Die Torah - Die fünf Bücher Mose
וירא אהרן. שֶׁהָיָה בוֹ רוּחַ חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב (תהלים ק"ו), וְרָאָה שֶׁהִצְלִיחַ מַעֲשֵׂה שָׂטָן וְלֹא הָיָה לוֹ פֶּה לִדְחוֹתָם לְגַמְרֵי:
ויבן מזבח. לִדְחוֹתָם:
ויקרא חג לה' מחר. וְלֹא הַיּוֹם, שֶׁמָּא יָבֹא מֹשֶׁה קֹדֶם שֶׁיַּעַבְדוּהוּ, זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ; וּמִדְרָשׁוֹ, בְּוַיִּקְרָא רַבָּה, דְּבָרִים הַרְבֵּה רָאָה אַהֲרֹן – רָאָה חוּר בֶּן אֲחוֹתוֹ שֶׁהָיָה מוֹכִיחָם וַהֲרָגוּהוּ, וְזֶהוּ וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו – וַיָּבֶן מִזָּבוּחַ לְפָנָיו – וְעוֹד רָאָה וְאָמַר מוּטָב שֶׁיִּתָּלֶה בִי הַסֵּרָחוֹן וְלֹא בָהֶם, וְעוֹד רָאָה וְאָמַר אִם הֵם בּוֹנִים אֶת הַמִּזְבֵּחַ, זֶה מֵבִיא צְרוֹר וְזֶה מֵבִיא אֶבֶן וְנִמְצֵאת מְלַאכְתָּן עָשׂוּי בְּבַת אַחַת, מִתּוֹךְ שֶׁאֲנִי בוֹנֶה אוֹתוֹ וַאֲנִי מִתְעַצֵּל בִּמְלַאכְתִּי, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מֹשֶׁה בָא:
חג לה'. בְּלִבּוֹ הָיָה לַשָּׁמַיִם, בָּטוּחַ הָיָה שֶׁיָּבֹא מֹשֶׁה וְיַעַבְדוּ אֶת הַמָּקוֹם:
Da sah Aharon, daß Lebensodem in ihm war; so steht (Ps. 106, 20), mit dem Bilde eines grasfressenden Stieres; und er sah, daß das Werk des Verführers gelungen war, da hatte er keine Worte, um sie ganz abzuweisen. Und er baute einen Altar, um sie hinzuhalten. Und rief, morgen wird ein Fest dem Ewigen sein, und nicht heute, vielleicht würde Mosche kommen, bevor sie es anbeteten; dies ist die einfache Erklärung; der Midrasch Waj. rab. (10) sagt, viele Dinge sah Aharon, er sah Chur, den Sohn seiner Schwester, daß er sie zurechtwies und sie ihn töteten; das bedeutet ויבן, er erkannte מזבח = מזברח aus dem vor ihm Getöteten; ferner sah er und sagte, besser, daß die Sünde mir zur Last gelegt werde als ihnen; ferner sah er und sagte, wenn sie diesen Altar bauen, bringt der eine eine Erdscholle, und der andere einen Stein; und es findet sich, daß ihre Arbeit auf einmal gemacht wird; dadurch aber, daß ich ihn baue und bei meiner Arbeit langsam sein werde, wird inzwischen Mosche kommen. Ein Fest dem Ewigen, in seinem Herzen meinte er für den Ewigen; indem er darauf vertraute, daß Mosche kommen würde und sie dem Ewigen dienen würden.
morgen. Dieser Aufschub hatte — nach Ansicht der Rabbinen — den Grund, daß Aaron, der auf Mosis Erscheinen hoffte, glaubte, daß auf diese Weise das Fest des Kalbes sich noch in ein »Fest dem Ewigen« verwandeln würde. Jehuda Halevi erklärt: »Das Volk beabsichtigte keineswegs, seinen Gott geleisteten Untertaneneid zu brechen.« Sie wollten nur eine sichtbare und sozusagen mit den Händen greifbare symbolische Vertretung des Gottes, der sie aus Ägypten herausgeführt hatte. Ihre Sünde war nicht eigentlich eine Verletzung des ersten, sondern des zweiten Gebots. Aarons Haltung bei diesem ganzen Vorgang ist schwer zu verstehen. Indessen gibt es — wenn auch keine Entschuldigung — doch eine Erklärung für sein Verhalten. Die Überlieferung hält seine Friedensliebe für seinen hervorragendsten Charakterzug. Friedensliebend, ja, »dem Frieden nachjagend«, wie er war, gab er dem Drängen des Volkes nach. Zweifellos hätten sich, wenn er Widerstand geleistet hätte, viele auf seine Seite gestellt, aber er fürchtete eine Spaltung des Volkes, die zu einem Blutbad hätte führen können.
וירא אהרן, ראה שבא לו הפחד אשר פחד, וכבר נעתקו קצתם מן המחשבה הראשונה אל עבודת האלילים, התחכם לבנות שם מזבח, להשיב מחשבות העם מן הנעבד ההוא אל השם יתעלה, וזהו שאמר חג לה' מחר, שיהיו העבודות והזבחי' לשם המיוחד, להפיק ממנו רצון אל בעל הצורה, שבהיותם עובדי' שם לאל יערה עליו רוח ממרום, כאשר נאצל על משה, אבל לא תהי' כוונתם בזבחי' ועבודות בלתי לה' לבדו · וכן אמרו בויקרא רבה, אמר אהרן מתוך שאני בונה אותו, אני בונה אותו לשמו של הקב"ה, שנאמר חג לה' מחר, חג לעגל מחר אין כתוב כאן, אלא חג לה' · ויתכן שאמר מחר להאריך להם אולי יבא משה ויעזבו את העגל :
V. 5. וירא: Er sah, wie sie bereits die schmale Brücke von dem Wahne eines göttlichen Mittlers zu dem Wahne eines wirklichen Gottes überschritten und wollte diesem einen Damm durch positive Huldigung Gottes, des einen Einzigen, entgegensetzen, zugleich aber durch die Bestimmung des Festes für den anderen Tag Zeit gewinnen. — לפניו vor sich, nicht vor das Kalb. Die Wiederholung des Namens "Aaron" drückt aus, daß er dies im Gegensatz zu der Äußerung des Volkes und in der ganzen Energie seiner Persönlichkeit ausgerufen.