Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ועשו את האפד. אִם בָּאתִי לְפָרֵשׁ מַעֲשֵׂה הָאֵפוֹד וְהַחֹשֶׁן עַל סֵדֶר הַמִּקְרָאוֹת, הֲרֵי פֵּרוּשָׁן פְּרָקִים, וְיִשְׁגֶה הַקּוֹרֵא בְּצֵרוּפָן, לְכָךְ אֲנִי כוֹתֵב מַעֲשֵׂיהֶם כְּמוֹת שֶׁהוּא, לְמַעַן יָרוּץ הַקּוֹרֵא בוֹ, וְאַחַר כָּךְ אֲפָרֵשׁ עַל סֵדֶר הַמִּקְרָאוֹת. הָאֵפוֹד עָשׂוּי כְּמִין סִינָר שֶׁל נָשִׁים רוֹכְבוֹת סוּסִים, וְחוֹגֵר אוֹתוֹ מֵאֲחוֹרָיו כְּנֶגֶד לִבּוֹ לְמַטָּה מֵאֲצִילָיו, רָחְבּוֹ כְּמִדַּת רֹחַב גַּבּוֹ שֶׁל אָדָם וְיוֹתֵר, וּמַגִּיעַ עַד עֲקֵבָיו, וְהַחֵשֶׁב מְחֻבָּר בְּרֹאשׁוֹ עַל פְּנֵי רָחְבּוֹ מַעֲשֵׂה אוֹרֵג, וּמַאֲרִיךְ לְכָאן וּלְכָאן כְּדֵי לְהַקִּיף וְלַחְגֹּר בּוֹ, וְהַכְּתֵפוֹת מְחֻבָּרוֹת בַּחֵשֶׁב, אֶחָד לְיָמִין וְאֶחָד לִשְׂמֹאל, מֵאֲחוֹרֵי הַכֹּהֵן, לִשְׁנֵי קְצוֹת רָחְבּוֹ שֶׁל סִינָר, וּכְשֶׁזּוֹקְפָן עוֹמְדוֹת לוֹ עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו, וְהֵן כְּמִין שְׁתֵּי רְצוּעוֹת עֲשׂוּיוֹת מִמִּין הָאֵפוֹד, אֲרֻכּוֹת כְּדֵי שִׁעוּר לְזָקְפָן אֵצֶל צַוָּארוֹ מִכָּאן וּמִכָּאן וְנִקְפָּלוֹת לְפָנָיו לְמַטָּה מִכְּתֵפָיו מְעַט, וְאַבְנֵי הַשֹּׁהַם קְבוּעוֹת בָּהֶם, אַחַת עַל כֶּתֶף יָמִין וְאַחַת עַל כֶּתֶף שְׂמֹאל, וְהַמִּשְׁבְּצוֹת נְתוּנוֹת בְּרָאשֵׁיהֶם לִפְנֵי כְּתֵפָיו, וּשְׁתֵּי עֲבוֹתוֹת הַזָּהָב תְּחוּבוֹת בִּשְׁתֵּי טַבָּעוֹת שֶׁבַּחֹשֶׁן, בִּשְׁנֵי קְצוֹת רָחְבּוֹ הָעֶלְיוֹן, אַחַת לְיָמִין וְאַחַת לִשְׂמֹאל, וּשְׁנֵי רָאשֵׁי הַשַּׁרְשֶׁרֶת תְּקוּעִין בַּמִּשְׁבֶּצֶת לַיָּמִין וְכֵן שְׁנֵי רָאשֵׁי הַשַּׁרְשֶׁרֶת הַשְּׂמָאלִית תְּקוּעִין בַּמִּשְׁבֶּצֶת שֶׁבְּכָתֵף שְׂמֹאל, נִמְצָא הַחֹשֶׁן תָּלוּי בְּמִשְׁבְּצוֹת הָאֵפוֹד עַל לִבּוֹ מִלְּפָנָיו, וְעוֹד שְׁתֵּי טַבָּעוֹת בִּשְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן בְּתַחְתִּיתוֹ, וּכְנֶגְדָּם שְׁתֵּי טַבָּעוֹת בִּשְׁתֵּי כִּתְפוֹת הָאֵפוֹד מִלְּמַטָּה, בְּרֹאשׁוֹ הַתַּחְתּוֹן הַמְּחֻבָּר בַּחֵשֶׁב; טַבְּעוֹת הַחֹשֶׁן אֶל מוּל טַבְּעוֹת הָאֵפוֹד שׁוֹכְבִים זֶה עַל זֶה, וּמְרַכְּסָן בִּפְתִיל תְּכֵלֶת תָּחוּב בְּטַבְּעוֹת הָאֵפוֹד וְהַחֹשֶׁן, שֶׁיְּהֵא תַּחְתִּית הַחֹשֶׁן דָּבוּק לְחֵשֶׁב הָאֵפוֹד וְלֹא יְהֵא נָד וְנִבְדָּל, הוֹלֵךְ וְחוֹזֵר:
