Die Torah - Die fünf Bücher Mose

בֶּ֚קַע לַגֻּלְגֹּ֔לֶת מַחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ לְכֹ֨ל הָעֹבֵ֜ר עַל־הַפְּקֻדִ֗ים מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה לְשֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים׃

נעמליך איין בקע אויף יעדען קנאפף גערעכנעט , דיזעס איזט איין האלבער שקל , נאך דעם געוויכטע דעס הייליגטומס , פֿיר יעדען דער דורך דיא מוסטערונג גינג , פֿאן צוואנציג יאהרען אונד דאריבער , אונד צוואר פֿיר זעכסמאהל הונדערט אונד דרייא טויזענד , פֿינף הונדערט אונד פֿונפֿציג .

תִּקְלָּא לְגֻלְגַלְתָּא פַלְגוּת סִלְעָא בְּסִלְעֵי קוּדְשָׁא לְכֹל דְעָבַר עַל מִנְיָנַיָא מִבַּר עֶסְרִין שְׁנִין וּלְעֵלָא לְשִׁית מְאָה וּתְלָתָא אַלְפִין וַחֲמֵשׁ מְאָה וְחַמְשִׁין:

בקע. הוּא שֵׁם מִשְׁקָל שֶׁל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל:

לשש מאות אלף וגו'. כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל, וְכָךְ עָלָה מִנְיָנָם אַחַר שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן בְּסֵפֶר וַיְדַבֵּר, וְאַף עַתָּה בְּנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן כָּךְ הָיוּ, וּמִנְיַן חֲצָאֵי הַשְּׁקָלִים שֶׁל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף עוֹלֶה מְאַת כִּכָּר, כָּל אֶחָד שֶׁל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים שְׁקָלִים, כֵּיצַד? שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף חֲצָאִין הֲרֵי הֵן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף שְׁלֵמִים, הֲרֵי מְאַת כִּכָּר, וְהַשְּׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְה' מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים חֲצָאִים עוֹלִים אֶלֶף וְז' מֵאוֹת וְע"ה שְׁקָלִים:

