Die Torah - Die fünf Bücher Mose
על פתיל תכלת. וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר וַיִּתְּנוּ עָלָיו פְּתִיל תְּכֵלֶת? וְעוֹד כְּתִיב כָּאן וְהָיָה עַל הַמִּצְנָפֶת, וּלְמַטָּה הוּא אוֹמֵר וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן? וּבִשְׁחִיטַת קָדָשִׁים שָׁנִינוּ שְׂעָרוֹ הָיָה נִרְאֶה בֵּין צִיץ לַמִּצְנֶפֶת שֶׁשָּׁם מֵנִיחַ תְּפִלִּין? לָמַדְנוּ שֶׁהַמִּצְנֶפֶת לְמַעְלָה בְּגֹבַהּ הָרֹאשׁ וְאֵינָהּ עֲמֻקָּה לִכָּנֵס בָּהּ כָּל הָרֹאשׁ עַד הַמֵּצַח, וְהַצִּיץ מִלְּמַטָּה, וְהַפְּתִילִים הָיוּ בִנְקָבִים וּתְלוּיִין בּוֹ בִּשְׁנֵי רָאשִׁים וּבְאֶמְצָעוֹ, שִׁשָּׁה בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הַלָּלוּ, פְּתִיל מִלְמַעְלָה אֶחָד מִבַּחוּץ וְאֶחָד מִבִּפְנִים כְּנֶגְדּוֹ, וְקוֹשֵׁר רָאשֵׁי הַפְּתִילִים מֵאֲחוֹרֵי הָעֹרֶף שְׁלָשְׁתָּן, וְנִמְצְאוּ בֵין אֹרֶךְ הַטַּס וּפְתִילֵי רָאשָׁיו מַקִּיפִין אֶת הַקָּדְקֹד, וְהַפְּתִיל הָאֶמְצָעִי שֶׁבְּרֹאשׁוֹ, קָשׁוּר עִם רָאשֵׁי הַשְּׁנַיִם, וְהוֹלֵךְ עַל פְּנֵי רֹחַב הָרֹאשׁ מִלְמַעְלָה, נִמְצָא עָשׂוּי כְּמִין כּוֹבַע; וְעַל פְּתִיל הָאֶמְצָעִי הוּא אוֹמֵר וְהָיָה עַל הַמִּצְנָפֶת, וְהָיָה נוֹתֵן הַצִּיץ עַל רֹאשׁוֹ כְּמִין כּוֹבַע עַל הַמִּצְנֶפֶת, וְהַפְּתִיל הָאֶמְצָעִי מַחֲזִיקוֹ שֶׁאֵינוֹ נוֹפֵל וְהַטַּס תָּלוּי כְּנֶגֶד מִצְחוֹ, וְנִתְקַיְּמוּ כָּל הַמִּקְרָאוֹת – פְּתִיל עַל הַצִּיץ, וְצִיץ עַל הַפְּתִיל, וּפְתִיל עַל הַמִּצְנֶפֶת מִלְמַעְלָה:
Auf eine himmelblaue Schnur, und an anderer Stelle sagt er (39, 31), man lege darauf eine himmelblaue Schnur; ferner heißt es hier, es sei über dem Kopfbund, und weiter heißt es, es sei auf der Stirn Aharons; und im Traktat שחיטת קדשים (Seb. 19a) lernen wir, sein Haar war sichtbar zwischen dem Stirnband und dem Kopfbund, und dort legte er Tefillin; daraus lernen wir, daß der Kopfbund oben auf der Höhe des Kopfes und nicht so tief war, daß der ganze Kopf bis zur Stirn hineinging, und das Stirnband unten war und die Schnüre an den Öffnungen desselben angemacht waren und an ihm, an den beiden Enden und in der Mitte herunterhingen, sechs an diesen drei Stellen; eine Schnur immer von oben, von außen, und ihr entsprechend eine Schnur von innen; und die Enden der drei Schnüre band er hinten am Nacken zusammen; ergibt sich, die Länge des Stirnbandes mit den Schnüren an dessen Enden umgaben zusammen den Kopf, und die mittlere Schnur oben am Stirnband wurde mit den Enden der beiden anderen zusammengebunden; sie ging oben über die Breite des Kopfes; findet sich, daß das Stirnband mit den Schnüren wie eine Mütze gemacht war; von der mittleren Schnur sagt er, es sei über dem Kopfbund; er legte das Stirnband auf sein Haupt wie eine Mütze über den Kopfbund, die mittlere Schnur hielt es fest, daß es nicht herabfiel, und das Stirnband hing auf die Stirn herab; damit sind alle Verse erfüllt, eine Schnur auf dem Stirnband und das Stirnband auf der Schnur und eine Schnur oben über dem Kopfbund.