זהב תכלת וארגמן תולעת שני ושש משזר. חֲמֵשֶׁת מִינִים הַלָּלוּ שְׁזוּרִין בְּכָל חוּט וָחוּט; הָיוּ מְרַדְּדִין אֶת הַזָּהָב כְּמִין טַסִּין דַּקִּין וְקוֹצְצִין פְּתִילִים מֵהֶם, וְטוֹוִין אוֹתוֹ חוּט שֶׁל זָהָב עִם שִׁשָּׁה חוּטִין שֶׁל תְּכֵלֶת, וְחוּט שֶׁל זָהָב עִם שִׁשָּׁה חוּטִין שֶׁל אַרְגָּמָן, וְכֵן בְּתוֹלַעַת שָׁנִי וְכֵן בַּשֵּׁשׁ – שֶׁכָּל הַמִּינִין חוּטָן כָּפוּל שִׁשָּׁה וְחוּט שֶׁל זָהָב עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד – וְאַחַר כָּךְ שׁוֹזֵר אֶת כֻּלָּם כְּאֶחָד, נִמְצָא חוּטָן כָּפוּל כ"ח, וְכֵן מְפֹרָשׁ בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא, וְלָמֵד מִן הַמִּקְרָא הַזֶּה וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב וְקִצֵּץ פְּתִילִם לַעֲשׂוֹת – אֶת פְּתִילֵי הַזָּהָב – בְּתוֹךְ הַתְּכֵלֶת וּבְתוֹךְ הָאַרְגָּמָן וְגוֹ', לָמַדְנוּ שֶׁחוּט שֶׁל זָהָב שָׁזוּר עִם כָּל מִין וָמִין:
מעשה חשב. כְּבָר פֵּרַשְׁתִּי שֶׁהוּא אֲרִיגַת שְׁתֵּי קִירוֹת, שֶׁאֵין צוּרוֹת שְׁנֵי עֲבָרֶיהָ דּוֹמוֹת זוֹ לָזוֹ:
Und sie sollen das Efod machen; wenn ich das Werk des Efod und des Choschen nach der Reihenfolge der Verse erklären wollte, so würde die Erklärung aus einzelnen Stücken bestehen, und der Leser würde sich bei der Verbindung derselben irren können; darum beschreibe ich zunächst, wie ihr Werk war, damit es der Leser ohne Unterbrechung übersehen kann; und dann werde ich nach der Reihenfolge der Verse erklären. Das Efod war wie eine Art jenes Gewandes gemacht, das die Frauen, die auf Pferden reiten, tragen; er umgürtete sich damit den Rücken, dem Herzen gegenüber, unterhalb seiner Achselhöhlen; die Breite des Efod war gleich dem Maße der Rückenbreite eines Menschen und mehr, und es ging bis zu den Fersen herab. Der Gürtel war oben daran befestigt, längs seiner Breite, war Werk des Webers und auf beiden Seiten länger als die Breite des Efod, um damit zu umschließen und zu umgürten. Die Schulterbänder waren am Gürtel befestigt, eines zur Rechten und eines zur Linken, auf dem Rücken des Priesters, an den beiden Enden der Breite des Gewandes; und wenn man sie aufrichtete, gingen sie dem Priester bis über seine beiden Schultern; sie waren gleich zwei Riemen, aus derselben Art wie das Efod hergestellt, so lang, daß man sie zu beiden Seiten bis neben den Hals aufrichten konnte und sie nach vorn noch bis etwas unterhalb der Schultern herabfielen. Die Schohamsteine waren daran befestigt, einer auf der rechten Schulter und einer auf der linken Schulter; an den Enden der Schulterbänder waren die Einfassungen (der Steine) vor den Schultern des Priesters angebracht und die zwei goldenen Ketten, welche durch die zwei Ringe des Choschen an den beiden Enden dessen oberen Randes gingen, eine rechts und