Die Torah - Die fünf Bücher Mose
נטף. הוּא צֳרִי, וְעַל שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא שְׂרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף קָרוּי נָטָף, וּבְלַעַז גומ"א, וְהַצֳּרִי קוֹרִין לוֹ טרי"אקה:
ושחלת. שֹׁרֶשׁ בֹּשֶׁם חָלָק וּמַצְהִיר כְּצִּפֹּרֶן, וּבִלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה קָרוּי צִפֹּרֶן, וְזֶהוּ שֶׁתִּרְגֵּם אֻנְקְלוֹס וְטוּפְרָא:
וחלבנה. בֹּשֶׂם שֶׁרֵיחוֹ רַע, וְקוֹרִין לוֹ גַלְבְּנָא, וּמְנָאָהּ הַכָּתוּב בֵּין סַמָּנֵי הַקְּטֹרֶת לְלַמְּדֵנוּ שֶׁלֹּא יֵקַל בְּעֵינֵינוּ לְצָרֵף עִמָּנוּ בַּאֲגֻדַּת תַּעֲנִיּוֹתֵינוּ וּתְפִלּוֹתֵנוּ אֶת פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ נִמְנִין עִמָּנוּ:
סמים. אֲחֵרִים:
ולבנה זכה. מִכָּאן לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ י"א סַמָּנִין נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי – מִעוּט סַמִּים שְׁנַיִם, נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה ג', הֲרֵי חֲמִשָּׁה, סַמִּים לְרַבּוֹת עוֹד כְּמוֹ אֵלּוּ הֲרֵי עֲשָׂרָה, וּלְבוֹנָה הֲרֵי י"א; וְאֵלּוּ הֵן הַצֳּרִי וְהַצִּפֹּרֶן הַחֶלְבְּנָה וְהַלְּבוֹנָה מֹר וּקְצִיעָה שִׁבֹּלֶת נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם הֲרֵי ח' – שֶׁהַשִּׁבֹּלֶת וְנֵרְדְּ אֶחָד, שֶׁהַנֵּרְדְּ דּוֹמֶה לְשִׁבֹּלֶת – הַקֹּשְׁטְ וְהַקִּלּוּפָה וְקִנָּמוֹן הֲרֵי י"א; בֹּרִית כַּרְשִׁינָה אֵינוֹ נִקְטָר אֶלָּא בּוֹ שָׁפִין אֶת הַצִּפֹּרֶן לְלַבְּנָהּ שֶׁתְּהֵא נָאָה (כריתות ו'):
בד בבד יהיה. אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה הַנִּזְכָּרִים כָּאן יִהְיוּ שָׁוִין מִשְׁקָל בְּמִשְׁקָל – כְּמִשְׁקָלוֹ שֶׁל זֶה כָּךְ מִשְׁקָלוֹ שֶׁל זֶה – וְכֵן שָׁנִינוּ: הַצֳּרִי וְהַצִּפֹּרֶן הַחֶלְבְּנָה וְהַלְּבוֹנָה מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה (שם); וּלְשׁוֹן בַּד נִרְאֶה בְעֵינַי שֶׁהוּא לְשׁוֹן יָחִיד, אֶחָד בְּאֶחָד יִהְיוּ – זֶה כְּמוֹת זֶה:
Balsam, das ist Balsam, und weil er nichts anderes als ein Harz ist, das aus den Balsambäumen tropft, wird er נטף (Tropfen) genannt, in anderen Sprachen Baumharz; Balsam nennt man auch Theriak. Und Seenagel, eine Gewürzwurzel, die glatt und leuchtend ist wie ein Fingernagel; in der Sprache der Mischna wird er צפרן genannt; so übersetzt auch Onkelos mit טפרא. Und Galban, ein Gewürz, das einen schlechten Geruch hat; man nennt es Galban, und der Vers zählt es darum unter den Gewürzen des Räucherwerkes auf, um uns zu lehren, daß es in unseren Augen nicht verächtlich sein soll, mit uns in dem Bunde unserer