Die Torah - Die fünf Bücher Mose
והמלאכה היתה דים לכל המלאכה. וּמְלֶאכֶת הַהֲבָאָה הָיְתָה דַיָּם שֶׁל עוֹשֵׂי הַמִּשְׁכָּן, לְכָל הַמְּלָאכָה שֶׁל מִשְׁכָּן, לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ וּלְהוֹתֵר:
והותר. כְּמוֹ וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ (שמות ח'), וְהַכּוֹת אֶת מוֹאָב (מלכים ב ג'):
Und der Stoff genügte für das ganze 7 Werk, das Werk des Bringens genügte den Erbauern der Wohnung für das ganze Werk der Wohnung, es herzustellen und noch übrig zu behalten. Und es blieb noch übrig, Infinitiv wie (8, 11), da machte er fest; (II Kön. 3, 24) und schlugen Moab.
genügend . . . noch übrig. Jung und alt, vornehm und gering — alle waren von heiliger Begeisterung erfüllt und steuerten freudig ihre Gaben für den Bau des Heiligtums bei.
והמלאכה, שהיתה עשויה בביתם, או שהיתה מובאה: דים, מ"ם דים שב אל עושי המשכן, וכן השחיתו דים (ירמי' מ"ט ט'), תרגומו חבילו מיסתהון, יגנבו דים (עובדי' א' ה'), גנבין מיסתהון, כן פי' רש"י והראב"ע, והרשב"ם כתב שהמ"ם כמו מ"ם מן ריקם, ותהי הכנס (לעיל ח' י"ג), וכן תרגם אנקלוס פה הות מיסת: לכל המלאכה, שהיו צריכים לעשות: והותר, מלשון רש"י משמע שהוא כמו ולהותר, שהיתה די לעשות ולהותר, שכן כתב.. מלאכת ההבאה היתה דים של עושי המשכן לכל המלאכה של משכן לעשות אותה להותר · וכתב עוד והותר כמו והכבד את לבו (לעיל ח' י"א), והכות את מואב (מלכי' ב' ג' כ"ד), ופי' בו הרא"ס שגם שם הוא כמו ולהכבד ולהכות · ואולם המדקדק במקומות ההם, יראה שאין מקום לפרשם בתוספת למ"ד, כי אם כמ"ש רש"י בעצמו והכבד את לבו, לשון פעול הוא הלך הלוך (ירמי' מ"א ו'), וכן והכות את מואב (מלכים ב' ג' כ"ד), ושאול לו באלהים (שמואל א' כ"ב י"ג), הכה ופצוע (מלכים א' כ' ל"ז) עכ"ל · ואין כוונתו כאן רק להביא ראי' שהוא מקור כמוהם · ויתכן לפרש כאן כמ"ש הראב"ע פה והותר שם הפועל וטעם והותר והותירה עכ"ל, ויהי' א"כ והותר שב על המלאכה, שהיתה דים והותירה, ויהי' והותר מקור במקום עבר לנסתרת, כי המקור ישמש בעבור כל הזמנים והגופים, והמלאכה היא שם נקבה, וכן תרגם אנקלוס ויתרת, וכן משמע מסדר הנחת הטעמים, שתיבת אתה מועמדת בטעם אתנח, ואלו היתה תיבת והותר רדופה אל תיבת לעשות, אין דרך להבדילם בטעם [°ולי נראה שאין דעת הראב"ע נכונה בזה, לפי שאם שב והותר על המלאכה, א"כ הוא בודד, ולא מצאנו ההפעיל משרש זה פיהי' עומד, ונמצאו לו ב' חברים ושניהם יוצאים, כי כה אמר ה' אכול והותר (מלכים ב' ד' מ"ג) אכול ושבוע והותר (דה' ב' ל"א י'), ואם שב על המלאכה הי' צ"ל ונותרה, ואולי יאמר הראב"ע שהוא מקור מבנין הפעל, ובא החולם במקום השורק, כמ"ש בפירושו הא' על אל תותר (בראשית מ"ט ד'), והצירי בא במקום הפתח בעבור הס"פ, כמ"ש על מלת ואכל (שם ג' י"ב), אבל הוא דחוק, גם לפ"ז נריכים להגיה בלשון הרא"ע והותרה במקום והותירה , אבל לדעת רש"י שמלת והותר רדופה אל לעשות , היא חוזרת על עושי המלאכה , וא"כ היא יוצאה, ונראה כי כ"ה דעת יצ"ע שתרגם לעשות אתה והותר, ועבדו יתה ודרש שיירו , עשה משני המקורים פעלים עברים , לבאר הכוונה שחוזרים על העושים]○ :
V. 7. והמלאכה, das vom Volk geübte Werk, d.i. das Gebrachte (siehe V. 6) war ihnen, den das Heiligtum verfertigenden Kräften, ausreichend. והותר steht im Zusammenhange mit לעשות אותה, so viel als ולהותר: es war hinreichend, um alles Werk auszuführen und noch übrig zu lassen, oder es steht aoristisch für והותירו: und sie ließen noch übrig. Ob vielleicht der Ausdruck deshalb aktiv gewählt und durch den satztrennenden Akzent zu einem selbständigen Satze gebildet ist, um den Schekalim Kap. 2, 5 für מותר קדשי מזבח und מותר צדקה ausgesprochenen Grundsatz, daß auch das für einen bestimmten Zweck ursprünglich Geweihte, aber als überschüssig Übriggebliebene, geweiht und einem analogen Zwecke zur Verwendung bleibt, auch für קדשי בדק הבית statuiert anzudeuten, daß nämlich das Überschüssige nicht נותר, nicht zurückgeblieben und als nicht in die Weihe eingegangen zu betrachten sei, sondern הותר, von den Vertretern des Heiligtums für das Heiligtum in Empfang genommen und nur von diesen nicht zur Verwendung gebracht worden war, wollen wir nur fragend andeuten.