eine links; die beiden Enden der Kette waren an der Einfassung rechts angemacht, und ebenso waren die beiden Enden der Kette links an der Einfassung auf der linken Schulter befestigt, so daß das Choschen an den Einfassungen, die am Efod waren, auf dem Herzen des Priesters auf seiner Brust hing. Ferner waren zwei Ringe an den beiden unteren Enden des Choschen und ihnen gegenüber zwei Ringe unten an den beiden Schulterbändern des Efod an dem unteren Ende derselben, das mit dem Gürtel verbunden war; die Ringe des Choschen waren den Ringen des Efod gegenüber, sie lagen nebeneinander; und man verband sie mit einer himmelblauen Schnur, welche durch die Ringe des Efod und des Choschen gezogen wurde, damit sich der untere Teil des Choschen an den Gürtel des Efod anlege und nicht beweglich und getrennt hin und her gehe. Aus Gold, himmelblauer, purpurroter und karmesinroter Wolle und gezwirntem Byssus, diese fünf Arten waren gezwirnt, für jeden einzelnen Faden dehnte man das Gold zu dünnen Blechen, schnitt diese in Fäden und spann einen Goldfaden mit sechs Fäden aus himmelblauer Wolle zusammen und einen Goldfaden mit sechs Fäden aus purpurroter Wolle und ebenso mit karmesinroter Wolle und ebenso mit Byssus; denn alle Arten bestanden aus sechsfachen Fäden, und jede Art war mit einem Goldfaden verbunden; dann zwirnte er alle zusammen, so daß der Faden 28fach wurde; so wird es im Traktat Joma (72a) erklärt; und man entnimmt dies aus folgendem Verse (39, 3), sie dehnten die Goldbleche und schnitten Fäden, um sie hineinzuarbeiten, die Goldfäden, in die himmelblaue und in die purpurrote Wolle... Daraus lernen wir, daß ein Goldfaden mit jeder Art zusammengezwirnt war. Werk des Kunstwebers, ich habe bereits erklärt (26, 1), daß darunter das Weben von doppelten Wänden, so daß die Figuren auf den beiden Seiten einander nicht gleich waren, zu verstehen ist.
6.—12. DAS EFOD
Efod. Eine Art von unter den Armen beginnendem enganschließendem Gewand, das durch Achselbänder gehalten wurde.
Kunstweber-Arbeit. Siehe XXVI, 1. Das Stoffgewebe des Efod war das gleiche wie das der Vorhänge zur Andeutung der engen Beziehungen zwischen Hohepriester und Heiligtum. Nur waren in die Gewänder noch goldene Drahtfäden hineingewoben: wahrscheinlich als ein Sinnbild königlicher Macht entsprechend der Stellung des Hohepriesters als des geistigen Oberhauptes der gesamten Gemeinschaft.
