Die Torah - Die fünf Bücher Mose
אם כפר יושת עליו. "אִם" זֶה אֵינוֹ תָלוּי, וַהֲרֵי הוּא כְּמוֹ "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה" – לְשׁוֹן אֲשֶׁר, זֶה מִשְׁפָּטוֹ שֶׁיָּשִׁיתוּ עָלָיו בֵּית דִּין כֹּפֶר:
ונתן פדין נפשו. דְּמֵי נִזָּק דִּבְרֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל, רַ' עֲקִיבָא אוֹמֵר דְּמֵי מַזִּיק (מכילתא):
Wenn ein Sühnegeld ihm auferlegt wird, dieses אם ist keine Bedingung, sondern es ist wie (22, 24), wenn du Geld leihst, mit der Bedeutung von אשר sobald; so ist das Recht für ihn, daß ihm das Gericht ein Sühnegeld auferlege. Gebe er ein Lösegeld für seine Person, den Wert des Geschädigten, sagt R. Jischmael; den Wert des Schädigers, sagt R. Akiba (Mech.).
ihm auferlegt wird. Durch Gerichtsbeschluß.
Sühne. Wörtl. »Bedeckung«; eine Zahlung für die nächsten Anverwandten, zur Sühne solch schuldhaften Blutvergießens.
אם כפר יושת עליו, אם זה אינו תלוי, והרי הוא כמו אם כסף תלוה (לקמן כ"ב כ"ד), לשון אשר, זהו משפטו שישיתו עליו ב"ד כופר· (רש"י), ודעת הרמב"ן ז"ל שאמר אם, בעבור היות הכופר כפרה כענין הקרבנות, ואם הוא אינו חפץ בה, אין מכריחי' אותו לבא לב"ד לחייבו בכך, ואפי' אם חייבוהו אין ממשכנין אותו· כפר יושת עליו, אין זה הפך ולא תקחו כפר (במדב' ל"ה ל"ב), כי הכתוב שם הוא רוצח גמור, וזה לא רצח, רק נענש בעבור שלא שמר שורו להיותו קשור, או השור התיר את עצמו, שלא נקשר כראוי, או שלא מצא הפתח סגור ויצא והזיק· (הרא"ע):
V. 30. אם כפר.Stände der Satz apodiktisch, so gelte die Pflicht zum Sühnegeld nur für den im vorangehenden Verse besprochenen Fall, in welchem das Tier hingerichtet wird: es soll ihm jedoch ein Sühnegeld aufgelegt werden etc. etc. Indem es aber konditional ausgedrückt ist, so geht die Pflicht über diesen Fall hinaus und tritt in allen jenen Fällen ein, "wann" das Gericht ein solches Sühnegeld aufzulegen hat, auch in Fällen, wo das Tier nicht hingerichtet wird, z. B. es habe ein Tier treffen wollen und den Menschen getroffen: אם כופר לרבות כופר שלא בכוונה (B. B. 43b).