Die Torah - Die fünf Bücher Mose
לאלהים. לַעֲ"זָ; אִלּוּ הָיָה נָקוּד לֵאלֹהִים, הָיָה צָרִיךְ לְפָרֵשׁ וְלִכְתֹּב "אֲחֵרִים", עַכְשָׁו שֶׁאָמַר לָאֱלֹהִים, אֵין צָרִיךְ לְפָרֵשׁ אֲחֵרִים, שֶׁכָּל לָמֶ"ד וּבֵי"ת הַמְשַׁמֶּשֶׁת בְּרֹאשׁ הַתֵּבָה אִם נְקוּדָה בַּחֲטָף, כְּגוֹן לְמֶלֶךְ, לְמִדְבָּר, לְעִיר, צָרִיךְ לְפָרֵשׁ לְאֵיזֶה מֶלֶךְ, לְאֵיזֶה מִדְבָּר, לְאֵיזֶה עִיר, וְכֵן לִמְלָכִים וְלִרְגָלִים צָרִיךְ לְפָרֵשׁ לְאֵיזֶה, וְאִם אֵינוֹ מְפָרֵשׁ, כָּל מְלָכִים בְּמַשְׁמָע, כֵן לֵאלֹהִים כָּל אֱלֹהִים בְּמַשְׁמָע – אֲפִלּוּ קֹדֶשׁ, אֲבָל כְּשֶׁהִיא נְקוּדָה פַּתָּח, כְּמוֹ לַמֶּלֶךְ, לַמִּדְבָּר, לָעִיר, נוֹדַע בְּאֵיזֶה מֶלֶךְ מְדַבֵּר, וְכֵן לָעִיר נוֹדַע בְּאֵיזֶה עִיר מְדַבֵּר, וְכֵן לָאֱלֹהִים – לְאוֹתָן שֶׁהֻזְהַרְתֶּם עֲלֵיהֶם בְּמָקוֹם אַחֵר; כַּיּוֹצֵא בוֹ אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים, לְפִי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ, הֻצְרַךְ לִנָּקֵד פַּתָּח:
יחרם. יוּמַת; לָמָּה נֶאֱמַר יָחֳרָם וַהֲלֹא כְבָר נֶאֶמְרָה בוֹ מִיתָה בְמָקוֹם אַחֵר וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה הַהִוא וְגוֹ' (דברים י"ז)? אֶלָּא לְפִי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ עַל אֵיזוֹ עֲבוֹדָה חַיָּב מִיתָה – שֶׁלֹּא תֹאמַר כָּל עֲבוֹדוֹת בְּמִיתָה – בָּא וּפֵרֵשׁ לְךָ כָּאן "זֹבֵחַ" לָאֱלֹהִים, לוֹמַר לְךָ, מַה זְּבִיחָה עֲבוֹדָה הַנַּעֲשֵׂית בִּפְנִים לַשָּׁמַיִם, אַף אֲנִי מְרַבֶּה הַמַּקְטִיר וְהַמְנַסֵּךְ שֶׁהֵם עֲבוֹדוֹת בִּפְנִים, וְחַיָּבִים עֲלֵיהֶם לְכָל עֲ"זָ בֵּין שֶׁדַּרְכָּהּ לְעָבְדָהּ בְּכָךְ, בֵּין שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לְעָבְדָהּ בְּכָךְ. אֲבָל שְׁאָר עֲבוֹדוֹת, כְּגוֹן הַמְכַבֵּד וְהַמְרַבֵּץ וְהַמְגַפֵּף וְהַמְנַשֵּׁק אֵינוֹ בְּמִיתָה:
Göttern, Götzen; wenn das Lamed mit Zere punktiert wäre, müßte der Vers ausführlich schreiben אחרים; jetzt aber, da das Lamed ein Kamez hat, braucht er nicht אחרים hinzuzufügen; denn bei jedem Lamed und Bet, das einem Wort vorgesetzt ist, muß der Vers, wenn es mit Chatof (Schwa) punktiert ist, wie למדבר, למלך, לעיר, noch erklären, welchem König, welcher Wüste, welcher Stadt; ebenso muß er bei למלכים und לרגלים mit Chirek noch erklären, welchen; und wenn er es nicht erklärt, so sind alle Könige gemeint; ebenso ist ל mit dem Gottesnamen umfassend und kann auch heilig sein; wenn aber mit Patach punktiert ist, wie למדבר, למלך, לעיר, dann ist bekannt, von welchem König und von welcher Wüste die Rede ist; ebenso ist bei לעיר bekannt, von welcher Stadt er spricht; ebenso... לא von jenen, auf die ihr an einer anderen Stelle verwarnt worden seid; ähnlich (Ps. 86, 8), keiner gleichet dir unter den Mächtigen; weil er nicht weiter erklärt, muß die Präposition mit Patach punktiert werden. Soll vernichtet werden, getötet werden (Sanhedrim 60b); warum steht, vernichtet werden; es steht doch bereits die Tötung an anderer Stelle (Dewarim 17, 5), führe jenen Mann oder jene Frau hinaus? Nur, weil er nicht erklärt hat, auf welchen Dienst er todesschuldig ist; daß du nicht sagest, jeder Dienst werde mit dem Tode geahndet, kommt er und erklärt dir hier, wer Göttern opfert; wie Opfern ein Dienst ist, der im Heiligtum vor dem Ewigen verrichtet wird, so füge ich auch hier nur Räuchern und Weinausgießen, Dienstverrichtungen gleich denen im Heiligtum hinzu; auf sie ist er bei jedem Götzen schuldig, ob er auf diese Art angebetet wird oder ob er auf diese Art nicht angebetet wird; aber andere Dienstverrichtungen, wie Auskehren, Wassersprengen, Umarmen und Küssen ist nicht mit Todesstrafe, sondern durch ein Verbot untersagt.
זבח לאלהים, בקמץ תחת הה"א הידיעה, לאותן שאמרתי לך עליהם לא יהי' לך אלהים אחרים (לעיל כ' ג'), והם בדברות הזהיר, וכאן במשפטים ראוי להזכיר עונש העובר ומשפטו, ומלת אלהי' כוללת אף מלאכי מעלה: יחרם, יומת בב"ד, וכת' הרמב"ן ז"ל שאמר יחרם, כי מפני אשר זבח לחרם, יהי' חייב שיחרם, כענין והיית חרם כמהו שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא (דברים ז' כ"ו), ויתכן שיכלול הכתוב הזובח גם הזבח שהכל יהי' לחרם, ללמד שהוא אסור בהנאה עכ"ל: בלתי לה' לבדו, שעור הכתוב זבח לאלהי' בלתי לה' לבדו, יחרם, ובעבור שהזובחי' לכחות השמי' ולמלאכי מרום יחשבו שאין בזה מרי, לפי שהם אמצעיי' להפיק רצון מאתו, וכאלו הזבחים לאל ולמשרתיו, על כן אמר בלתי לה' לבדו:
VIELGÖTTEREI
opfert. »Da die Darbringung der Opfer der Hauptbestandteil des Gottesdienstes war, werden alle anderen Erscheinungsformen verbotener Kulte im Opferdienst einbegriffen« (Rosenmüller). Leider war die Warnung vor götzendienerischen Opferkulten zu den verschiedensten Zeitaltern für Israel nicht überflüssig.
dem Ewigen allein. Es durfte auch nicht etwa Seinen Boten, den Engeln, oder irgendeinem Mittler zwischen Ihm und den Menschen geopfert werden.
das Leben verwirkt, d. h. war zur Ausrottung verurteilt; siehe Lev. XXVIII, 29.