Fasttage und unserer Gebete die Sünder Jisraels zu vereinigen, daß sie zu uns gezählt werden (Ker. 6b). Gewürze, andere Gewürze. Und reinen Weihrauch, von hier entnehmen unsere Lehrer (Ker. 6b), elf Gewürze wurden Mosche auf dem Sinai gesagt; die kleinste Mehrheit von Gewürzen sind zwei, Balsam, Seenagel und Galban sind noch drei, also fünf. Das zweite Gewürze fügt noch ebensoviel wie diese hinzu, das sind zehn und Weihrauch, das sind elf; und das sind sie: Balsam, Seenagel, Galban, Weihrauch, Myrrhe, Kezia, Ähre der Narde und Krokus, das sind acht; denn Ähre der Narde ist eins, die Narde gleicht nämlich einer Ähre; Koschet, Kelufa und Kinman, das sind elf. Borit Karschina wird nicht verdampft, sondern man reibt damit den Seenagel ab, um ihn zu bleichen, daß er schön sei. Aus gleichen Teilen sollen sie bestehen, diese vier hier erwähnten sollen von gleichem Gewicht sein; soviel wie das eine wiegt, soll auch das andere wiegen; so haben wir auch gelernt (Krit. 6b) vom Balsam, Seenagel, Galban und Weihrauch je 70 Minen; das Wort בד, scheint mir, bedeutet einzeln, ein Teil von jedem, das eine betrage soviel wie das andere.
34.—38. DER HEILIGE WEIHRAUCH
Weihrauch ist ein unerläßlicher Bestandteil jedes antiken Gottesdienst-Zeremoniells. Über seine symbolische Bedeutung s. die Anm. zu XXX, 7. Die jüdischen Mystiker erklären, »wenn die Menschen die erhabene Bedeutung des heiligen Weihrauchs kennen würden, so würden sie jeden einzelnen seiner Bestandteile mit einer goldenen Krone schmücken«. Der Weihrauch besitzt antiseptische Eigenschaften, und er übt einen charakteristischen Einfluß auf das Nervensystem wie auch auf die Gesamtstimmung der Beter aus. Aus den Erzählungen der Rabbinen vom Weihrauch können wir ihre Hochschätzung dieser seiner Eigenschaften entnehmen.
Stakte. Ein wohlriechendes Öl oder Harz. Die Rabbinen vermuten in ihm den »Balsam aus Gilead«.
Onyx. Gewonnen aus bestimmten Muscheltieren des Roten Meeres.
Galban. Hebr. חלבנה, der klebrige Ausfluß eines Strauches, der in Kleinasien und Persien wächst. Im Gegensatz zu den eben genannten anderen Bestandteilen hatte er keinen angenehmen Geruch. Seine Miteinbeziehung geschah nach Ansicht der Rabbinen absichtlich: das Galban ist ein wesentlicher Bestandteil des heiligen Weihrauchs, ähnlich ist es mit dem Gebet der Gemeinde Israels; es ist Gott willkommen, auch wenn es darunter die Gebete von Sündern und Gesetzes-Übertretern mit emporträgt.
