Die Torah - Die fünf Bücher Mose
שבעת ימים. רְצוּפִין:
ילבשם הכהן. אֲשֶׁר יָקוּם מִבָּנָיו תַּחְתָּיו לִכְהֻנָּה גְדוֹלָה, כְּשֶׁיְּמַנּוּהוּ לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל:
אשר יבא אל אהל מועד. אוֹתוֹ כֹהֵן הַמּוּכָן לִכָּנֵס לִפְנַי וְלִפְנִים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְזֶהוּ כֹהֵן גָּדוֹל, שֶׁאֵין עֲבוֹדַת יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּשֵׁרָה אֶלָּא בּוֹ:
תחתיו מבניו. מְלַמֵּד שֶׁאִם יֵשׁ לוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל בֵּן מְמַלֵּא אֶת מְקוֹמוֹ, יְמַנּוּהוּ כֹהֵן גָּדוֹל תַּחְתָּיו:
(הכהן תחתיו מבניו. מִכָּאן רְאָיָה כָּל לְשׁוֹן כֹהֵן פוֹעֵל עוֹבֵד מַמָּשׁ, לְפִיכָךְ נִגּוּן תְּבִיר נִמְשָׁךְ לְפָנָיו):
Sieben Tage, nach einander bekleide sich damit der Priester, der von seinen Söhnen an seine Stelle in die Hohenpriesterwürde tritt, wenn man ihn zum Hohenpriester einsetzt. Der ins Zelt der Offenbarung eintritt, jener Priester, der dazu bestimmt ist, am Jomhakipurim ins Allerheiligste hineinzugehen, das ist der Hohepriester, da der Dienst von Jomhakipurim nur durch ihn verrichtet werden darf (Joma 73a). Der von seinen Söhnen an seine Stelle tritt, das lehrt, daß, wenn der Hohepriester einen Sohn hat, der seine Stelle ausfüllen kann, man ihn an seiner Stelle zum Hohenpriester einsetze (Joma 72b). Der an seiner Stelle von seinen Söhnen den Dienst verrichtet, von hier ist ein Beweis, daß כהן überall eigentlich ein Parizip, der Dienende, ist, darum ist es mit Tewir, das nach oben zieht (vom folgenden trennt) punktiert.
sieben Tage. S. bei v. 35 unten.
welcher . . . geht, d. h. bei seinem ersten Eintritt.
שבעת ימים , רצופין , כי ז' ימי המלואים רצופי' היו , כדכתיב ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים (ויקרא ח' ל"ה) : ילבשם , בקמץ גדול תחת קטן , וכמוהו כי אמילם (תהלי' קי"ח י' וי"א וי"ב) : הכהן תחתיו מבניו , מכאן ראי' כל לשון כהן פועל עובד ממש , לפיכך נגון תביר נמשך לפניו • (רש"י בדפוס , ובשני כ"י שבידי אינו) , והכוונה שמלת כהן פעל בינוני , מורה על הפועל העובד ממש (איין דיהנענדר) , לא שם לבעל המקרה ההי' (איין דינר) [°ובאמור דברי רש"י אלו כ"ה לענ"ד , כי בלי ספק מקרא מסורס הוא , ושעורו , ילבשם הכהן מבניו תחתיו , כי מנהג הכתוב לחבר הפעל עם השם , ולהעמיד מלת תחתיו לאחרונה , כמו ויסגר בשר תחתנה (בראשית ב' כ"א) , ויבא רשע תחתיו (משלי י"א ח') , ודומיהם , והפעל עם השם יחוברו גם בטעם הנגינה , כאשר הוא בפסוקים הנ"ל ובדומיהם , כי השם הוא נושא מקרה הפעול' ודבק בה , משא"כ תחתיו הוא ענין אחר והודעה אחרת , וכן אם יבא השם והתאר בצרוף מלת תחתיו , יבאו השם והתאר יחד וגם מחוברים בטעם , ומלת תחתיו לאחרונה ומופרדת מהם , כמו וימלך חנון בנו תחתיו (שמואל ב' י' י"א) , חנון בנו מחוברים במרכא טפחא , ומלת וימלך היתה ראוי' ג"כ להתחבר עמהם , אלא שלא תבאנה ג' מלות מחוברות בטעם , לכן היא מופרדת קצת בתביר המפסיק פחות מן הטפחא • והראי' על