Die Torah - Die fünf Bücher Mose
והמתי. כְּמוֹ וְהָמַמְתִּי, וְתַרְגּוּמוֹ וֶאֱשַׁגֵּשׁ. וְכֵן כָּל תֵּבָה שֶׁפֹּעַל שֶׁלָּהּ בְּכֶפֶל אוֹת אַחֲרוֹנָה, כְּשֶׁתֵּהָפֵךְ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן פָּעַלְתִּי, יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹטֵל אוֹת הַכְּפוּלָה וּמַדְגִּישׁ אֶת הָאוֹת וְנוֹקְדוֹ בִּמְלָאפוּם כְּגוֹן וְהַמֹּתִי מִגִּזְרַת וְהָמַם גִּלְגַּל עֶגְלָתוֹ (ישעיהו כ"ח), וְסַבּוֹתִי (קהלת ב'), מִגִּזְרַת וְסָבַב בֵּית אֵל (שמואל א ז׳:ט״ז), דַּלֹּתִי (תהילים קט"ז), מִגִּזְרַת דָּלְלוּ וְחָרְבוּ (ישעיהו י"ט), עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ (ישעיהו מ״ט:ט״ז), מִגִּזְרַת חִקְקֵי לֵב (שופטים ה'), אֶת מִי רַצּוֹתִי (שמואל א י״ב:ג׳), מִגִּזְרַת רִצַּץ עָזַב דַּלִּים (איוב כ'). וְהַמְתַרְגֵּם וְהַמֹּתִי וְאֶקְטַל, טוֹעֶה הוּא, שֶׁאִלּוּ מִגִּזְרַת מִיתָה הָיָה, אֵין הֵ"א שֶׁלָּהּ בְּפַתָּח וְלֹא מֵ"ם שֶׁלָּהּ מֻדְגֶּשֶׁת וְלֹא נְקוּדָה מְלָאפוּם, אֶלָּא וְהֵמַתִּי כְּגוֹן וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם הַזֶּה (במדבר י״ד:ט״ו), וְהַתָּי"ו מֻדְגֶּשֶׁת לְפִי שֶׁתָּבֹא בִּמְקוֹם שְׁתֵּי תָוִי"ן, הָאַחַת נִשְׁרֶשֶׁת – לְפִי שֶׁאֵין מִיתָה בְּלֹא תָי"ו – וְהָאַחֶרֶת מְשַׁמֶּשֶׁת, כְּמוֹ אָמַרְתִּי, חָטָאתִי, עָשִׂיתִי, וְכֵן וְנָתַתִּי הַתָּי"ו מֻדְגֶּשֶׁת, שֶׁהִיא בָאָה בִּמְקוֹם שְׁתַּיִם, לְפִי שֶׁהָיָה צָרִיךְ שָׁלֹשׁ תָּוִי"ן – שְׁתַּיִם לִיסוֹד, כְּמוֹ בְּיוֹם תֵּת ה' (יהושע י'), מַתַּת אֱלֹהִים הִיא (קהלת ג'), וְהַשְּׁלִישִׁית לְשִׁמּוּשׁ:
ערף. שֶׁיָּנוּסוּ מִפָּנֶיךָ וְיַהַפְכוּ לְךָ עָרְפָּם:
Und bringe in Verwirrung = והממתי, der Targum, ich verwirre; und so ist es bei jedem Wort, in dessen Wurzel der letzte Buchstabe verdoppelt ist; wenn es flektiert wird, um die Form der Vergangenheit פעלתי anzunehmen, gibt es Stellen, wo man den doppelten Buchstaben fortgenommen, ein Dagesch dafür eingesetzt und mit Cholem punktiert hat; wie והמותי von (Jeschajahu 28, 28), er rollt das Rad seines Wagens; וסבותי (Koh. 2, 20), ich wandte von (I Sam. 7, 16), er zog nach Betel; דלותי (Ps. 116, 6), ich bin arm von (Jeschajahu 19, 6), es versiegen und vertrocknen; (Jeschajahu 49, 16) über den Wolken habe ich dich eingegraben, von der Wurzel (Richt. 