Die Torah - Die fünf Bücher Mose
stellte sich. Nicht weit von dem zum Baden bestimmten Platz.
[°ותתצב, המלה הזאת זרה בדקדוק, ומשפטה ותתיצב, כי שרש יצב מנחי פ"א יו"ד, ואין מנהג גזרת נחי הפ"א לנוח בבנינים דגושי העי"ן, כי צריך לנקד ת"ג לפני העי"ן להמשיך אות נחה במקום פ"פ, ולא יתכן לבוא דגש אחרי ת"ג (בלי נגינה תחתי'), וכשרצה בעל הלשון להקל פה ולהניח היו"ד החליף מקומה, ושמה לפני תי"ו ההתפעל (כאשר הוא המנהג כשפ"א פעל היא אחת מאותיות זסש"ץ, כמו ישתמר, מסתולל, נצטדק), ונקד תי"ו האית"ן בצירי להמשיכה, ותי"ו ההתפעל בפתח להדגיש העי"ן לסי' הבנין, ואף שהמנהג ברוב השרשים בעלי היו"ד בראשונה שעייניהם צד"י, להבליע היו"ד בדגש, כמו הציג, הצבת כל גבולות ארץ (תהלים ע"ד י"ז), הנה פה לא הי' דגוש הצד"י מורה על היו"ד, כי הוא להוראת הסי' הבנין, לכן הניחה באופן זה] : [°לדעה, אמר הראב"ע כי הה"א היא במקום התי"ו הבאה בסוף המקור מנחי פ"א יו"ד תחת היו"ד פ"פ החסרה, כמו לרדת, לדעת, וכמו אשר תנה הודך (שם ח' ב'), אל תירא מרדה מצרימה (בראשית מ"ו ג'), ונשתנה פתח ל"פ לקמץ להמשיך הה"א, וצירי הדל"ת יהי' להראות העי"ן, ולדעתי יתכן ג"כ לומר שהה"א נוספת כאשר מצאנו גם בשיבוא המקור בשלמות, כמו לאהבה את ה' וגו' ולדבקה בו (דברים י"א כ"ב), ליראה את ה' (שם י' י"ב) ] :
V. 4. ותֵתַצב müsste eigentlich וַתִתְיַצב heißen. Es ist dies eine ungewöhnliche, aus Kal und Hithpael komponierte Form. Es finden sich Analogien ähnlicher komponierter Formen wie הוכַבֵס aus Hophal und Piel, הָתְפָקדו aus Hophal und Hithpael, יִרַדוֹף aus Kal und Piel. וַתַצַב wiese auf Kal hin, (obgleich die ע׳צ gewöhnlich חסרי י׳ sind, so ist אֶצָרך und ויֵצר לו usw.) und hieße: stand da, von selbst; תתיצב aber: sie stellte sich mit vollem Bewusstsein, voller Energie hin. Die Erzählungen des göttlichen Wortes scheiden sich scharf von den Erzählungen der Menschen. Diese vermögen sich selten rein objektiv zu halten, es genügt ihnen nicht, die Tatsachen rein tatsächlich zu erzählen; die Gefühle, Stimmungen etc. ihrer Helden, in deren Lage sie sich hineindenken, müssen gleichzeitig zum Ausdruck kommen, und wo gäbe es einen Moment wie diesen, in welchem der Erzähler die stärksten Empfindungen der handelnden Personen, die Verzweiflung, die Angst, den heroischen Entschluss, das zitternde Herz bei der Ausführung, den Angstruf zu Gott, die des Ausgangs harrende Erwartung usw. usw. sich wohl hätte entgehen lassen. Das göttliche Wort erzählt die nackte Tatsache für den Verstand. Was eine Jochewed, eine Mirjam, in einem solchen Augenblick gefühlt haben, das kann ein jeder fühlende Mensch von selbst ihnen nachfühlen. Allein, soweit es eben die Fakten selbst berührt, malt das göttliche Wort auch die feinsten Nuancen. In einem solchen Augenblick handelt der Mensch nur mit halbfreiem Bewusstsein. Er ist seiner Handlung bewusst und es wirkt sein Wille dabei; allein die Macht des Augenblicks ist eine so überwältigende, daß er halb auch gleichsam einer höheren, zwingenden Macht folgt. Die Schwester wusste, daß sie hinging, aber sie fand sich auch plötzlich da, wie von einer höheren Macht dorthin gestellt. וַתֵתַצַב: ein Gemisch von überlegter und unfreiwilliger Handlung. — לדֵעָה, nicht לָדַעַת. Dieses bezeichnete nur ein Motiv der Neugierde. לְדֵעָה aber, Substantiv, um der Kunde willen, bezeichnet von vornherein die Absicht, die erlangte Kunde dann möglicher Weise zu fernerer Rettung zu verwerten.