּה , ודגש הבי"ת לחסרון הבי"ת ע"פ , במלת נַגָּה , מן גנן , כמ"ש וכְגַנָּה זרועי' תצמיח ( ישעי' ס"א י"א ) , ומשקלו פַּלָּה , ויהי' זה מענין מה אמלה לִבָּתֵךְ ( יחזקאל ט"ז ל' ) ( כפי פי' הראב"ע ) , ואף שזה בפתח הפ"א וזה בחירק , הנה כמוהו אל גִּנַּת אגוז ( ש"ה ו' י"א ) , ולפי שהלב מילוא גוף האדם ועצמו נאמר ג"כ למילוא כל גוף ועולם שלו , לב , בער באש עד לב השמים ( דברי' ד' י"א ) , בלב האלה ( שמואל ב' י"ח י"ד ) , ואל לב שקוציהם ( יחזקאל י"א כ"א ) , קפאו תהמת בלב ים ( לקמן ט"ו ח' ) , ויש שפירשו בלבת אש כמו בלהבת אש , ושרשו להב , ויהי' מן השרשים המתחלפים אותיותיהם , כמו שלמה שמלה , כשב כבש , ודומיהם , ושרש לבה עם שלא נמצא בכתוב , נמצא בדברי המשנה , בא אחר ולבה המלבה חייב ( ב"ק פ"ו מ"ד ) , ויהי' הנפרד לַבָּה ודגש העי"ן לכבדות השם ככל השמות הבאים ממשקל הכבד . במלת אַוַּת נפשך ( דברים י"ב כ' ) , שהנפרד אַוָּה , והה"א לנקבה בראיית השתנותה לתי"ו בסמיכות , וה"א השרש נשמטה , כדרך שרשי נל"ה ומשקלו פַּעָה , ואין הכרע בזה כי שני הדרכים נכונים °] : הסנה , מין קוץ יבש , וכנה הוא בלשון ישמעאל , ונקרא הר סיני על שמו , בהראות למ"ד הפעל במבטא [° כי המין הזה גדל שם , וספרו תרי הארץ כי האבנים אשר שם נמצאים בהם קוים דקים מתפשטים ומתפצלים כוורידים , בצורת הסנה , ואם ישברו האבנים לכמה חלקים תמצא צורת הסנה בקוים שבכל אח' מהם °] : בער באש , הטעם דולק , ומדוע לא יבער הסנה לא ישרף ויאכל , וכן ת"א הראשון בער והשני מיתאכיל , [° ובנו' ת"א שלפנינו השני מיתוקד , וכיא היא °] , ובל"א הראשון ( ברענן ) , והשני ( פרברענן , או פרצעהרט ווערדן ) [° והנה לדע' הראב"ע השרש הזה גם הקל ממנו הו' תמיד מהפעלי' היוצאי' לשני , וכת' כי אש בוערה הוא כמו אש אוכלה , והעד כאש תבער יער ( תהלים פ"ג ט"ו ) ( ר"ל שכתוב הפעול אחריו והוא היער ) , והנה האש שהי' בסנה בוער כל אשר סביביו כי זה כמו שלחו באש מקדשך ( שם ע"ד ז' ) עכ"ל , ור"ל כי הכוונה שם היא שלחו אש במקדשך , וכן כאן שבה בי"ת השמוש על כל אשר סביבות הסנה הנחסר בכתוב , ושעורו והנה אש בוער ושורף סביבות הסנה , רק הסנה לא נשרף , ואין כן דעת הרד"ק בשרשים שרש בער , רק שכולם שהם מהקל פעלים עומדים הם , וראייתו מן הכתוב כפשתים אשר בערו באש ( שופטים ט"ו י"ד ) , ששב בערו על הפעול והוא הפשתים ( גם יהי' לנגדו הכתוב והיה החסן לנערת ופעלו לניצוץ ובערו שניהם יחדו ואין מכבה ( ישעי' א' ל"א ) , ששב ובערו על הניצוץ השורף ועל הנערת הנשרף ) , ופי' כאש תבער יער , תבער ביער , כמו שמצאנו בכמה מקומות חסרון בי"ת השמוש , ודבריו נכונים , וענין הבעור יתיחס אל האש השורף וגם אל הדבר הנשרף , תוכל לומר אש בוער גם עץ בוער , שניהם בבנין הקל , משא"כ שורש שרף לא יאמר על האש כ"א בקל , ועל העץ רק בנפעל °] : [°אכל , נאכל , כמו לא עבד בה ( דברים כ"א ג' ) , אשר לקח משם ( בראשית ג' כ"ג ) . ( רש"י ) , וכוונתו שהוא מבנין פֻּעַל כמוהם , אבל לא כהוראת זמנם , כי המה עברים בראיית פתח העי"ן שבהם , וזה הוא תאר בינוני , ולכן העי"ן קמוצה , ואם נפשך לומר שהיא קמוצה לסבת הס"פ , הנה מלת איננו תורה שאיננו עבר , כי בעברים ובעתידים לא ישתמש הכתוב רק במלת לא °] :
V. 2. לבת von לבב, wie לב, das Innere, die Mitte des Feuers. Der Engel erschien somit in der Mitte des Feuers und das Feuer war in der Mitte des Dornbusches, das Feuer umloderte also den Dornbusch nicht, es kann also die Bedeutung der Erscheinung nicht gewesen sein, daß hier ein Dornbusch im Feuer stand, ohne zu verbrennen und also auch nicht haben veranschaulicht werden sollen: Israel werde in dem Galut nicht untergehen. Vielmehr, wie es auch die Weisen auffassen: das Feuer ruht im Dornbusch und der Engel im Feuer, so ja auch später: שוכני סנה. Wie es bei מתן תורה heißt: והר סיני עשן כלו מפני אשר יוד עליו ד׳ כאש (Schmot Kap. 19, 18) und ומראה כבוד ד' כאש אכלת בראש ההר (K. 24, 17), so kündigt sich das im irdischen Kreis Stätte nehmende und finden sollende Göttliche immer als Feuer an, die תורה selbst ist nichts, als das zum Gesetz sich gestaltende Feuer — אש דת — das auch als solches Feuerskraft und Feuerbestimmung behält, uns durchdringen und läutern, wärmen und beleben will, und das wir, durch Dahingebung aller unserer Beziehungen als לחם אשה ד׳, als "Nahrung des göttlichen Feuers" auf Erden, nähren und erhalten sollen. Die Gotteserscheinung im Dornbusch spricht daher, allgemein gefasst, die bedeutsame Wahrheit aus: אין מקום פנוי בלא שכינה אפי׳ סנה, auch die niedrigste Stätte ist nicht zu niedrig, um Stätte für das Göttliche zu werden, alles Irdische, auch das in den Augen der Menschen Geringfügigste, hat die Bestimmung und Fähigkeit, Träger des Göttlichen zu werden (והסנה איננו אכל ,(שמות רבה: und nicht Vernichtung durchs Göttliche, sondern Verbindung mit dem Göttlichen heißt die Aufgabe für jegliches, das sich dem Aufnehmen des Göttlichen in sein Inneres öffnet; oder, national begriffen, spricht es: שותף אני בצערן ,עמו אנכי בצרה, auch in dieser dornvollen Erniedrigung bin ich bei ihm, nehme Teil an seinen Leiden, bin mit ihm im "Dorn". (Ebendas.)