Die Torah - Die fünf Bücher Mose
הניחה לי. עֲדַיִן לֹא שָׁמַעְנוּ שֶׁהִתְפַּלֵּל מֹשֶׁה עֲלֵיהֶם וְהוּא אוֹמֵר הַנִּיחָה לִּי? אֶלָּא כָּאן פָּתַח לוֹ פֶּתַח וְהוֹדִיעוֹ שֶׁהַדָּבָר תָּלוּי בּוֹ – שֶׁאִם יִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם לֹא יְכַלֵּם (ברכות ל"ב):
Laß ab von mir; wir haben noch nicht gehört, daß Mosche für sie betete, und Er sagt, laß ab von mir; nur damit öffnete Er ihm eine Tür und tat ihm kund, daß die Sache von ihm abhänge; wenn er für sie beten würde, so würde Er sie nicht aufreiben (Midrasch Tanchuma, Ber. 32a).
lasse mich. Nach der Ansicht der Rabbinen faßte Moses diese göttlichen Worte so auf, daß allein seine Fürbitte die Israeliten vor der ihnen drohenden Ausrottung bewahren könne.
ועתה הניחה לי, עדיין לא שמענו שהתפלל משה עליהם, והוא אומר הניחה לי, אלא כאן פתח לו פתח, והודיעו שהדבר תלוי בו, שאם יתפלל עליהם, לא יכלם · וחז"ל משלו הדבר למלך שכעס על בנו והי' מכהו מכה גדולה, והי' אוהבו יושב לפניו ומתירא לומ' לו דבר, אמ' המלך אלמלא אוהבי זה שיושב לפני הרגתיך, אמר דבר זה תלוי בי, מיד עמד והצילו · (ברכות דף ל"ב ע"א) · [סויחר אפי בהם ואכלם, אין טע' שיאמ' הניחה לי ואכעים, כי אם לא חרה אפו עדיין, איך יאמ' אפו אחרי שיניחנו משה, אבל דרך הפשט שיאמר הניחה לי ואכלם בחרון אפי כדרך הרף ממני ואשמידם (דברים ט' י"ד) · (הרמב"ן)ס] · ואכלם, ינא הקצף על כלם, כי כרבם כן חטאו, והשם יודע תעלומות לב, וגלוי וידוע לפניו ששחתו רבם במחשבה רעה, ולולי זה לא הי' הכעס בכלם לכלותם :
V. 10.הניחה לי : sollte dies: lass mich, hindere mich nicht, ausdrücken, so würde es: הניחה אותי heißen. הניח ל־ heißt aber: jemanden etwas überlassen, daher allerdings auch: jemandem etwas gestatten. Hier fehlt das Objekt, und ist dies Objekt somit entweder das Volk, oder dieses ganze Verhältnis. Der צווי ist hier nicht kategorisch, sondern hypothetisch wie: הוכח לחכם ויאהבך (Prov. 9, 8). תן לחכם ויחכם וגו׳ (daselbst 9) u.a.m.
Also: überlässest du es mir, d. h. trittst du hier nicht vermittelnd ein, bleibt das Volk sich selbst überlassen, tritt aus dem Volke und in dem Volke kein Element hervor, das ihm bessernd über den Abfall hinüberhelfe, so bleibt nichts übrig, als daß es vernichtet werde. Meine Absicht und meine durch Israel zu verwirklichende Verheißung geht aber nicht verloren; denn du bist noch übrig, und dich mache ich zum zweiten Abraham und lasse das ihm verheißene "große Volk" von dir, ja auch Abrahams Enkel, aufs neue entstammen.