Die Torah - Die fünf Bücher Mose
אם אדניו יתן לו אשה. מִכָּאן שֶׁהָרְשׁוּת בְּיַד רַבּוֹ לִמְסֹר לוֹ שִׁפְחָה כְנַעֲנִית לְהוֹלִיד מִמֶּנָּה עֲבָדִים. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְיִשְׂרְאֵלִית? תַּ"לֹ הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ, הָא אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּכְנַעֲנִית, שֶׁהֲרֵי הָעִבְרִיָּה אַף הִיא יוֹצְאָה בְשֵׁשׁ – וַאֲפִלּוּ לִפְנֵי שֵׁשׁ אִם הֵבִיאָה סִימָנִין יוֹצְאָה – שֶׁנֶּאֱמַר אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה (דברים ט"ו), מְלַמֵּד שֶׁאַף הָעִבְרִיָּה יוֹצְאָה בְשֵׁשׁ (מכילתא):
Wenn sein Herr ihm eine Frau gibt, von hier geht hervor, daß sein Herr das Recht hat, ihm eine kenaanitische Magd zu geben, um mit ihr Knechte zu zeugen; oder vielleicht spricht es nur von einer israelitischen? Darum heißt es, die Frau und ihre Kinder bleiben ihrem Herrn; daraus siehst du, daß es nur von der kenaanitischen redet; denn die hebräische geht auch mit sechs Jahren von ihm weg, und sogar noch vor sechs geht sie weg, wenn sie die Zeichen der Großjährigkeit gebracht hat; denn so heißt es (Dewarim 15, 12), dein Bruder, der Hebräer oder die Hebräerin, das lehrt, daß auch die Hebräerin nach sechs Jahren frei wird (Mech.).
gib ihm. Der Sklave konnte nicht selbständig eine Ehe schließen.
ein Weib. Eine nicht-israelitische Sklavin. Bei den Völkern der Antike war der moralische Tiefstand der Sklaven sprichwörtlich. Um unsittliche Lebensführung zu verhüten, macht die Torah hier der menschlichen Schwachheit ein Zugeständnis und erlaubt eine Heirat auf Zeit.
Weib und ihre Kinder. Im jüdischen Recht ist für die Kinder der Rechtsstand der Mutter entscheidend.
אדניו , מצאנו אנשי לשון הקודש יחלקו כבוד בתור' הסמו' , אבל לא בפעלים , אמרו אדון גם אדנים , והוא לשון יחיד , ביד אדנים קשה (ישעי' י"ט ד') , ובסמוכי' אמרו אדניו , ולא אמרו אדונו , כי לא נמצא , ולשון המדבר אדני שאל, ואסור לאמרו בלשון רבים, שלא יתערב עם השם הנכבד , וככה אין ראוי שיאמר לשם על לשון יחיד , כמו בכנוי אדני שאל (בראשית מ"ד י"ט) · (הראב"ע) : יתן לו אשה , שפחה כנענית , להוליד לו ממנה עבדים :
V.4. Indem der Herr אדניה "ihr Herr" genannt wird, so kann, wie auch die Halacha lehrt, hier nur von einer kanaanitischen Leibeigenen, שפחה כנענית, die Rede sein. Für eine Hebräerin gab es kein solches Dienstverhältnis. In dem einzigen, sogleich VV. 7 u. f. besprochenen Fall einer אמה עבריה konnte sie nur mit dem Herrn oder dessen Sohn verheiratet werden. — Mit einer שפחה כנענית ist sonst keine Ehe erlaubt. Hier ist sie ausnahmsweise gestattet; und zwar auch nur, wenn der Knecht bereits verheiratet ist. Der Ausdruck: יתן לו אשה fordert übrigens, daß dies während der Dauer der Dienstzeit ein förmliches eheliches Verhältnis sein müsse: לו אשה המיוחדת לו שלא תהא כשפחת הפקר (מכילתא).
האשה וילדיה תהי׳ לאדניה, überall, wo nur eine physische Eheverbindung stattfinden kann, folgt das Kind der Mutter, כל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קידושין הולד כמותה (Kiduschin 66 b).