סמים, פירשנו למעלה בפ׳ תרומה (כ"ה ו׳) · נטף, הוא הבלס"ם היקר והמשובח מאד, אילן הנקרא על שמו (באלזאם שטוידי), גדל בבקעת ירחו, ובערבי המאוסר, ונקרא לחז"ל קטף, על שם שקוטפין אותו בימות החמה, להוציא מהם שרף משובח, והוא השרף הנוטף מעצי הקטף, ובעבור שלא יוציאו ממנו כי אם מעט הוא נמכר ביוקר מאד, עד שיתן מחירו זהב במשקלו ויותר, והוא עד היום מסגולת הקיסר והכנסתו, ואולם גם העץ והעלה וגרעין הזרע שלו ריחם נודף מאד, ומוציאים ממנו בלסם טוב, והיא הנמכר בארצות הללו, והוא הנקרא (בלסאם די מיקא), כי משם יביאו אותו אנשי השיירא · והנה חז"ל זכרו צרי במקום נטף הנזכר בכתוב, ואמר רשב"ג הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף, ולדעת הרמב"ם ז"ל לא לקחו השרף כי אם עץ הבלסמ"ו לקטורת (עיין הכ"מ שם), ואולי שעל שם השרף הנוטף ממנו יקרא גם העץ נטף · ושחלת, הוא הנקרא בלשון המשנה צפורן, והרמב"ם בפ"ב מהלכו׳ כלי המקדש (ה"ד) קראו בלשון ערבי אלפאר טיב, והרמב"ן בפי׳ על התורה זכר שהו׳ צפורן היוצ׳ מן הים, ונרא׳ מדבריו שהוא נרתק רמש הים הנקרא בל"א (זעענאגעל או אניך מושל), והוא דומה לצפורן האדם · והנה רז"ל אמרו (בכריתות פ"ק דף ו׳ ע"ב), שהוא גדולי קרקע, ותירץ בעל שלטי הגבורים, שהרמש הזה בעבור שלא יתנועע ממקום למקום למקום, כי אם ישאר מהודק לקרקעית המים, יחשב לגדולי קרקע · וחלבנה, כמו דבש שחור וריחו קשה, והוא שרף אילנות בערי יון (הרמב"ם שם), ונקרא (גאלבאנה) · ולבנה זכה, היא מין אילן הגדל בארץ הערב, ושוטחין תחתיו מחצלאות של עלי תמרים, ומוציאין ממנו את השרף ע"י הקטיפות שעושין בו, ושמו בלשון רומי טו"ס או אליבאנ"וס, נגזר מן לבונה, ובל"א (ווייארויך) · והשרף הנוטף ממנו באמצע הקיץ בימי החום ילקט בסוף הקיץ, והיא הלבנה הזכה · והנה לא נזכר בכתוב כי אם ארבעה סמנין, וחז"ל קבלו הלכה למשה מסיני שיהיו אחד עשר, כי הוסיפו עליהם מר וקציעה שבלת נרד (הנרד דומה לשבולת ולכן יקרא שבלת נרד) וכרכם הקשט והקלופה והקנמון, ועל מנין הסמנין הזה דרשו תיבת סמים שנכפלה בכתוב, סמים נטף וגו׳ סמים ולבנה זכה עיין בכריתות פ"ק (דף ו׳ ע"ב) · והרשב"ם ז"ל כתב וז"ל לפי הפשט בתחלה כלל קח לך סמים, ופירש מה הם סמים נטף ושחלת וחלבנה הרי אלו סמים שצויתי שתקח לך; ועוד קח לבנה זכה (כן הוא הנוסחא הנכונה ברשב"ם כ"י ונדפס בשבוש) לפי הפשט לבנה זכה אינה סמים, וסמים אחרון הם היו סמים ראשון שבפסוק, וכן דרך המקראות כולל ומפרש וחוזר ואומר הרי לך כלל שאמרתי לך עכ"ל, וכן כתב הראב"ע, אלה הסמי׳ ולבנה זכה עמהם, ועל פיהם תרגם כן המתרגם האשכנזי, ובאמת אף חז"ל נשאו ונתנו בזה (פ"ק דכריתות שם), אם ידרש המקרא דרך כלל ופרט וכלל, אבל נרא׳ מדבריהם שהלבנה גם היא תקרא סם, והכתוב הזכירה אחרי מלת סמים לכוונה אחרת ע"ש · בד בבד יהי׳, אלו הארבעה הנזכרי׳ כאן יהיו שוין משקל במשקל, כמשקלו של זה כך משקלו של זה, וכן שנינו הצרי והצפורן החלבונה והלבונה משקל שבעים שבעים מנה, ולשון בד נראה בעיני שהוא לשון יחיד, אחד באחד יהיו, זה כמות זה · (רש"י), וכן תרגמו אנקלוס ויב"ע, והראב"ע פי׳ כל אחד לבדו ידוקק ואח"כ יעורב :
