Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ומלאת בו. עַל שֵׁם שֶׁהָאֲבָנִים מְמַלְּאוֹת גֻּמּוֹת הַמִּשְׁבְּצוֹת הַמְתֻקָּנוֹת לָהֶן, קוֹרֵא אוֹתָן בִּלְשׁוֹן מִלּוּאִים:
Und fülle auf ihm aus; weil die Steine die Vertiefungen der dafür 17 hergestellten Fassungen ausfüllten, bezeichnet er sie als Füllungen.
Steinbesatz. Das charakteristische Merkmal war dieser Steinbesatz mit zwölf kostbaren Steinen; auf jedem war der Name eines der Stämme Israels eingegraben; die Steine waren in ihren Goldfassungen in vier Reihen, jede Reihe zu drei Steinen, angeordnet.
Odem. Rubin oder Karneol.
Pitdah. Topas, ein Stein von gelblich-grüner Farbe.
Bareket. Smaragd oder Karfunkel. Einige Erklärer halten es für Bergkristall, einen farblosen Stein, der im alten Ägypten für Eingravierungszwecke benutzt wurde.
ומלאת בו, על שם שהאבנים ממלאות גומות המשבצות המתוקנות להן, קורא אותן בלשון מלואים, כ"כ רש"י והרד"ק בשרשים שרש מלא, ולדעת כלם היו האבנים משוקעות בבתים של זהב הנקראי' משבצות, המקיפות אותן מלמטה ומארבע רוחותיהן, וכ"כ הרמב"ם ז"ל (בהל' כה"מ פ"ט ה"ו), והרמב"ן ז"ל השיג על זה בפ' תרומה (לעיל כ"ה ז'), ולדעתו משבצות כדברי אנקלוס שתרגם מרמצן, והוא שיעשו למטה מושב כמדת האבן, ומוציאין ממנו מזלג שלש שנים שיאחזו את האבן, מלשון חז"ל ומפקי לי' ברמצא דפרזלא, כגון בזעיה בר מלא דפרזלא (שבת דף ק"ג ע"א), וכן יעשו גם היום בכל אבן יקרה בטבעות, כדי שתתראה מכל צד, ולא יטמן יפי' והדרה (נקרא בל"א דורכזיכטיג גפאסט), וכתב עוד ותדע לך שהוא כן, שהרי שתי שרשרות זהב התחובות בשתי הטבעות שבחשן תקועות במשבצות שבכתפות האפוד, ואם המשבצות בתי' הם למושב האבנים היאך יתקעו בהן שרשרות (וכבר כתבנו למעלה דעת הרמב"ם ז"ל, שהיו הם שתי טבעות להכניס בהן השלשלות, וכ"כ יוסיפון בקדמוניות לרומיים פרק ח' ספר ג'), ומה ישמשו שם גומות שבהן (הכוונה אם היו שם משבצות אחרות, שלא למושב האבנים, כי אם להכניס בהן השרשרות, איך יכנסו השרשרות לגומות שאינן מפולשות מעבר לעבר?), אבל הן מזלגות כמו שאמרנו, ונקבי השרשרות נכנסי' בהם, וממנו לפי דעתי כי אחזני השבץ (שמואל ב' א' ט'), אחזני בידם רמחים, ובראשם מזלגות לתפוש הבורחים, כמו שאמר והנה הרכב ובעלי הפרשי' הדביקהו (שם ו'), ופי' מסבת משבצות, שיעשה רמצי זהב סביב, ועל דעת אנקלוס שאמר משקען מרמצן היו האבני' משוקעות תוך הבתים, והיו יוצאין מהן רמצי' מקיפין אותן ואוחזין בהן ולמעלה עכ"ל, וענין המלואים הנזכר באבנים על דעתו שתהיינה האבנים שלמות שנבראו כך, ולא תהיינה אבני גזית שנכרתו מאבן גדול, או שנחצב מהן כלום, ולכך תרגם אנקלוס אשלומותא מלשון שלמות, כי כל מלוי כלים או גומות תרגם מלוי ממש, אבל כאן תרגם המלוי ללשון שלמות, וכן מלא אתם חכמת לב (לקמן ל"ה ל"ה), תרגם אשלים, כי איננו דבר שימלא כלי, אבל הוא שלמות, שהיו שלמי' בחכמה, ולכך באבני האפוד לא נזכר ענין המלואי', לפי שהיו חורצין בהן שמות בני ישראל, כאשר יעשו חרשי האבן, ולא היו א"כ במלואתם, אבל באבני החשן לא חרצו השמות בכלי, כי אם ע"י שמיר, כמו שאמרו רז"ל במס' סוטה (דף מ"ח ע"ב). אבני' הללו אין כותבי' עליהן בדיו שנאמר פתוחי חותם, ואין מפרשין עליהן באזמל שנאמר במלואתם, אבל