על פתיל תכלת , אעתיק לשון רש"י מכ"י שבידי , לפי שיש קצת שנוי הנוסח בסוף הדבור וז"ל , ובמקום אחר הוא אומר ויתנו עליו פתיל תכלת (לקמן ל"ט ל"א) , ועוד כתיב כאן והי' על המצנפת , ולמטה הוא אומר והי' על מצח אהרן , ובשחיטת קדשים שנינו (זבחים דף י"ט ע"א וע"ב) שערו הי' נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין , למדנו שהמצנפת בגובה הראש למעלה , ואינה עמוקה לכנס בה כל הראש עד המצח , והציץ מלמטה , והפתילים היו נוקבים ותלויין בו בשני ראשיו ובאמצעיתו , ששה בשלש מקומות הללו פתיל מלמעלה מבחוץ ואחד מבפנים כנגדו , וקושר ראשי הפתילים מאחורי העורף שלשתן , ונמצאו בין אורך הטס ופתילי ראשיו מקיפין את הקדקד , והפתיל האמצעי כשראשו קשור עם שני ראשי השנים , הולך על פני רוחב הראש מלמעלה , נמצאו עשויין כמין כובע , ועל הפתיל האמצעי הוא אומר והי' על המצנפת , והי' נותן את הציץ על ראשו כמין כובע על המצנפת , והפתיל האמצעי מחזיקו שאינו נופל , והטס תלוי כנגד מצחו , ונתקיימו כל המקראות , פתיל על הציץ וציץ על הפתיל , ופתיל על המצנפת מלמעל' , עכ"ל רש"י , וכ"כ הראב"ד (בפ"ט מהל' כה"מ ה"ב , והרמב"ם ז"ל (שם) לא הזכיר כי אם פתיל אחד , וכת' שהי' הציץ נקוב בשתי קצותיו , ופתיל תכלת למטה ממנו מנקב לנקב , כדי שיהי' נקשר בפתיל כנגד העורף , וכ"כ הרמב"ן ז"ל כי המצנפת כסתה את גובה הראש , עם כל העורף , ועליה נתן את הפתיל המקיף את הראש מאחוריו בין שתי קצות הטס , וזהו שאמר ונתת את נזר הקדש על המצנפת (לקמן כ"ט ו') , כי עליה יקשרנו מאחוריו , וכן אמר ויתנו עליו פתיל תכלת לתת על המצנפת מלמעלה , כי שם ינתן בקשר , וכן וישם על המצנפת אל מול פניו את ציץ הזהב (ויקרא ט' ח') , שעם בקשירתו על המצנפת ואל מול פניו את הציץ , והנה הנתינה בכל הכתובי' על המצנפת , כי היא הקשירה , אבל מקום הציץ במצח אל מול פני המצנפת , ואין להקפיד בין ויתנו עליו פתיל תכלת ובין ושמת אותו בפתיל תכלת , כי על פתיל במקום בפתיל , או יהי' במקום אל פתיל , ונתת אותו אל פתיל תכלת , ויתנו אליו פתיל תכלת , כי הפתיל ינתן אל הציץ והציץ אל הפתיל · (כ"ז מדברי הרמב"ן ז"ל) , והנה מהמשך הכתובי' שאמר ושמת אתו על פתיל תכלת והי' על המצנפת אל מול פני המצנפת יהי' , והי' על מצח אהרן וגו' משמע שכל המאמר מוסב על הציץ , שישימנו על פתיל תכלת , והציץ יהי' על המצנפת , ויהי' אל מול פני המצנפת , ויהי' גם על מצח אהרן , ולשטת רש"י מאמר והי' על המצנפת מוסב על הפתיל , לא על הציץ , ומאמר