בקע , הוא מחצית השקל , לפי שנבקע מהשקל . לשש מאות אלף וגו' , כך הי' מספר בני ישראל לפי מנין חצאי השקלים שנתנו לתרומת האדנים . והנה במנין האמור בתחלת חומש הפקודים (במדבר א' מ"ו) , גם שם היו כמספר הזה , וא"א לומר שהמנין הנזכר כאן הוא האמור בחומש הפקודים , שהרי נאמר בו בא' לחדש השני (שם א' א') , והמשכן הוקם באחד לחדש הראשון , שנאמר ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים וגו' (לקמן מ' ב') , ומשקלי המנין הנזכר פה נעשו האדנים , הא למדת שתים היו , אחת בתחלת נדבתן אחר מעשה העגל , וזה הי' אחר יה"כ בשנה ראשונה , ואחת בשנה שני' באייר משהוקם המשכן . (רש"י פ' כי תשא לעיל ל' ט"ז) . ודע שהמספר הנאמר בחומש הפקודים הי' חוץ משבט לוי שלא נמנה עמהם , כדכתיב שם והלוי' למטה אבתם לא התפקדו בתוכם (במדב" א' מ"ז) . ופה בתרומת האדנים הדבר בספק אם הי' מטה לוי מן הנותנים והנמנים , ולא נאמר אך את מטה לוי לא תפקד ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל (שם מ"ט) , כי אם אחר הקמת המשכן , או אם נבחר השבט ההוא מקודם לכן , ובא הלוי ההוא גם במנין הראשון , ותלוי בפלוגתא דתנאי (זבחים דף קט"ו ע"ב) , מתי פסקה העבודה בבכורות , וכן אי' שם . יתיב רב הונא בר רב קטינא קמי' חסדא , וקא קרי וישלח את נערי בני ישראל וגו' (לעיל כ"ד ה') ומפרש [ומפרש דאלו הבכורות (כך הוסיף בו רש"י) ] , אמר לי' הכי אמר רב אסי ופסקי, פי' רש"י אותו היום פסקה העבודה מן הבכורות שמסיני נצטוו על הכהונה , כדיליף לקמן , ושמשו נדב ואביהוא כל אותה שנה ראשונה עד שהוקם המשכן ומתו , ליתנא אמרינא הכי אמר רב אסי ופסקיה , צריך להפסיק כאן נגינת טעם המקרא באתנחתא , ולא יקרא בטעם פשטא כמו שאנו קורים אותו , דכשהוא נקרא בטעם פשטא , משמע שקריאת נערי בני ישראל דבק על ויעלו עולות , משמע ששם העלום , אבל כשאתה קורא באתנחתא עומדת התיבה לבדה , ואינה דבקה על ויעלו , ויש לומר שלא שלחם אלא להביא הקרבנות ולעמוד עליהם , ויעלו עולות אותם שנבחרי' להעלותם , דהיינו נדב ואביהוא, שמשבאו לסיני הופרשו הכהני' כדיליף לקמן עכ"ל . ומסיק תנאי היא דתני' וגם הכהני' הנגשים אל ה' יתקדשו (שם י"ט כ"ב) , ר' יהושע בן קרחה אומר זו פרישות בכורות (הזהיר את הבכורות להפריש מן הסר) ' רבי אומר זו פרישות נדב ואביהוא (כלומר לא נקראו הבכורות כהנים , אלא מי הם הכהנים הנגשים אל ה' שהוזהרו כאן לפרוש מן הסר , זה נדב ואביהוא שנעשו בסיני כהנים, והם הנגשי' אל ה' להקריב קרבנות . רש"י) עכ"ל . מעתה לדעת ר"י בן קרחה , דסתם מתני' כוותי' (שם דף קי"ב ע"ב) , עד שלא הוקם המשכן העבודה בבכורות , ומשהוקם המשכן העבודה בכהנים , והי' א"כ שבט לוי מכלל הנותני' בקע לגלגלת לצורך תרומת האדנים , והנמנים ע"י חצאי השקלי' ההם , כי עדין לא נבחר ולא יצא מכלל העם עד לאחר הקמת המשכן , ומשנבחר השבט ההוא בא הצווי על המנין השני , ונאמר לו אך את מטה לוי לא תפקד כמו שאמרז"ל כדי הוא לגיון של מלך להיות נמנה לבדו , וגם המנין השני הי' ע"י בקע לגלגלת , והיו שומרי' חצאי השקלים ההם לקנות בהם קרבנות צבור , אם יצטרכו , והיתה הנתי' ההיא דומה לתרומת חצאי שקלי' של חובה שנהגו בה ישראל אחר שבאו לארץ , ולכך קראוה חז"ל בשם תרומת חצאי שקלים של חובה, אף שאין הדמיון מכל וכל , לפי שכל זמן שהיו ישראל במדבר לא הקריבו עולה וזבחי' [אם שלא הקריבו כלל , כמ"ש ר' אליעזר (חגיגה דף ו' ע"ב) מקרא דהזבחי' ומנחה הגשתם לי במדבר (עמוס ה' כ"ה) , או שלא הקריב אלא שבטו של לוי שלא עבד ע"ז , כדברי ר' עקיב' (שם) ] , ולא היתה הנתי' ההיא מבני שלש עשרה שנה ומעלה כחובת מחצית השקל של כל שנה ושנה , ולא משבט לוי כלל , כי לא היתה אלא לצורך המנין (כן העלה רא"ם בתחלת פ' כי תשא) . ולפי השטה הזאת צריכי' אנו לומר שנתרבה מספר בני ישראל בין מנין הראשון לשני כמספר השבט שיצא מכללם , מלבד המתי' שמתו מהם ממחרת יה"כ עד א' באייר , ונ"ל שבא להם הרבוי ההוא ע"י האנשי' שהשלימו שנתם תוך כך ובאו לכלל עשרים , ואירע הדבר שהי' מספר המשלימים ההם מצומצם עם מספר שבט לוי והמתים מהעם בשבעה חדשים , והי' מספר חצאי השקל בשני המנינים שוה . ואף שהכלל אתנו שליציאת מצרי' מונין מניסן ולשנת עולם מתשרי , וא"כ למנין שנות עולם לא נתרבה מנין השנים בין יה"כ של השנה הראשונה לחדש אייר של השנה השנית ליציאת מצרים , וכל הנולדים מתשרי ועד אייר לא השלימו שנתם עד תשרי שהוא החדש השביעי של השנה השנית ליציאת מצרים , מ"מ יתכן לומר כמ"ש הרמב"ן ז"ל בריש פ' כי תשא שמנין שנות בני אדם אינו לא מניסן ולא מתשרי , כי באור כי אם לכל אחד מיום הולדו, וכן בכל מניני התורה בשנות האדם כך הם נמנים מעת לעת, בערכין ובבתי ערי חומה ובשדה אחוזה ושם שבעבד עברי, כמ"ש חז"ל במס' ערכין (דף י"ח ע"ב), וא"כ רבו המגיעים לכלל עשרים בין מנין למנין· כל זה לשיטת ר"י בן קרחה: ולשטת רבי היתה העבודה בלוים משעת מתן תורה ואילך, אם שפסקה העבודה בבכורות מיום ההוא והלאה אחרי שהקריבו נערי בני ישראל תחת ההר עולות וזבחים (והוא לשון ראשון של רש"י), או שלא נגאלו נערי בני ישראל גם ביום ההוא כי אם להביא הקרבנות ולעמוד עליהן, והמעלי'היו נדב ואביהוא (והוא לשון שני של רש"י, ודברי הרא"ם שכת' בשם חז"ל שנערי בני ישראל הם נדב ואביהוא תמהים), כי משיני נלטוו על הכהונה, וא"כ כבר נבחר שבט לוי להיו' לגיון של מלך, ושלא לבא במספר העם, והלוי' של אך את מטה לוי לא תפקד כבר נלטוה בו במנין הראשון, אלא שמפני שלא נכתב המנין הראשון בתורה בפירוש, לא הי' מקום שיכתב הליוי ההוא עד המנין השני: מאת מספר השש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים הנזכרי' פה במנין הראשון גם הוא חוץ משבט לוי, ובאו המשלימים את שנתם במקום המתים מהעם בין מנין למנין כמ"ש הרמב"ן ז"ל בתחלת פ' כי תשא, או נאמר כמ"ש רש"י ז"ל, וכפי מה שבאר הרא"ם ז"ל את דבריו, שלשנות בני אדם מונין מתשרי, ודוקא לערכין ויתר הדיני' הנזכרי' הוא דהוי מעת לעת, אבל מנין שני נח ושנות הדורות מתשרי מנינן, כמ"ש חז"ל בפ"ק דר"ה (דף י"ב ע"א), ובמדרש רבה אמרו בפירוש גבי ויהיו כל הפקדי' שש מאות אלף (במדבר א' מ"ו), שאין מונין להם אלא מתשרי שהוא ר"ה לבריאתו של אדם הראשון וא"כ לא היה שם אדם שבא לכלל עשרים בין מנין למנין, ועל כרחינו לומר שלא מת מבני ישראל אף אחד בין מנין הראשון לשני· ויהי' זה נס ופלא גדול, אלא שכל ענייני דור המדבר היו שלא כמנהג העולם, ואין להתפלא אם יהי' גם זה יוצא חוץ מגדר התולדות: