Die Torah - Die fünf Bücher Mose
וידבר. לְשׁוֹן קֹשִׁי הוּא, כְּמוֹ וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת (בראשית מ"ב):
לך רד. מִגְּדֻלָּתְךָ – לֹא נָתַתִּי לְךָ גְּדֻלָּה אֶלָּא בִשְׁבִילָם (ברכות ל"ב), בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְנַדָּה מֹשֶׁה מִפִּי בֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה (תנחומא):
שחת עמך. שִׁחֵת הָעָם לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא עַמְּךָ – עֵרֶב רַב שֶׁקִּבַּלְתָּ מֵעַצְמְךָ וְגִיַּרְתָּם וְלֹא נִמְלַכְתָּ בִּי, וְאָמַרְתָּ טוֹב שֶׁיִּדְבְּקוּ גֵרִים בַּשְּׁכִינָה – הֵם שִׁחֲתוּ וְהִשְׁחִיתוּ (שמות רבה):
Sprach, bedeutet Strenge wie (Bereschit 42, 7), er sprach streng mit ihnen (Midrasch Tanchuma). Geh, steige hinab, ich habe dir die Würde nur um ihretwillen verliehen; in jener Stunde wurde über Mosche vom Gerichtshof im Himmel der Bann ausgesprochen (Ber. 32b). Dein Volk ist verderbt, das Volk ist verderbt, steht nicht, sondern dein Volk, das Mischvolk, das du von dir selbst mitgenommen und ins jüdische Volk aufgenommen hast, ohne mich zu fragen, indem du sagtest, es sei gut, wenn sich Fremde der Schechina anschlössen; sie verdarben und verdarben andere (Midrasch Tanchuma).
dein Volk. Gott sagt sich von den sündigen Israeliten los; er erkennt sie nicht mehr als Sein Volk an. Die Rabbinen indes verstehen »dein Volk, das du herausgeführt aus dem Lande Mizrajim« als Anspielung auf den »Troß« (XII, 38), den »erew raw«, der mit ihnen aus Ägypten gezogen war, obgleich er nicht zum Volk gehörte. Nicht Gott hatte diese aus Ägypten herausgeführt, aber Moses hatte ihnen erlaubt, sich den Israeliten anzuschließen.
וידבר, לשון קושי הוא, כמו וידבר אתם קשות (בראשי' מ"ב ז') · (רש"י), נראה שהוצי' זה מדכתיב וידבר בלא מלת לאמר, אף שהוא מדבר אח"כ אל הנוכח, לך רד, ומגיע הדברי' כמות שיצאו מפי אומרם, ואין זה משפט הלשון כמו שבארתי לך פעמים רבות · וגם מזה ראי' למה שפירשנו, שלא היתה המחשבה הראשונה לשטות בע"ז, כי לא אמר למשה לך רד ביום שעשו העגל, שבלי ספק הי' יורד מיד, אבל כשזבחו העם והשתחוו לו וקמו לצחק, אז אמר למשה לך רד כי שחת עמך · לך רד, מגדולתך, שלא נתתי לך גדולה אלא בשבילם · (רש"י), והוא מגמר' דברכות (דף ל"ב ע"א), וברש"י שבדפוס הוסיף, באותה שעה נתנדה משה מפי ב"ד של מעלה, והוא מב"ר, והובא שם משל נכבד משליח המדינה שנזעף למלך בשעת שולחיו, אף על פי שהוא לא חטא מאומה · וברש"י כ"י אינו, ויש במקומו תוספת בפסוק שלמעלה, וידבר, לשון קושי וכו' וידבר אתם קשות, באותה שעה נזעף משה על שדבר הקב"ה קשות נגדו ע"כ, והוא ממדרש תנחומ' · כי שחת עמך, שחת העם לא נאמ', אלא שחת עמך, ערב רב שקבלת מעצמך וגיירת אותם, ולא נמלכת בי, ואמרת טוב שידבקו גרי' בשכינה, הם שחתו והשחיתו · (רש"י) · [ס שחת עמך, פי' שחת דרכו ומעשיוס] :
V. 7. שחת .כי שחת in sittlicher Beziehung kommt immer im Hiphil vor, השחית כל בשר את דרכו (Bereschit 6,12), והשחיתו מאבתם (Richter 2, 19). שחת im Piel heißt immer ein konkretes Verderben. Wir haben bereits (zu Bereschit 6, 11) bemerkt, wie שחת eigentlich: einem im gedeihlichen Fortgange Begriffenen eine Grube graben heiße. So auch hier: Geh' hinab, dein Hierverweilen hat seinen Zweck verloren dein Volk hat das begonnene Verhältnis vernichtet, die Ausführung unmöglich gemacht.
עמך אשר העלית ist aus dem Sinne des verirrten Volkes gesprochen, und spricht eben den Kern der Verirrung aus, der ja eben darin bestand, daß sie sich nicht rein als Gottes Volk, sondern auch als Mosches Volk, und Mosche als notwendigen und bedingenden Vermittler der Erlösung begriffen.