מבי' שמיר וכו'. והרמב"ם ז"ל לא הזכיר השמיר כלל. וכבר תמה הל"מ על זה. והנה הכתוב ובחרשת אבן למלאת (לקמן ל"א ה' ול"ה ל"ג) דחוק קצת לפי' הרמב"ן ז"ל, שמפרש שידעו לפתח פתוחי חותם באבנים במלואתם, והרי לפי פירושו ענין המלואים הנזכר באבנים מורה שלא תהיינה חרוצו' פתוחי חות' ע"י כלי, כי אם ע"י השמיר, אולי כוונת הרב ז"ל שידעו לפתח ע"י השמיר אבנים שלמות. [°אמר שלמה, על דעתי אין בדברי הרמב"ן ז"ל תפיסה על רש"י ז"ל, כי מדברי אנקלוס שתרגם משקען מרמצן, אין הכרע, ואדרבה משמעות הלשון שהיו האבנים משוקעות בגומות, לא בולטות ע"י מזלגות, כמ"ש הרמב"ן, גם איך יפרש הרב לפי דרכו מלות תשבץ וכן ושבצת האמורות בכתונת, ובתנת תשבץ (לעיל פסוק ד'), ושבצת הכתנת (לקמן פסוק ל"ט)? ובעיקר הדבר שדחה פי' של רש"י באמרו כי לדעתו איך יתקעו שם שרשרות, וגם המבאר כתב שלדעת רש"י היו קבועי' באופן שלא נזכר, כראה לי בכוונת רש"י ז"ל שאין המשבצות הנאמרות בפסוק ועשית משבצת זהב (לעיל פסוק י"ג), אותן משבצות של ב' אבני האפוד, כי הן היו סמוכו' יותר אל הצואר (והן לא נזכרו כלל בכתוב, כי די במה שאמר משבצים זהב יהיו במלואתם (לקמן פסוק כ'), ור"ל כדרכן של אומני האבנים שעושים משבצים, ואין צורך לפרש יותר, כי נודע הוא לאומנים, כאשר פירשה התורה אופן עשיית שמן המשחה, אך הסתפקה במאמר רקח מרקחת מעשה רקח (שם ל' כ"ה), ור"ל באופן הנודע לרוקחים, כמ"ש שם גם הרמב"ן ז"ל), ואלו היו למטה מהן, במקום חבור כתפות האפוד עם החשן, והיו כמין ב' חתיכות זהב, ובתוכן גומות, ואפשר שהיו מפולשות מעבר לעבר, כעין טבעות, אך הטבעות בעבור שנקביהן גדולות ועגולות, היו השרשרות יושבות שם ברוחה, יוצאות וחוזרות הנה והנה, ובמשבצות היו נאחזות בדוחק ומהודקות יפה, דוגמת מה שפי' הרשב"ם, הביאו המבאר בפסוק י"ד, ואפש' שהרמב"ם קרא למשבצות הללו טבעות, כדרכו בספרו, להעתיק השמות אל לשון מוכן לכל קורא, ולכך הוסיף שתי טבעות שלא נזכרו בכתוב°]: טור אדם וגו', העולה מכל מה שכתבו המתרגמי' והמפרשי' לדעת אבני החשן ושמותן, הוא, שאי אפשר לנו לעמוד עליהן בבירור, ואין בידינו אלא סברות דקת ואלוסות מהוראות השמות, המסכימות לפעמי' עם מקרה אבן טוב ידוע, יאמרו המפרשי' כי היא זאת, והדבר ידוע שאין הראיות הללו מכריעות, כי לאבן אחת מקרי' מתחלפי' ולאבני' רבות מקרי' משתתפי', ומי יגיד לנו על איזה מקרה או על מקרה איזה אבן הונח השם ההוא? ולזה ראינו שכל א' מהמתרגמי' בלשונות אחרו' הראשונים והאחרונים באר האבני' הללו כפי סברתו ודעתו, וגם המתרגמי' ללשון ארמי שהם אנקלוס ויב"ע והירושלמי לא פתרו אותם על אופן אחד, וכן המפרשי' אשר רצו לעמוד עליהן, כמו החזקוני והבחיי ובעל שלטי גבורי' שהרבה בהם דברי', אחרי אשר הודה בעצמו שהשתיקה בהם יותר טובה מהדבור הבטל, כלם יתנו עדיהם שהגיעה בזה הענין ללא עזר וללא הועיל', על כן יפה עשה המתרגם האשכנזי, שלא פתרם כלל, חוץ מספיר וישפה, שהן אבני' ידועות עד היום בשמות הללו, ואף בספיר הדבר בספק [עיין מ"ש למעלה (כ"ד י')]. והנה בתבנית האבני' הללו כת' הרמב"ם ז"ל (בה' כה"מ פ"ט ה"ו), שהיו מרובעות, ולא נודע מאין יצא לו להרב ז"ל דבר זה:
V. 17. טור, lautverwandt mit דבר ,תפר ,דור ,תור die alle ein Aneinanderreihen ausdrücken. Auch טבור, der Nabel, scheint diesen als Verbindung des Fötus mit dem Mutterkörper auszudrücken.