הסרום שבפסוק שלפנינו , כי בפסוק והכהן המשיח תחתיו מבניו (ויקרא ו' ט"ו) , כתב רש"י בפירוש המשיח תחתיו מבניו , המשיח מבניו תחתיו עכ"ל , ורצה בזה לחבר תאר המשיח אל השם מבניו , כדרך הלשון • ויראה לי כי סבת הסרום הוא , שלא לפרש תחתיו על ילבשם , כמו בפסוק וימלך חנון בנו תחתיו שסב על וימלך , לכן הועמד בין הכהן ובין מבניו השייכים להדדי • ולפי שמלת הכהן יותר דבקה אל מבניו מאל תחתיו לכן איננה במרכא רק בתביר המפסיק פחות מן הטפחא • והנה ילבשם הכהן דבקים בטעמי דרגא תביר , כמנהג הפעל עם השם או הבינוני , ומעתה תדע אם תהי' מלת הכהן בינוני יבואו הנגינות על נכון , ילבשם הכהן דבקים , והכהן בתביר להורות על הסרום הכהן מבניו תחתיו , ואז תהי' מלת הכהן בינוני במקום עתיד כדרכו , וענינו אשר יכהן מבניו , אבל אם תהי' שם תאר , ע"כ צריכין להוסיף פעל המקשר ב' השמות , באופן זה , הכהן (אשר יכהן או אשר יקום) מבניו , ואז צ"ל הכהן בטעם מפסיק יותר מן הטפחא שהוא הז"ק , וילבשם בפשטא פקידו (בעבור שיש ב' תנועות במלת הכהן לפני הנגינה) , ולכן יב"ע בעבור שתרגם הכהן , כהנא , ולא תרגם דיכהן , ועשאו שם , הוצרך להוסיף מלת דיקום , ומעתה תבין דברי רש"י על נכון , והרז"ה בס' ס"ז ש"ה פ"ד נגע קצת בדבור זה , אפס קצהו ראה וכלו לא ראה , ובעל מרכב' המשנ' בהשגותיו על הס' הנ"ל (שיש אצלי בכ"י) , רצה להפך כוונת רש"י , ואינו נרא' כן מלשונו°] : אשר יבא וגו' , זהו תוספת באור על הכהן תחתיו מבניו , אותו הכהן המוכן לכנס לפני ולפנים ביה"כ , וזהו כה"ג , וכך הוא שעור הכתוב , שבעת ימים ילבש אותם הבן הבא מבניו , אשר יעבוד תחתיו עבודת כהונה גדולה , ויבא אל אהל מועד וגו' :
V. 30. תחתיו מבניו ein dazu qualifizierter, ממלא מקומו, Sohn des Hohepriesters hat das Vorrecht zur Nachfolge vor jedem andern. Vielleicht erklärt dies die ungewöhnliche Form: ילבשָם, statt ילבשֵם. Es ist ein Futurum mit Suffixum des Präteritum, und sagt vielleicht, daß die einstige Bekleidung des Vaters auch insofern für ihn mitgeschehen, daß er dadurch das Vorrecht erhalten, in seiner Nachfolge mit den Gewändern bekleidet zu werden.
שבעת ימים, wie die Weihe und Einführung des ersten כה׳׳ג sieben Tage wiederholt wurde, so war auch jeder künftige כה׳׳ג sieben Tage in sein Amt und seine Würde einzuführen. Nichts spricht also für den symbolischen-Charakter und die tiefe Bedeutsamkeit der hohepriesterlichen Kleidung, sowie der ganzen מלאים-Handlung der ersten Priesterweihe, von der gewiss wir nur eine schwache Idee zu schöpfen imstande waren, als diese siebentägige Wiederholung. Sie sollten sich sieben Tage und siebenmal wiederholt mit der ganzen Gedankenfülle und Tiefe dieser Handlungen durchdringen.
אשר יבא אל אהל מועד לשרת בקדש, diese Befugnis bezeichnet eben den כה׳׳ג Es ist dies die עבודת י׳׳כ, der einzigen normalen קרבנות צבור, die ausschließlich dem כה׳׳ג zustehen.
In Ermangelung des Salböls konnte übrigens die Weihe des כה׳׳ג auch durch die Bekleidung allein vollgültig vollzogen werden, ein solcher heißt: מרובה בגדים.