ועשו את האפד , בתחלה אבאר לך מעשה האפוד והחשן כמות שהוא , למען ירוץ הקורא בו , ואח"כ אפרש על סדר המקראות · האפוד עשוי כמין סינר של נשי' רוכבות סוסי' , רחבו כרוחב גבו של אדם מכתף לכתף , וארכו מכנגד אצילי הידי' מאחוריו עד הרגלים , ויש לו כמו שתי ידות נארגות עמו , יוצאות ממנו לכאן ולכאן , לאגור אותו בהם , והם הנקראי' חשב האפוד, ותופר עליו שתי כתפות , כמין רצועות , עשויות ממין האפוד, אחת לימין ואחת לשמאל , והן עולות מאחורי הכהן על שתי כתפיו , ונקפלות לפניו למטה מכתפיו מעט , וקובע בכל כתף וכתף אבן שהם מרובע מושקע בבית של זהב המקיפו מלמטה ומארבע רוחותיו, והבית ההוא נקרא משבצת והמשבצות נתונות בראשי הכתפות , לפניו של כהן · מעשה החשן מפורש בכתוב , ונותן על ארבע זויותיו ארבע טבעות זהב , ונותן בשתי הטבעות של מעלה שהחשן נתלה בהם , שתי עבותות זהב , והם הנקראי' שרשות , לפי שעל ידם החשן נאחז ונשרש בכתפות האפוד , ונותן בשתי הטבעות של מטה , שהן כנגד הדדים , שני פתילי תכלת · וכן נותן באפוד ארבע טבעות , שתי' בכל כתף וכתף , אחת מלמעלה בראש הכתף , ואחת מלמטה לכתף למעלה מן החשב , ונותן שתי עבותות זהב בשתי טבעות שלמעלה , והם הנקראי' שרשרות , ואח"כ מכניס קצות העבותות של חשן בטבעות שלמעלה בכתפות האפוד , ומכניס שני פתילי התכלת שבשולי החשן בשתי הטבעות שלמעלה מחשב האפוד , ומוריד את השרשרות שבטבעות כתפות האפוד עד טבעות החשן העליונות , כדי שידבקו זה בזה , ולא יזח החשן מעל האפוד · נמצא כשלובש החשן עם האפוד יהי' החשן על לבו בשוה , והאפוד מאחוריו , וחשב האפוד קשור תחת החשן , ושתי הכתפות עולות מעל האפוד ויורדות על כתפות הכהן לפניו , ובהן שרשות החשן תקועות ונאחזות , ושתי שלשלות של זהב יורדות מעל כתפיו מכאן ומכאן עד טבעות החשן , ושני חוטי תכלת מרוכסין מתחת אצילי ידיו משתי טבעות החשן התחתונות עד שתי טבעות כתפות האפוד התחתונות שהן למעלה מן החשב · (כן נראה דעת הרמב"ם ז"ל פ"ט מהלכות כלי המקדש (הלכה ח' וט' וי' וי"א) , אחרי הדקדוק בדבריו , והאמת שבספרי הרמב"ם שלפנינו כתוב אף בפעם הראשון , בעבותות שהזכיר בטבעות החשן , והם הנקראי' שרשרות (שם הלכה ח') , ואולם כפי הנראה מהמשך לשון הרב ז"ל , ט"ס הוא , וצ"ל והם הנקראים שרשות , כמו שקראם הכתוב , כי לדעת רבינו ז"ל נראה שהיו שם ארבע עבותות , שתי' בראש החשן הנזכרות בפסוק כ"ב , ונקראים שם שרשת , הביאם הרב ז"ל שם הלכה ח' , ושתי' אחרות בטבעות שעל כתפות האפוד הנזכרי' בפסוק י"ד אצל המשבצות , והם הנקראי' שם שרשרות , והרב הביאם שם הלכ' ט' ; וזהו שהזכיר רבינו שמכניס עבותות החשן בטבעות האפוד , ומוריד שרשרות שבטבעות האפוד עד טבעות החשן העליונות) , ולדעת רש"י ז"ל לא היו שם אלא שתי עבותות תחובות בשתי טבעות החשן העליונות, ושני ראשי השרשרת הימנית תקועים במשבצת שבכתף הימין , וכן שני ראשי השרשרת השמאלית תקועים במשבצת שבכתף השמאל , ולפי' השרשית שבפסוק כ"ב הן הן השרשרת שבפסוק י"ד , ואין בהן הבדל אלא בשם , פעם יקראם כפי תמונתן , שהיו שלשלות , ופעם כפי תכליתן , שהיו עשויות לדבק בהן את החשן עם האפוד מלמעלה · וכן לא זכר רש"י ז"ל איך היו ראשי