5, 15) Herzensgrübler; (I Sam. 12, 3) wen habe ich unterdrückt von (Job 20, 19), weil er Arme unterdrückte und dann verließ. Wer aber והמותי mit, ich werde töten, übersetzt, irrt sich; denn, wenn es von der Wurzel מיתה käme, dann hätte das He kein Patach, das Mem kein Dagesch und wäre nicht mit Cholem punktiert; sondern והמתי, wie (Bamidbar 14, 15), wenn du dieses Volk tötest, das Taw hat ein Dagesch, weil es an Stelle von zwei Taw steht; das eine gehört zum Stamm, weil מיתה nie das Taw verliert, und das andere ist Bedienungsbuchstabe wie אמרתי, חטאתי, עשיתי. Ebenso bei ונתתי hat das zweite Taw ein Dagesch, weil es an Stelle von zwei Taw steht; denn es müßten drei Taw stehen, zwei zum Stamm gehörig, wie (Jos. 10, 12), am Tage, da der Ewige gab תת, (Koh. 3, 13) das ist eine Gabe Gottes מתת, und das dritte zur Bedienung. Den Nacken, sie werden vor dir fliehen und dir den Nacken zuwenden.
Meinen Schrecken, d. h. die Furcht vor Mir. Die Völker, die gehört haben, daß Gott Seinem Volke hilft, werden beim Auszug der Israeliten in panischen Schrecken verfallen. Historische Beispiele: Num. XXII, 2 f.; Josua, IX, 3 f.
zukehren den Nacken. Auf ihrer Flucht.
את אימתי וגו' , כמו שאעשה עמכם אות לטובה , כן אעשה בשונאיכם לרעה · [° והמתי , שרשו המם , ומבנין הקל , והמ"ם דגושה לחסרון מ"ם ע"פ , כמו סבותי מן סבב , גלותי מן גלל , ואיננו משרש מות , ומבנין הפעיל , דא"כ ראוי להיות וְהֵמַתִּי, המ"ם רפוי' , והתי"ו דגושה לחסרון תי"ו ל"פ , כמו וְהֵמַתָּה את העם הזה (במדבר י"ד ט"ו) , וכ"כ רש"י והרשב"ם ז"ל , וכתב עוד רש"י שתרגומו ואשגש , ולא ואקטל , אבל לא נמצא כן בנוסחאות חדשות , רק ואיתבר , אך הוא קרוב לענינו , אולם בנוסחאות ישנות נמצא ואשגש , וכן תרגם יב"ע °] · ערף , שינוסו מפניך ויהפכו לך ערפם , והוא על דעתי תואר הפעל (אדווערביום), לכך בא בלא שמוש , כמו ריקם , קרי , קוממיות , וכבר זכרנו ענינו פעמי' רבות :
V. 27 f. Bedeutsam ist durch die Parascha-Abteilung der 26. Vers, der dem Sinne nach sich eng dem Vorigen anschließt, der folgenden Parascha, die mit V. 27. beginnt, zugeteilt. So wie die segensreich kräftigende Einwirkung auf eure leibliche Persönlichkeit sich als unmittelbare Gottestat ankündigen wird, so wird dieselbe Gottesmacht die vernichtende Schwächung der Bevölkerung bewirken, die vor euch aus dem Lande weichen soll. Beides, euer Aufblühen und ihr Vergehen, werdet ihr nur eurer sittlichen Unterordnung unter den Gotteswillen verdanken. Es scheint, daß, wenn Israel von Anfang an auf der Höhe seines Berufes gestanden und nicht durch wiederholten Ungehorsam sich noch erst einer erziehenden, und daher prüfungsvollen Führung bedürftig gezeigt hätte, es keinen Schwertstreich zur Eroberung seines Landes hätte zu führen gehabt. Vor dem Gottesverhängnis wären die durch ihre Entartung dem Untergange verfallenen Bewohner des Israel bestimmten Landes geschwunden, und Israel, das Volk des Gottesgesetzes, wäre in das Land hineingewachsen.