Die Torah - Die fünf Bücher Mose
קרסי זהב. פירמי"לש בְּלַעַז, וּמַכְנִיסִין רֹאשָׁן אֶחָד בַּלּוּלָאוֹת שֶׁבְּחוֹבֶרֶת זוֹ וְרֹאשָׁן אֶחָד בַּלּוּלָאוֹת שֶׁבְּחוֹבֶרֶת זוֹ וּמְחַבְּרָן בָּהֶן:
Goldene Spangen, fermails Spangen in anderen Sprachen, man steckte das eine Ende von ihnen in die Schleifen des einen verbundenen Teppichs und das andere Ende in die Schleifen des anderen und verband sie durch sie miteinander.
קרסי זהב , פירמלי"ש בלע"ז (בל"א (העקליין , שפאנגן) , וכן מתורגם בל"א) , ומכניסין ראשן אחד בלולאות שבחוברת זו , וראשן אחד בלולאות שבחוברת זו , ומחברן בהן · (רש"י) · והנה היריעות ארכן כ"ח ורחבן ד' , וכשחבר חמש היריעות יחד , נמצא רחבן כ' , וכן החוברת השנית , והמשכן ארכו שלשים מן המזרח למערב , ורחבו מן הצפון לדרום עשר אמות , כאשר תראה במעשה הקרשים , נותן היריעות ארכן לרחבו של משכן עשר אמות אמצעיות לגג חלל רוחב המשכן , ואמה מכאן ואמה מכאן לעובי ראשי הקרשים שעוביין אמה , לדעת ר' נחמי' (בשב' דף צ"ח ע"ב) , שכשם שמלמטה עוביין אמה כך מלמעלה עוביין אמה , נשתיירו י"ו אמה , ח' לצפון וח' לדרום , מכסות קומת הקרשים , שגבהן עשר עם האדנים שתחתיהם , נמצאו שתי אמות התחתונות מגולות , אמה אחת של אדנים , ואחת של קרשים , ולר' יהודה האומר קרשים מלמטה עביין אמה , ומלמעלה כלים והולכין עד כאצבע , לא נשתייר מגולה כי אם אמה דאדנים (כן אי' בגמ' שם) , ונ"ל דעובי אצבע שמלמעלה , ונן עודף אלכסון על הצלע לא קחשיב , לפי שאינם עולי' יחד כי אם לב' אצבעות ועוד · רחבן של יריעות מ' אמה כשהן מחוברות בקרסי' , עשרי' אמה לכל חוברת , שלשים מהן לגג חלל המשכן לארכו , ולר' נחמי' אמה כנגד עובי הקרשים שבמערב , ובמזרח לא היו קרשים , כי אם עמודים , ואין היריעות מכסות את העמודי' , נשתיירו שם תשעה אמות והיו תלויות אחורי המשכן , מכסות את הקרשים , ואמה של אדנים מגולה , ולר' יהוד' נשתיירו עשר אמות , והיו גם האדנים מכוסים (כן איתא בשבת פ' הזורק (שם) , ובברייתא דמלאכת המשכן פ"ב) , ורש"י ז"ל הבי' נוסחא אחרת בשם ברייתא דמסכת מדות (הובאה בילקוט פ' פקודי , ואינה ברייתא דמלאכת המשכן , עיין בס' מעשה חושב ) שהיריעות היו מכסות גם אמה של עובי העמודי' , ולא נשתייר לאחורי המשכן כי אם ח' אמות , אבל הוא ז"ל דחה הברייתא ההיא , מן הכתוב ונתתה את הפרכת תחת הקרסים (לקמן פסוק ל"ג) , וכתב ואם כדברי הברייתא הזאת נמצאת פרוכת משוכה מן הקרסי' ולמערב אמה , ע"כ הנוסח' שלפנינו בדפוס , וברש"י כ"י עם הרמב"ם מוסיף בו באור , וז"ל שם והכתוב מסייענו ונתתה את הפרכת תחת הקרסים , כשעמודי במזרח אינם מכוסי' אמה , נמצא שהפרוכת שמבדיל בין קדש הקדשים ובין ההיכל תחת הקרסי' , שהקרסי' תקועי' באמצע היריעות , אשר הם ארבעי' אמה , וההיכל עשרי' אמה , נמצא ההיכל מכוסה עשרי' , ואז הפרוכת תקוע תחת הקרסי' , ובית קדשי הקדשי' עשרה , הרי כאן שלשים אמות , ואמה לכסות עובי קרש שבמערב , ותשעה תלויות אחורי המשכן , הרי מ' אמות , ואם כדברי הברייתא של מס' מדות , שאמה מכסה עובי העמוד שבמזרח , נ תן את הפרוכת משוכה מן הקרסי' ולמערב אמה , שאם אתה נותן הפרוכת תחת הקרסי' , לא יהי' לצד מזרח עשרים אמה , לפי שאמה מהם לכסות עובי העמוד שבמזרח , נמצא שאין ההיכל מחזיק כי אם תשע עשרה אמה ודרכו להחזיק עשרי' , א"כ אתה צריך להרחיק הפרוכת אמה כלפי מערב , ומחזיק ההיכל עשרי' , ובית קה"ק עשרה , הרי ל"א · וא' לכסות עובי הקרש שבמערב , ושמנה תלויות אחורי המשכן הרי ארבעים ע"כ הנוסחא שם , הנך רואה שלדעת רבינו שלמה ז"ל אין ספק שאמת העמודי' והחלל שביניהם לא הי' נחשב לצד פנים , והדין נותן כן שמשפט אחד להם עם עוני הקרסים , וכשם שעוני הקרסים נחשב לצד חוץ ולא הי' ממדת האהל , כן עוני העמודי' והמרחק שביניהם לחוץ יחשב , והי' א"כ מסך פתח המשכן נתון לפנים מחמשת עמודי המזרח , וכן הפרוכת נתונה לפנים מארבעת העמודי' שלפני קדש הקדשים , ובעל מעשה חושב כתב מסברא דנפשי' שהפרוכת הי' מן ד' העמודי' ולפני' , והמסך מן חמשת העמודי' ולחוץ , ואין דבריו נראי' :

V. 6. קרס ,קרסים Jesaia 46, 1 u. 2 קרסו כרעו ,קרס נבו sich krümmen. Die Verwandtschaft mit גרס ,גרז ,קרץ, die alle ein gewaltsames Schneiden, Trennen und Brechen bedeuten, lässt vermuten, daß קרס eine starke Biegung fast bis zum Bruche bezeichne. Daher קרסים, stark gebogene Spangen, die die in deren Krümmung gebrachten Schleifen sehr festhalten.
Aus der Breite und Höhe der Bretter (VV. 17-25), über .והיה המשכן אחד welche die Teppiche geworfen wurden, ergibt sich, daß der innere Raum des Heiligtums dreißig Ellen lang, zehn Ellen breit und zehn Ellen hoch war. Die Länge der Teppiche betrug achtundzwanzig Ellen, die Gesamtbreite der zehn Teppiche vierzig Ellen. Sie wurden mit ihrer Länge über die Breite des Heiligtums gelegt. Der Breite nach waren dreißig Ellen zu bedecken, zehn Ellen die Breite der Decke und zweimal zehn Ellen die Höhe der Seitenwände. Die Dicke der Seitenbretter, die eine Elle betrug, ungerechnet — nach der Ansicht des ר׳ יהודה (siehe Schabbat 98b) schwand dieselbe oben bis zu dem Minimum einer Fingerbreite — deckten die Teppiche jederseits nur neun Ellen und es blieb die Höhe der silbernen Füße (V. 19) unbedeckt. Ging beiderseits nach ר׳ נחמיה (das.), auch noch die Dicke der Bretter ab, so hingen nur acht Ellen jederseits herab und es waren zwei Ellen nicht von den Teppichen bedeckt. Die vierzig Ellenbreite der Teppiche hatte dreißig Ellen der Deckenlänge, zehn Ellen der Hinterwandhöhe zu decken, dazu jedoch wiederum eine Elle der Dicke der hinteren Wandbretter, es blieben somit neun Ellen zur Deckung der Hinterwand, und die Höhe der silbernen Füße blieb frei. Nach ר׳ יהודה aber waren auch diese bedeckt (siehe das.).