Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ויזר. לְשׁוֹן נִפּוּץ, וְכֵן יְזֹרֶה עַל נָוֵהוּ גָפְרִית (איוב י"ח), וְכֵן כִּי חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת (משלי א'), שֶׁזּוֹרִין בָּהּ דָּגָן וְקִטְנִיּוֹת:
וישק את בני ישראל. נִתְכַּוֵּן לְבָדְקָן כְּסוֹטוֹת; שָׁלֹשׁ מִיתוֹת נִדּוֹנוּ שָׁם, אִם יֵשׁ עֵדִים וְהַתְרָאָה בְּסַיִף – כְּמִשְׁפַּט אַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת שֶׁהֵן מְרֻבִּין – עֵדִים בְּלֹא הַתְרָאָה בְּמַגֵּפָה, שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּגֹּף ה' אֶת הָעָם, לֹא עֵדִים וְלֹא הַתְרָאָה בְּהִדְרוֹקָן, שֶׁבְּדָקוּם הַמַּיִם וְצָבוּ בִטְנֵיהֶם (יומא ס"ו):
Und streute es, bedeutet zerstreuen; ebenso (Job. 18, 15), auf seine Stätte 20 wird Schwefel gestreut; ebenso (Spr. 1, 17), denn umsonst ist das Netz bestreut, in das man Getreide und Hülsenfrüchte streut. Und ließ die Kinder Jisrael davon trinken, seine Absicht war, sie wie ungetreue Frauen (Bamidbar 5) zu prüfen (Ab. zar. 44a); drei Todesstrafen wurden dort verhängt; wenn Zeugen und Warnung vorhanden gewesen, mit dem Schwert, gleich dem Gesetz für die Leute einer verführten Stadt (Dewarim 13, 16), die viele sind; Zeugen, aber keine Warnung, durch die Seuche, so steht (V. 35), und der Ewige schlug das Volk; weder Zeugen noch Warnung, durch Wassersucht, das Wasser prüfte sie, daß ihre Leiber anschwollen (Joma 66b).
das sie gemacht. Die Israeliten, die ja das Gold beigesteuert hatten, waren so mit Aaron zusammen die Verfertiger des Kalbes.
streute es. Zum Zeichen restloser Vernichtung. In Deut. IX, 21 wird erwähnt, daß er es in den Bach warf, »der vom Berge herabfließt«.
ließ es ... trinken. Der Talmud vergleicht dieses Vorgehen mit dem Gottes-Urteil, das einem der ehelichen Untreue verdächtigten Weibe auferlegt wurde (Num. V). Der Trank wirkte schädlich auf jeden Schuldigen und schadete dem Unschuldigen nicht.
ויקח את העגל, י"א כי וישרף כמו ויתך באש, ואין צורך כי יש דבר שיותם באש עם הזהב, ומיד ישרף, ויהי' שחור ולעולם לא ישוב זהב, וזהו דבר מנוסה ואמת הוא. (הראב"ע), וכן עמדו בעלי חכמ"יא הדור האחרון על הנסיון הזה, ואמרו שכשתערב מלח טר"טרי עם גפרית, תוכל לפרר את הזהב באש עד אשר דק כעפר, ואמרו שהנתר (נאט"רום מין מלח אלק"אלי מסוג הבורית, ונמצא בארצות המזרח) גם הוא יהפוך את הזהב לאבק. ותקון המתכות באש ופרוד הרכבת חלקיה', עד שיקבלו הטחינה והפרור, יקרא (קאלצינאציאן), וכן מתורגם בל"א: ויזר, לשון נפוץ, וכן יזרה על נוהו גפרית (איוב י"ח ט"ו), וכן כי חנם מזרה הרשת (משלי א' י"ז): וישק את בני ישראל, חז"ל אמרו נתכוון לבדקם כסוטות ולבתה בטנם ונפלה ירכם, ואמר הראב"ע שע"י זה הכירו בני לוי את עובדי העגל, מי היו, וכבר אמרנו כי היו מעטים שהיתה מחשבתם רעה, ומהשב' רובם בתחל' לטובה היתה כפי סברתם, וגם זה ראוי' לדבר שלא הסכימו כלם לע"ז, כי כאשר שב אליהם עבד ה', הניחו לו לשרוף את העגל, ולא מחנו כלל, ואלו הי' לכלם לאלהי' אין דרך העם לעזוב את אלהיו לשרפת אש:
V. 20. Seine erste Handlung war, den Gott des Wahns in seiner vollendeten Nichtigkeit dem Volke zum leibhaften Bewusstsein zu bringen. Er zerstörte das Götterkalb nicht nur, sondern es musste jeder im Volke mit seiner eigenen leiblichen Persönlichkeit die gänzliche spurlose Vernichtung seines Gottes vollenden helfen. Das Volk musste seinen Gott austrinken. Das, worin sie die Sicherung ihrer leiblichen Zukunft gesetzt hatten, musste in ihrer Leiblichkeit das rasche Ende seines kurzen Daseins finden. Das, worin ihre leiblich sinnliche Reinheit bereits ihr Grab zu finden begann, musste in ihrer sinnlichen Leiblichkeit sein Grab finden. Mit solcher Prägnanz lehrt und erzieht ein Mosche. Dass aber keine Hand sich regte, ihren Gott aus den Händen des Mannes Mosche zu retten, und kein Mund sich weigerte, den Staub seines Gottes zu trinken, das war ein erstes Zeichen der Umkehr und das war zugleich ein Beweis, wie es einem energievolleren Auftreten vielleicht gelungen wäre, von vornherein das Volk in seiner Verirrung aufzuhalten.
על פני המים, Dewarim 9, 21: אל הנחל הירד מן ההר, also auf einen vom Berg herabströmenden Bach.