Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ואל אצילי. הֵם נָדָב וַאֲבִיהוּא וְהַזְּקֵנִים:
לא שלח ידו. מִכְּלָל שֶׁהָיוּ רְאוּיִים לְהִשְׁתַּלֵּחַ בָּהֶם יָד (תנחומא, ויקרא רבה כ'):
ויחזו את האלהים. הָיוּ מִסְתַּכְּלִין בּוֹ בְּלֵב גַּס מִתּוֹךְ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כָּךְ מִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא, וְאֻנְקְלוֹס לֹא תִרְגֵּם כֵּן.
אצילי. לְשׁוֹן גְּדוֹלִים, כְּמוֹ וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ (ישעיהו מ"א), וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ (במדבר י"א), שֵׁשׁ אַמּוֹת אַצִּילָה (יחזקאל מ"א):
Zu den Vornehmen, das sind Nadab und Abihu und die Ältesten. Streckte Er Seine Hand nicht aus; daraus geht hervor, daß sie verdient hatten, geschlagen zu werden. Sie schauten die göttliche Erscheinung, sie schauten dahin ohne Scheu, nachdem sie gegessen und getrunken hatten; so erklärt der Tanchuma בהעלתך; Onkelos aber übersetzt nicht so (sie freuten sich mit ihren Opfern, die wohlgefällig aufgenommen worden waren, so, als würden sie essen und trinken). אצילי heißt Große; wie (Jeschajahu 41, 9), von ihren Großen habe ich dich herbeigerufen; (Bamidbar 11, 25) und breitete von dem Geiste aus; (Jech. 41, 8) sechs Ellen in der Breite.
Edlen. Moses, Aaron und seine Söhne sowie die siebzig Ältesten.
streckte er seine Hand nicht aus. Es geschah ihnen nichts, weil sie für würdig befunden waren, der Erscheinung teilhaftig zu werden (Nachmanides).
aßen und tranken. Sie hatten Fleisch von den Friedensopfern mitgebracht und verzehrten es als Opfermahl. Dieses Mahl bildete einen Teil der Zeremonie der Bundesbestätigung. S. bei Gen. XXXI, 46.
ואל אצילי, הם נדב ואביהוא והזקנים הנזכרי', וקראם כן כי נאצל עליהם רוח ממרום , וכן נקראי' הגדולי' שבעם , ומאציליה קראתיך (ישעי' מ"א ט'), אצילים, שנאצל עליהם הוד מלכות : לא שלח ידו , בעבור שאמר והכהני' והעם אל יהרסו לעלת אל ה' פן יפרץ בם (לעיל י"ט כ"ד), הודיע בכאן שהזקני' הללו נזהרו בכך ולא הרסו לעלות , ולכך לא פרץ בהם ה' , כי היו ראויי' למה שחזו · (הרמב"ן) : ויאכלו , השלמים שם לפני המזבח בתחתית ההר כדין השלמים שטעונין מחיצה : וישתו , עשו שמחה וי"ט , כן חובה לשמוח בקבלת התורה , כאשר צוה בכתבם כל דברי התורה על האבנים, וזבחת שלמי' ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך (דברים כ"ז ז'), וכתיב בשלמה החכמה והמדע נתון לך וגו' (ד"ה ב' א' י"ב), מיד ויבא ירושלם וגו' ויעש משתה לכל עבדיו (מלכים א' ג' ט"ו) , אמר ר' אלעזר מכאן שעושין משתה להגמרה של תורה , וכן בדוד בהתנדבם לבנין הבית נאמר ויזבחו לה' זבחי' ויעלו עלות וגו' , ויאכלו וישתו לפני ה' ביום ההוא בשמחה גדולה (ד"ה א' כ"ט כ"א וכ"ב) , אף כאן ביום מתנת התורה כן עשו · (הרמב"ן):
V. 11. Im feindlichen Sinne Hand an jemanden legen, heißt in der Regel: שלח יד ב־ (es kommt allerdings in diesem Sinne zweimal auch שלח יד אל־ vor: Bereschit 22, 12 u. Job 1, 12). Es dürfte auch schwerlich hier gesagt sein, es seien die V. 9 genannten Erlesenen Israels von Gott nicht feindlich berührt worden, obgleich sie zu seiner Erscheinung hinangetreten waren. Es war ja gar keine Veranlassung dazu, da sie auf ausdrückliches Geheiß Gottes hinangegangen waren. Dagegen heißt יד ה׳ auch die Gewalt des Gottesgeistes, die den Propheten fasst und ihn in das Bereich der Prophetie emporhebt. — אצל, wovon אֵצֶל: neben, heißt zunächst eine räumliche Absonderung, und Jesaias 41, 9, wo אצילם noch einmal vorkommt, ומאציליה קראתיך, scheint es, synonym mit dem vorangehenden אשר החזקתיך מקצות הארץ, die räumlich Gesonderten, Entfernten zu bedeuten. Wir vermuten daher, daß mit אצילי בני ישראל auch hier die in der Entfernung Stehenden, aus der Nähe des Berges und der Gotteserscheinung Ferngehaltenen, somit das in seiner Umgrenzung verharrende Volk bezeichnet sei. Die den Berg hinan in die Gottesnähe Berufenen (V. 9) wurden von der יד ד׳ ergriffen, und darum ויראו, sahen sie את אלקי ישראל usw. Bis zu den ferner Stehenden sendete aber Gott את ידו nicht, vielmehr ויחזו ( — im Verhältnis zu ראה, dem mehr konkreten und nahen Sehen, heißt חזה [wovon חָוֶה Brust] ein inneres oder ein Fernsehen —) "sie schauten Gott innerlich im Geiste" oder: "sie schauten zu der fernen Gotteserscheinung hinan", ויאכלו וישתו, ohne daß sie dem gewöhnlichen, normalen, von Sinnlichkeit umschränkten irdischen Standpunkte enthoben worden wären. Die von der Prophetie Ergriffenen wurden zu Gott emporgehoben, den zu dieser Stufe nicht emporgehobenen Israelssöhnen trat Gott im Bewusstsein nahe, sie fühlten die Nähe Gottes in ihrem Innern beim Opfermahle (V. 5), sie genossen die Seligkeit der Gottesnähe mitten im irdischen Leben, jene höchste, normale Blüte des jüdischen Lebens und Strebens vor Gott, die ja auch Dewarim 27, 7 bei dem erneueten Ausdruck des am Sinai geschlossenen nationalen Bundes mit dem Gesetze (vergl. das. 5-7 mit unserm Kap. V. 4 u. 5) also lautet: וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ד׳ אלדיך. — Megilla 9a wird das אצילי בני ישראל nicht auf das ganze Volk, sondern auf die נערי בני ישראל V. 5) bezogen, die als die für die gottesdienstliche Familienrepräsentanz geweihten Erstgeborenen אצילים, die "Ausgesonderten" genannt werden. Auch dann dürfte das לא שלח ידו und das ויחזו וגו׳ in dem von uns geglaubten Sinne zu verstehen sein.