Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ילך נא אדני בקרבנו. כְּמוֹ שֶׁהִבְטַחְתָּ, מֵאַחַר שֶׁאַתָּה נוֹשֵׂא עָוֹן; וְאִם עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא וְיַמְרוּ בְךָ וְאָמַרְתָּ עַל זֹאת פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ, אַתָּה תִסְלַח לַעֲוֹנֵינוּ וְגוֹמֵר; יֵשׁ כִּי בִּמְקוֹם אִם:
ונחלתנו. וְתִתְּנֵנוּ לְךָ לְנַחֲלָה מְיֻחֶדֶת, זוֹ הִיא בַקָּשַׁת וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ – שֶׁלֹּא תִשְׁרֶה שְׁכִינָתְךָ עַל הָאֻמּוֹת:
Möge 9 doch der Ewige in unserer Mitte mit uns ziehen, wie du verheißen hast; da Du die Schuld verzeihst, und wenn es auch ein hartnäckiges Volk ist und sie widerspenstig gegen Dich sein werden und Du darum gesprochen, daß ich dich nicht auf dem Wege aufreibe (33, 3), so wirst Du unsere Schuld verzeihen... כי ist zuweilen = אם. Und mache uns zu Deinem Anteil, mache uns zu dem Dir geweihten Anteil; das ist die Bitte (33, 16), daß wir ausgezeichnet werden, ich und Dein Volk, daß Du deine Schechina nicht auf den Völkern der Welt ruhen läßt.
כי עם קשה ערף הוא, כפשוטו מלשון דהא, התפלל לפניו שילך בקרבם, בעבור שהם עם קשה ערף, כי אחר שנתרצה להם הקב"ה, הי' הוא טוב לקושי ערפם יותר ממלאך, ומבקש להגדיל טובם יותר, כי הם עמו ונחלתו, ובאשר בשעת הכעס הי' נוח להם שישלח לפניהם מלאך, בעבור שהם עם קשה ערף, כמו שאמר פן אכלך בדרך (לעיל ל"ג ג'), כן בעת הרצון טוב להם בשכינה, בעבור שהם עם קשה ערף, שהאל המכון והרחום יחונן וירחם על עבדיו · (הרמב"ן) · וסלחת לעוננו ולחטאתנו, מרוב הענוה שהיתה במשה הכניס נפשו עם ישראל, ואמר לעוננו ולחטאתנו, ולא הזכיר פשעינו, בעבור גודל מעלתו שלא יתכן שיפשע · (הראב"ע) · ונחלתנו, יב"ע תרגמו כמו ותנחילנו, ותחסנינגא ית ארעא דקיימית לאבהתנא [°וכן פי' הראב"ע בפסוק אשר ינחלו לכם (במדבר ל"ד י"ז), על דעת המדקדקים°], ורש"י ז"ל פי' ותתננו לך לנחלה מיוחדת, זו היא בקשת ונפלינו אני ועמך, שנהי' מובדלים בזה מכל האומות, שלא תשרה שכינתך עליהם [°וכן פי' הרד"ק בשרשים שרש נחל שכל שהם מפעל הקל הם פעלים יוצאים אל פעול אחד לבד הוא הנחלה וכו', ופירוש וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו, תנחל אותנו שנהי' נחלתך כמו שאמר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו (דברים ל"ב ט'), והם עמך ונחלתך (שם ט' כ"ט), וכו' והכבד יוצא לשני פעולים ע"ש, ור"ל בין מבנין פעל ובין מבנין הפעיל, כפי הראיות שהביא שם°], וכן מתורגם בל"א :
unseren Frevel. Moses identifiziert sich ganz mit seinem Volk. Er spricht von »unserem« Frevel. Ganz ähnlich sind in der synagogalen Gebetsordnung, insbesondere am Versöhnungstage, die Gebete in der Mehrzahl abgefaßt (»Wir haben gesündigt« usw.); die Rabbinen mahnen denn auch: »Der Einzelne soll alle seine demütigen Bitten mit denen der Gemeinde vereinigen.«
eigne uns Dir an. Erkenne das Volk dadurch als das Deine an, daß Du Deine Schechinah in seiner Mitte weilen läßt.