Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ארבעה עמודי שטים. תְּקוּעִים בְּתוֹךְ אַרְבָּעָה אֲדָנִים, וְאוּנְקְלִיּוֹת קְבוּעִין בָּהֵן, עֲקֻמִּים לְמַעְלָה, לְהוֹשִׁיב עֲלֵיהֶן כְּלוֹנָס שֶׁרֹאשׁ הַפָּרֹכֶת כָּרוּךְ בָּהּ, וְהָאוּנְקְלִיּוֹת הֵן הַוָּוִין – שֶׁהֲרֵי כְמִין וָוִין הֵן עֲשׂוּיִים – וְהַפָּרֹכֶת אָרְכָּהּ עֶשֶׂר אַמּוֹת לְרָחְבּוֹ שֶׁל מִשְׁכָּן וְרָחְבָּהּ עֶשֶׂר אַמּוֹת כְּגָבְהָן שֶׁל קְרָשִׁים, פְּרוּסָה בִּשְׁלִישִׁית שֶׁל מִשְׁכָּן, שֶׁיְּהֵא הֵימֶנָּה וְלִפְנִים עֶשֶׂר אַמּוֹת וְהֵימֶנָּה וְלַחוּץ עֶשְׂרִים אַמָּה, נִמְצָא בֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים עֶשֶׂר עַל עֶשֶׂר, שֶׁנֶּ' וְנָתַתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים – הַמְחַבְּרִים אֶת שְׁתֵּי חוֹבְרוֹת שֶׁל יְרִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן; רֹחַב הַחוֹבֶרֶת עֶשְׂרִים אַמָּה, וּכְשֶׁפְּרָשָׂהּ עַל גַּג הַמִּשְׁכָּן מִן הַפֶּתַח לַמַּעֲרָב, כָּלְתָה בִּשְׁנֵי שְׁלִישִׁי הַמִּשְׁכָּן, וְהַחוֹבֶרֶת הַשֵּׁנִית כִּסְּתָה שְׁלִישׁוֹ שֶׁל מִשְׁכָּן, וְהַמּוֹתָר תָּלוּי לַאֲחוֹרָיו לְכַסּוֹת אֶת הַקְּרָשִׁים:
Die 4 Säulen steckten in 4 Füßen; und Haken, die nach oben gebogen waren, waren daran festgemacht, um darauf eine Stange, um welche das obere Ende des Vorhanges gewickelt war, zu legen; die Haken sind die ווים (V. 32), da sie die Form eines Waw hatten; der Vorhang war 10 Ellen lang für die Breite der Wohnung und 10 Ellen breit gleich der Höhe der Balken, vor dem innersten Drittel der Wohnung ausgebreitet, so daß innerhalb desselben 10 Ellen und außerhalb desselben 20 Ellen der Länge waren; findet sich, daß das Allerheiligste 10 Ellen auf 10 Ellen im Geviert hatte; so heißt es, bringe den Vorhang unter die Spangen, welche die zwei zusammengesetzten Teppiche der Wohnung verbinden; die Breite eines zusammengesetzten Teppichs war 20 Ellen, und wenn man ihn auf dem Dach der Wohnung vom Eingang nach Westen hin ausbreitete, so hörte er nach zwei Drittel der Wohnung auf, und der zweite zusammengesetzte Teppich bedeckte das übrige Drittel der Wohnung, und was von ihm übrig war, hing an der Rückseite herunter, um die Balken zu bedecken.
ארבעה עמודי שטים, מתמונת העמודי' הללו ומדתן ואופן סדורם לא נזכר דבר לא במקרא ולא בבריתא דמ"ה ולא בילקוט, ואולם חמשת העמודי' שעל פתח האהל עוביין בעובי הקרש שהוא אמה, כמו שכת' רש"י לעיל בשם בריתא דמס' מדות ובילקוט פקודי אי' שהיו אמה על אמה, ומדקאמר אמה על אמה משמע שהיו בעלי זויות, לא עגולים, ואולם ארבעת העמודי' הללו, נראה שהיו בעובי אמה וברוחב כחצי הקרש שהם ד' טפחי' ומחצה, שכן הי' מדת אדני כסף אשר בהם היו תחובים · וכן לא נזכר המרחק שבין העמודי', ועל כרחינו לומר שלא הי' המרחק שביניהם שוה, ויתכן שהיו שני' מכאן ושני' מכאן, כדי שישאר באמצע רווח פנוי יותר משתי אמות ומחצה, דאל"כ האיך היו יכולי' להכניס את הארון לארכו, שהי' אמתי' וחצי, חוץ מן הבדי' והטבעות שעל צדיו ? (דאלו לרחבו, אף שלא הי' כי אם אמה וחצי, וודאי אי אפשר, שהם הבדים יוצאי' מכאן ומכאן), ומלשון הכתוב משמע שהקימו את העמודים, ואחרי כן הביאו את הארון, ושמו את הפרכת · וכן כתב בעל חכמת המשכן (כמו שהבי' בעל מעשה חושב בשמו), שלא הי' המרחק שבין העמודי' שוה, אלא שהוא סדרם על אופן אחר : וויהם, אונקליות עשויות כדמות זו, קבועות בראשי העמודי', לחבר בהם את הפרוכת, ויתכן שהיו כעין הכותרות שבראשי העמודי' לנוי, ולדעת רש"י ז"ל הי' ראש הפרוכת כרוך בכלונס, והניחו את הכלונס על הווי' ההם, ואולם בבריתא דמ"ה פ"ד אי' שעשו ארבעה תוברין בראש הפרוכת, והיו תולין אותה ע"י התוברין ההם באונקלאות על גבי העמודי', ופי' בערוך (ערך תבר ב') תוברין הם לולאות כגון שעושי' למכנסי', ואמר הגאון אנו קורין אותן תופרות מלשון תפירה · וכן משמע, שאל"כ לא היתה שפת הפרוכת מגיעה לארץ · והפרוכת ארכה, שהוא השתי, עשר אמות לרחבו של משכן, ורחבה שהוא הערב, עשר אמות כגבהן של קרשים :

Säule. Der Vorhang wurde von vier Holzsäulen oder Pfosten an goldenen Haken gehalten. Die Säulen standen auf Silberfüßen, ähnlich denjenigen, auf denen die Bretter standen (v. 19).