Die Torah - Die fünf Bücher Mose
רקח מרקחת. רֹקַח שֵׁם דָּבָר הוּא, וְהַטַּעַם מוֹכִיחַ, שֶׁהוּא לְמַעְלָה, וַהֲרֵי הוּא כְּמוֹ רֶקַח, רֶגַע; וְאֵינוֹ כְּמוֹ רֹגַע הַיָּם (ישעיהו נ"א), וּכְמוֹ רֹקַע הָאָרֶץ (שם מלכים ב), שֶׁהַטַּעַם לְמַטָּה; וְכָל דָּבָר הַמְעֹרָב בַּחֲבֵרוֹ עַד שֶׁזֶּה קוֹפֵחַ מִזֶּה אוֹ רֵיחַ אוֹ טַעַם קָרוּי מִרְקַחַת:
רקח מרקחת. רֹקַח הֶעָשׂוּי עַ"יְ אָמָּנוּת וְתַעֲרוֹבוֹת:
מעשה רקח. שֵׁם הָאֻמָּן בַּדָּבָר:
Salbenmischung, רקח ist ein Hauptwort; der Ton beweist es, da er auf der vorletzten Silbe ist; und es ist wie (Schir 8, 2) רקח Wohlgeruch; רגע (33, 5) Augenblick; und nicht wie (Jeschajahu 51, 15), errege das Meer, und wie (Jeschajahu 42, 5), der die Erde ausgedehnt hat, wo der Ton auf der letzten ist; jede Sache, die mit der anderen so vermischt wird, daß die eine von der anderen, sei es einen Geruch oder einen Geschmack annimmt, wird Mischung genannt. Salbenmischung, eine durch kunstvolle Vermengung hergestellte Mischung. Werk des Salbenmischers, so heißt der entsprechende Künstler.
Salbenmischer. Die vollendete Zusammensetzung dieser Ingredienzien erforderte große Kunstfertigkeit, daher mußte die Arbeit Sachverständigen überlassen werden. In späteren Zeiten wurden bestimmte »Söhne der Priester« (I Chron. IX, 30) in dieser Kunst besonders ausgebildet.
רקח מרקחת, רקח שם דבר הוא, והטעם מוכיח שהוא למעלה, והרי הוא כמו רקח רגע (בסגול הרי"ש), ואינו כמו רגע הים (ישעי' נ"א ט"ו) וכמו רקע הארץ (שם מ"ב ה'), שהטעם למטה (והם פעלים בינונים או שמות התואר לפועלי'), וכל דבר המעורב בחבירו עד שזה קולט מזה או ריח או טעם, יקרא מרקחת. (רש"י). רקח מרקחת, רקח העשוי ע"י אומנות ותערובת. מעשה רקח, שם האומן בדבר, ע"כ טעמו למטה. והנה באופן עשיית המרקחת נחלקו בו חכמי ישראל (בהוריות שם ובכריתות שם ע"א, והנוסח שלפנינו הוא ר' יהודה ור' יוסי), לדעת ר' מאיר שלקו את העיקרין בשמן, ולדעת ר' יהודה אין ספק בהין שמן לסוך את העיקרין, אלא שראום במים, שלא יבלעו את השמן, ואח"כ הציף עליהם את השמן, עד שקלט הריח, וקפחו לשמן מעל העיקרין, כדרך שהפטמין עושין, ופי' בו הרמב"ן ז"ל, שנתנו הבשמי' כתושי' בכלי מלא מים, והציפו עליה שמן זית הין, ואח"כ נתנו הכלי על פי כלי אחר מלא מים, ונתנו על אש נחה גחלים אוממות, ויבשלו עד יבשת המי', וקלטו השמן מעליו, כי כן מעשה הרקחים:
V. 25. רקח. Es ist nicht ganz sicher, welche Art der Operation bei der Parfümbereitung unter רקח verstanden ist. Nahe liegt die Lautverwandtschaft von רקח und ריח. In ריח selbst liegt aber, wie bereits zu Bereschit 8, 21 bemerkt, ursprünglich der Begriff feinster Zerteilung, woher ja auch ריחים, die Mühle, und ist es daher zweifelhaft, ob man bei רקה an die mechanische Zerreibung der Gewürzstoffe, oder an die Durchdringung anderer Stoffe, hier des Öles, mit deren Aroma zu denken habe. Ausdrücke wie שמן רוקח (Kohel. 10, 1), יין הרֶקַח (Hohel. 2, 8) sprechen für die letztere Annahme. So auch: Job 41, 23: ים ישים כמרקחה, wo offenbar mehr an einen siedenden Destillierapparat, als an eine Pulverisierschale oder einen Mörser zu denken ist.
שמן משחת קדש: Der Begriff קדושה, wie bereits wiederholt bemerkt, enthält wesentlich zwei konstituierende Merkmale: das negative der Absonderung von allem andern, פרישה, und das positive, die absolute Hingebung, wie wir es nannten: die Bereitstellung. für den einen hohen Zweck. Das den Ausdruck dieser Huldigung vermittelnde Medium enthält daher auch diese beiden Bestandteile, den negativen: Öl (משה משח), das Scheiden und Heraussondern aus allem andern, und den positiven: Gewürze, Wohlgeruch, das Entsprechen dem höheren Wohlgefallen. Das und der Gesalbte ist nur von allem andern ausgesondert, um sich einem Höhern, um sich dem Höchsten völlig unterzuordnen. Diese absolute Hingebung an das Höchste bedingt die Aussonderung aus allem Niederen.