השלשלאות הכן תקועים במשבצות, אם היו גם שם שתי טבעות בכתפות האפוד כמ"ש הרמב"ם ז"ל, או על אופן אחר · ומשמעות הכתוב בסדר ואלה פקודי כדברי רש"י ז"ל , שהשרשות הן הן השרשרות , שלא זכר שם כי אם שתי עבותות , וכן משמע משם שלא היו בכתפות האפוד למעלה טבעות כלל , כי אם משבצות לבד , ובהן היו ראשי השלשלאות נתונים וקבועים באופן שלא נזכר · ודעת הרשב"ם ז"ל כדעת רש"י ז"ל בענין העבותות , שלא היו שם כי אם שתים , ואולם בתמונת האפוד לו דרך אחר , ולדעתו האפוד עשוי כמו חצי מלבוש ממתניו של אדם ולמטה , ומכסהו בין מלפניו בין מלאחריו , והכתפות מכסות את כל הגוף של אדם ואחריו ממתניו ולמעלה , וכתב שאם לא היו מוברות הכתפות יחד , אלא באלו שתי רצועות עולות על צוארו , ומתחברות לשרשרות החשן מלפניו , א"כ כשהכהן עסוק בעבודה וכופף את צוארו למטה יהיו נופלות הכתפות ומתפרדות , והחשן נופל , (הס"ד , ואח"כ מתחיל דבור אחר , אל שני קצותיו , שמאחריו של כהן , קצות האפוד העליונו' מעל חשב האפוד , כן הוא ברשב"ם כ"י , ובדפס בשבוש , כאלו הכל דבור אחד , ובעל קרן שמואל נלאה לפרשו) עכ"ל הרשב"ם ז"ל , ואולם מלשון הכתוב שקראם כתפות , ואמר שתהיינה הכתפות אל שני קצות האפוד , משמע שלא היו הכתפות מכסות את כל גבו של כהן , כי אם עולות כעין רצועות , כמ"ש רש"י והרמב"ם ז"ל , ולא הי' רש"י ז"ל מתיירא שיפלו , כי אם בעת בחבורן לטבעות החשן , וכתב שע"י כך הן נאחזות מלפניו כנגד לבו , ואינן נופלות · זהב וגו' , חמשת מיני' הללו שזורי' בכל חוט וחוט , היו מרדדין את הזהב כמין טסי' דקים , וקוצצין פתילים מהם , וטווין אותו חוט של זהב עם שש חוטי תכלת , וחוט של זהב עם שש חוטי ארגמן , וכן בתולעת שני וכן בשש , ואח"כ שוזר את כלם כאחד , נמצא חוטן כפול כ"ח , כן מפורש במס' יומא (דף ע"ב ע"א) , ולמד מן המקרא הזה , וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילם לעשות (את פתילי הזהב) בתוך התכלת ובתוך הארגמן וגו' (לקמן ל"ט ג') , למדנו שחוט של זהב שזור עם כל מין ומין · (רש"י) · מעשה חשב, מפורש למעלה בפ' תרומה' (כ"ו א') :
V. 6. Mosche hat nur die Arbeiter zu ernennen, sie aber empfangen die Stoffe zur Anfertigung der Kleider unmittelbar aus den Händen des Volkes. Bedenken wir, daß mit diesen Kleidern die für alle Zeiten bleibende Weihe und Würde der Aaroniden verbunden sein sollte, wodurch sie als die auserwählten Vertreter der Nation im Heiligtum zu hoher Auszeichnung gelangten, von der anderen Seite aber ihren Dienst im Heiligtum nur als Diener der Nation zu vollziehen hatten, und daher, wie bereits zu V. 2 bemerkt, das "Kleid des Volkes" im Heiligtum zu tragen hatten: so begreifen wir nach beiden Seiten hin die bei den Kleidern ausdrücklich hervorgehobene Bestimmung, daß die Verfertiger dieser Kleider den Stoff dazu unmittelbar aus den Händen des Volkes empfangen sollten. Es erklärt das Volk damit seine Zustimmung zu dieser Auszeichnung, und es ist das Volk, das mit seinem Kleide den Priester bekleidet.