V. 34. סמים. Wir haben schon zu Bereschit 11, 6 aus der Lautverwandtschaft der Wurzeln סמם ,צמם ,זמם die Bedeutung סמים als Bezeichnung solcher Stoffe erkannt, die in kleinstem Umfange eine große Fülle wirkungsreicher Kräfte enthalten. Es sind dies hier mit ätherischem Aroma gefüllte Stoffe. Die Satzform: סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבנה זכה kündigt sich als כלל ופרט וכלל mit noch nachgefügtem פרט, פרט אחרון, an. כלל ,סמים, vergegenwärtigt den ganzen Kreis der unter diesen Begriff zu fassenden Stoffe, פרט ,נטף שחלת חלבנה, hebt aus diesem ganzen Kreise nur diese speziell hervor, und würde ohne weitere Beifügung, als כלל ופרט, aus der ganzen סמים-Kategorie die gesetzliche Vorschrift nur auf die drei genannten, mit Ausschluss aller übrigen, beschränken אין בכלל אלא מה שבפרט. Indem aber dem פרט nochmals סמים als כללא בתרא) כלל) folgt, werden damit die im פרט genannten Stoffe zum כלל erhoben, sie werden exemplifikatorisch, und beschränken erweitert die gesetzliche Vorschrift auf alle solche סמים-Stoffe, die ihnen in allen wesentlichen Merkmalen gleichen, אי אתה רן אלא כעין הפרט. Dadurch würde לבונה, welchem eines dieser Merkmale fehlt, ausgeschlossen sein, und muss somit als Ausnahme nachgefügt werden. Die drei als פרט genannten נטף שהלת וחלבנה haben die beiden wesentlichen Merkmale gemeinsam: sie entwickeln einen starken, gerade aufsteigenden Dampf, und verbreiten Geruch, שקיטר ועולה וריחו נודף. Sie waren aber alle zu nennen, weil sie andererseits sich von einander unterschieden. נטף ist vegetabilisch, שחלת ,מין אילן ist mineralisch, גידולי קרקע, sie waren also beide zu nennen, um die Auswahl der Stoffe nicht auf das eine oder das andere Naturreich zu beschränken. חלבנה war zu nennen, weil es einen unangenehmen Geruch verbreitet und man es somit nicht unter קטרת genommen hätte, wenn es nicht ausdrücklich vorgeschrieben wäre. לבונה fehlt das eine wesentliche Merkmal, es ist nicht מקטר ועולה (Keritot 6a). Die Halacha lehrt, daß zum קטרת elf Ingredienzien zu nehmen waren: חלבנה ,(שחלת) צפורן ,(נטף) צרי קנמון ,קושט ,כרכום ,שבולת נרד, קדה( קציעה ,מר ,לבונה), und zwar nicht in gleichen, sondern in verschieden bestimmten Quantitäten, außerdem noch מעלה עשן, und behufs der Zubereitung בורית כרשינה und יין קפריסין, und ferner מלח סדומית, hinsichtlich dessen es zweifelhaft ist, ob es unter die Vorschrift ממלח (V. 35) oder mit zur Bereitung gehörte. Auch diese Zahl ist im Texte angedeutet. Unter סמים, als Plural, sind mindestens zwei zu verstehen, mit נטף שחלת חלבנה sind es fünf, das zweite סמים, wodurch der Begriff erweitert wird, fügt auch noch fünf hinzu, und mit לבונה sind es elf. Gewiss hat jeder Stoff im קטרת und im שמן המשחה seine besondere Bedeutung. Leider fehlt uns darüber jede Kunde und folgen wir in der Übersetzung nur der gewöhnlichen Annahme.
בד בבר יהי׳. Das Verständnis ist nicht sicher. Nach Keritot 5a fordert es entweder die genaue, oder die besondere Abwägung eines jeden der Stoffe.