על מול פני המצנפת יהי' חוזר על הציץ , והוא דחוק בלשון , לכן תרגם המתרגם האשכנזי כשטת הרמב"ם והרמב"ן , וכ"כ הראב"ע , ויהי' שעור הכתוב והי' על המצנפת , שישים אותו בפתיל , באופן שיהי' על המצנפת , ואח"כ מבאר דבריו , לא על המצנפת ממש , כי אם מול פני המצנפת , ואולם יקשרנו מאחריו על המצנפת המכסה את העורף , והוא יהי' על מצח אהרן , ולדעת רש"י ראוי שיתורגם כך (אן איינר שנור פאן בלויאר וואללי , וועלכי איבר דען בונד וועגגעהט , דש בלעך אבר זאלל אויף דר פארדרזייטי דעס בונדס הענגן) · ודע דתני' בשלהי ראשית הגז (דף קל"ח ע"א) כיפה של צמר היתה מונחת בראש כה"ג ועליה ציץ נתון לקיים מה שנאמר ושמת אתו על פתיל תכלת , ופי' רש"י כיפה כובע קטן פלטר"יי עכ"ל , יתכן שכוון למ"ש כאן שהיו הפתילי' בחבורם כמין כובע , והרי"ף ז"ל במס' שבת פרק במה אשה כתב כיפה של צמר חוטי דעמרא דגדילן ועבידן כי הוצא (פירוש שבכא וגדר קנים) , ורחב שתי אצבעות שעור ציץ כדאמרינן כיפה של צמר היתה מונחת בראש כה"ג , וכ"כ הערוך בערך כפה בפי' הב' , ולפ"ז הי' ראוי לתרגמו בל"א לפירש"י ז"ל (הויבי) , ולפי' הרי"ף והערוך בפירושו הב' (שטירנבאנד) , כי מלת פתיל פעמים תורה על חוט כפול ושזור , כמו הכנף פתיל תכלת (במדבר ט"ו ל"ח) , ואחז"ל שיהי' טווי ושזור , או על הבלתי שזור , כמו פתיל הנערת (שופטי' י"ו ט') , וקצץ פתילם (להלן ל"ט ג') , שחוטי הזהב נקראי' פתילי קודם שזורם עם התכלת והארגמן וגו' (דלא כמ"ש הרד"ק בשרשי' שרש פתל) , והוא בל"א (שנור) או (פאדן) , וזהו כמו שתרגם אנקלוס כאן חוטא , וכן תרגמו המתרגם האשכנזי , ופעמי' תורה על חתיכה קטנה מבגד עשוי' לכנוף או לכסות בה , כמו אשר אין צמיד פתיל (במדבר י"ט ט"ו) , וכן פירשנו למעלה מלת ופתילך (בראשית ל"ח י"ח) , וכן תרגם אנקלוס שם , ושושיפך , שהוא האדרת , או הצניף שעל הראש , וזהו הכיפה של צמר שזכרו חז"ל , ולפי' רש"י היא כעין כובע קטן , בל"א (הויבי) , ולדעת הרי"ף ז"ל והערוך לפי' השני הי' משיחה רחבה ב' אצבעות , ומקפת את הראש , בל"א (שטירן באנד) , ועליה הי' הציץ נתון , ויתכן שתהי' ההוראה הכוללת למלת פתיל דבר רך וארוך , הנקל לעקמו ולעוותו כפי הצורך , כי כן הוראת שרש פתל על העוות והעקמומית :
Purpurblaue Schnur. Eine blaue Schnur, die außen an dem Goldblech befestigt wurde, hielt es auf der Stirn des Hohepriesters fest; zwischen der Stirnhaut und dem Goldblech befand sich noch das Linnen des Kopfbunds (siehe Vers 39).