Die Torah - Die fünf Bücher Mose
אל אשר דברתי לך. יֵשׁ כָּאן לָךְ אֵצֶל דִּבּוּר בִּמְקוֹם אֵלֶיךָ, וְכֵן לְדַבֶּר לוֹ עַל אֲדֹנִיָּהוּ (מלכים א ב׳:י״ט):
הנה מלאכי. וְלֹא אֲנִי:
וביום פקדי וגו'. עַתָּה שָׁמַעְתִּי אֵלֶיךָ מִלְּכַלּוֹתָם יַחַד, וְתָמִיד תָּמִיד כְּשֶׁאֶפְקֹד עֲלֵיהֶם עֲוֹנוֹתֵיהֶם וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם מְעַט מִן הֶעָוֹן הַזֶּה עִם שְׁאָר הָעֲוֹנוֹת; וְאֵין פֻּרְעָנוּת בָּאָה עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין בָּהּ קְצָת מִפִּרְעוֹן עֲוֹן הָעֵגֶל (סנהדרין ק"ב):
Wohin ich dir gesagt habe, es steht hier לך neben דברר an Stelle von אליך; ebenso (I Kön. 2, 19), mit ihm zu sprechen betreffs Adonijahus. Siehe, mein Bote, aber nicht ich. Und am Tage, da ich ahnde, jetzt habe ich auf dich gehört, daß ich sie nicht auf einmal aufreibe; aber jederzeit, wenn ich ihre Sünden an ihnen ahnde, dann werde ich auch etwas von dieser Schuld ihnen heimzahlen mit den anderen Sünden; und keine Strafe kommt über Jisrael, in der nicht etwas von der Strafe für die Sünde mit dem goldenen Kalbe enthalten wäre (Sanhedrim 102a).
mein Engel. Nicht Gott selbst, weil Er sich über das, was das Volk getan hat, nicht hinwegsetzen kann. Was den »Engel« betrifft, s. XXIII, 20.
Ahndungstage. Der Tag der Abrechnung ist nur hinausgeschoben. Aber um Mosis Willen soll das Volk nach dem Lande der Verheißung geführt werden.
דברתי לך, יש כאן לך אצל דבור במקום אליך, וכן לדבר לו על אדניהו (מלכי' א' ב' י"ט), עכ"ל רש"י, וכפי מה שכתבנו למעלה בפ' חיי שרה (בראשי' כ"ד ז') אין זה יוצא מן הכלל שזכר רש"י שם. כי אל אשר דברתי לך, הוא כמו אל הארץ או המקום אשר דברתי לך, כמו שת"א ויב"ע לאתר די מללית לך, ויהי' המקום הפעל המדובר, וכאשר יחובר פעל הדבור עם הפעול המדובר עליו אז דרכו לבוא עם הכנוי לו ולהם, לא עם אלי ואליו, ואולם לדבר לו על אדניהו הוא וודאי יוצא מן הכלל ההוא, כי לא נזכר שם הפעול המדובר עליו כלל. והטעמ' כמו שכת' הרמב"ן ז"ל, אמר לו השם אחרי שנחמתי מלכלותם, נחה אתה אל אשר דברתי לך אל מקום הכנעני וגו', אבל לא ירצה להזכיר כן, שזה דרך כעס, שאומר מה שדברתי אעשה לכבודך (ויתכן שרמז לזה במלת לך, דהיינו למענך ולכבודך, ולכך לא אמר אליך), אבל לא אשא חטאתם לגמרי: הנה מלאכי, ולא אני, שלא אשרה את שכינתי בתוכם, כי לא נוסו עדיין על מלאכת המשכן, כמ"ש למעלה: וביום פקדי וגו', תמיד תמיד כשאפקוד עליהם עוונותיהם, ופקדתי עליהם מעט מן העון הזה עם שאר העוונות, ואין פורענו' באה על ישראל, שאין בה קצת מפרעון עון העגל. (רש"י):
V. 34. Dieses ועתה steht dem ועתה Mosche gegenüber. Du kennst nur eine Zukunft, wenn die Verirrung des Volkes als völlig nicht geschehen "aufgehoben" würde. Du hast eine Zukunft anzutreten auf Grund der noch nicht gesühnten Verirrung, eine Zukunft, die erst auf dem Wege prüfungsvoller Verhängnisse zur Erhebung des Volks über seine Verirrung, somit zur Sühne führen soll. Eine völlige Verzeihung, d. h. eine nichtgeschehen machende Aufhebung (נשא) der Sünde, würde den beabsichtigten Eintritt der durch das Gesetz und sein Heiligtum bedingten unmittelbaren, sich in der freien, der physischen Weltordnung überhebenden Führung bekundenden Gegenwart Gottes, würde die Verwirklichung des: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, die Verwirklichung des: ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלקי׳ וידעו כי אני ד׳ אלקיהם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לשכני בתוכם (Kap. 29, 45 u. 46) bedeuten. Diese unmittelbare Gottesnähe setzt eine reinere Stufe des Volkssinnes und des Volkslebens voraus, die für jetzt das Volk eingebüßt. Für jetzt ist dem Volke seine Weiterexistenz und die Gewinnung nationaler Selbständigkeit auf dem ihm verheißenen eigenen Boden gewährt. Führe sie dorthin, הנה מלאכי ילך לפניך. Welche Art der Gottesführung damit zugesichert worden, erkennen wir aus Abrahams Worten an Elieser Bereschit 24, 7: ד׳ אלדי השמים וגו׳ הוא ישלח מלאכו לפניך וגו׳. Es ist die unsichtbar fürsorgende Gotteswaltung, die die Verhältnisse für die Erreichung der Menschenzwecke günstig gestaltet, in welcher die die Zwecke des Menschen fördernden Umstände Gottes "Boten" sind. Es ist die Stufe der Gottesführungen, welcher sich die Väter erfreuten, in deren Lebenserfahrungen die Waltungen, die der Name 'ה ausdrückt, nicht sichtbar hervorgetreten, ושמי ד׳ לא נודעתי להם (siehe Kap. 6, 3). Es war dies aber nicht diejenige Führung, die mit dem Eintritt Israels als Gottesvolk aus Mizrajim zur Offenbarung Gottes und des durch Gott emporgehobenen Menschendaseins beginnen sollte (siehe daselbst). וביום פקדי; der Gegensatz, die unmittelbare Leitung, ist hier durch: פקד ausgedrückt, das ja auch das Stichwort für die mit der Erlösung aus Mizrajim begonnene Waltung bildet: פקד יפקד א׳ אתכם, und das im Leben der Väter nur einmal bei der der unfruchtbaren neunzigjährigen Sarah verliehenen Mutterfähigkeit vorkommt, וד׳ פקד את שרה. Hier heißt es: wenn ich, und so oft ich für jetzt einmal wieder unmittelbar ihre Zukunft gestaltend einschreite, kann ich nur das über sie verhängen, was zunächst ihre Erhebung aus der Verirrung fördert. Für jetzt kann meine unmittelbare Liebesnähe nur züchtigend sich offenbaren. So gleich im folgenden Vers.