Die Torah - Die fünf Bücher Mose
וירקעו. כְּמוֹ לְרֹקַע הָאָרֶץ (תהילים קל"ו), כְּתַרְגּוּמוֹ וּרְדִידוּ, טַסִּין הָיוּ מְרַדְּדִין מִן הַזָּהָב, אשטנ"דרא בְּלַעַז, טַסִּין דַּקּוֹת. כָּאן הוּא מְלַמֶּדְךָ הֵיאַךְ הָיוּ טוֹוִין אֶת הַזָּהָב עִם הַחוּטִין, מְרַדְּדִים טַסִּין דַּקִּין, וְקוֹצְצִין מֵהֶן פְּתִילִים לְאֹרֶךְ הַטַּס – לַעֲשׂוֹת אוֹתָן פְּתִילִים תַּעֲרֹבֶת עִם כָּל מִין וָמִין בַּחֹשֶׁן וְאֵפוֹד שֶׁנֶּ' בָּהֶן זָהָב, חוּט אֶחָד שֶׁל זָהָב עִם ו' חוּטִין שֶׁל תְּכֵלֶת, וְכֵן עִם כָּל מִין וָמִין, שֶׁכָּל הַמִּינִים חוּטָן כָּפוּל ו', וְהַזָּהָב חוּט שְׁבִיעִי עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד:
Man dehnte, wie (Ps. 136, 6), der die 3 Erde ausgedehnt; wie der Targum sagt, sie dehnten die Bleche; man walzte Gold, dehnen in anderen Sprachen, zu dünnen Blechen. Hier lehrt er dich, wie man das Gold mit den Fäden zusammenspann; man walzte dünne Bleche und schnitt in der Länge des Bleches Fäden daraus, um diese Fäden mit jeder Art, die am Choschen und Efod verwendet wurde, zu vermischen, da bei ihnen Gold steht, ein Goldfaden mit sechs Fäden aus himmelblauer Wolle, und ebenso mit jeder einzelnen Art; denn bei allen Arten war der Faden sechsfach, und das Gold war der siebte Faden an jeder von ihnen.
plätteten die Gold-Bleche. Dieser Vers kommt in der Parallelstelle nicht vor. Er erklärt, in welcher Form das Gold für die Amtskleider verwendet wurde.
וירקעו, כמו לרוקע הארץ (תהלים קל"ו ו'), כתרגומו ורדידו טסין, היו מרדדין מן הזהב, אשטב"דרא בלע"ז (ובל' א' אויסדעהנען), טסין דקות, אכן הוא מלמדך היאך היו טווין את הזהב עם החוטין· מרדדין טסין דקין, וקוצצין מהן פתילים לאורך הטס לעשות אותן פתילין תערובת עם כל מין ומין בחשן ואפוד, שנאמר בהם זהב, חוט אחד של זהב עם ששה חוטין של תכלת, וכן עם כל מין ומין, שכל המינין חוטן כפול ששה, והזהב חוט שביעי עם כל אחד מהן· (רש"י)· וכתב הרמב"ן לא הוסיף בכל מלאכת הקדש לפרש דרך האומנות איך נעשה זולתי בכאן, והראוי באור והראוי שיאמר ויעשו את האפוד זהב תכלת וכו' מעשה חושב כתפות עשו לו וגו', כי כן הדרך בכלם, ויתכן שספר בכאן המחשבה שחדשו בחוטי הזהב, כי הי' תמה בעיניהם להיות זהב טווי ושזור, כאשר יעשו בצמר ופשתים, כי לא נשמע באור עד היום ההוא לעשות כן עכ"ל:
V. 3. פחי הזהב. Die Bedeutung von פחים hier und Bamidbar 17, 3 als dünn geschlagene Metallbleche ist wohl unzweifelhaft. Schwierig ist die Ableitung und die Bedeutungsgemeinschaft mit פח: Schlinge, Falle. Die Wurzel scheint פחה, lautverwandt mit פהה, der Wurzel von פֶה: Mund, und פה: hier zu sein. Von פֶה und ist die gemeinschaftliche Grundbedeutung: zur Aufnahme eines Gegenstandes sich öffnen פה oder dazu offenstehen. Unmittelbar verwandt damit wäre פח (von פחה) als: Falle. Allein der Übergang zu פח: dünn geschlagenes Metall bleibt schwierig. Vielleicht ist die durch Schlagen gewonnene Ausdehnung eines Metallstückes als räumliche Erweiterung, d. i.: Öffnen anzusehen. — וירקעו וגו׳ וקצץ, ebenso früher: ויעש — ויעשו את בגדי את האפד und so im folgenden, ist wohl überall entweder das begrifflich Bedeutsamere oder das technisch Schwierigere im Singular unmittelbar Bezalel zugeschrieben.