Die Torah - Die fünf Bücher Mose
אם אחרת יקח לו. עָלֶיהָ:
שארה כסותה וענתה לא יגרע. מִן הָאָמָה שֶׁיָּעַד לוֹ כְבָר:
שארה. מְזוֹנוֹת:
כסותה. כְּמַשְׁמָעוֹ.
ענתה. תַּשְׁמִישׁ (כתובות מ"ז):
Wenn er sich eine andere nimmt, zu ihr. Ihre Ernährung, Bekleidung und Eherecht verkürze er nicht, der Magd, die er sich bereits bestimmt hat. Ihre Ernährung, Beköstigung; ihre Bekleidung, gleich dem einfachen Wortsinn; ihr Eherecht, Eheverkehr (Ket. 47b).
אם אחרת, בין שתהי' מבנות ישראל שנמכרה בין שלא נמכרה: יקח לו, עליה : שארה, לדברי האומר (בכתובות דף מ"ז ע"ב) מזונות האשה דאורייתא, שארה (כתרגומו זיונה), אלו מזונות, וכן הוא אומר ואשר אכלו שאר עמי (מיכה ג' ב') , וכן וימטר עליהם כעפר שאר (תהלים ע"ח כ"ז) , דבר המעמיד ומשאיר חיי האדם, והוא המזון, ומזה הטעם נקראו קרובי האדם שאר בשרו , או שאר בקמץ האל"ף, או שארה, הטעם קיום ושארית, מה שנשאר מן האדם במותו, וכן תקרא העיסה משארה , משארתם צררת בשמלתם (לעיל י"ב ל"ד), על שם המזון , כי הלחם הוא עיקר מזונותיו של אדם : כסותה , מלבושים : וענתה , כנוי לתשמיש, דבר המענה את האשה בהמנעו ממנה, וכן הוא אומר אם תענה את בנתי (בראשית ל"א נ') , וי"מ ענתה מגזרת עת , כי הוא עת דודי', כי מלת עת בחסרון נו"ן כמו אמת , על כן נדגש תי"ו עתך ועתו כמו אמתו : וי"א ועונתה דירה , לשון מעון, כי מ"ם של מעון נוסף · והאומר מזונות האשה תקנת חכמים, תחת מעשה ידיה, יפרש הכתוב בענין אחר (עיין בפי' הרמב"ן): לא יגרע, לא ימנע מזאת האמה שייעד לו כבר, ואע"ל אם לא ישא אחרת, כי הכתוב דבר בהוה :
V. 10. Es ist dies die einzige Stelle, in welcher das schriftliche Gesetz sich über die Verpflichtung des Mannes gegen die Frau ausspricht. Indem es משפט הבנות, die Eherechte der Töchter seines Volkes grundzüglich andeuten will, greift es das Weib auf der tiefsten sozialen Stufe, das Kind eines Bettlers heraus, das Kind eines Mannes, der bereits sein letztes Hemd veräußert, und, um sich und sein Kind vom Hungertode zu retten, es als Magd verkauft, das als vom Herrn verschmähte, vielleicht bereits misshandelte Magd, Frau des Haussohnes wird, stellt sie neben die aus freiem, begüterten Stande verheiratete Frau, und spricht das große Wort aus: nicht um ein Haarbreit geringer darf jene als diese behandelt werden! מכילתא) הרי זה בא ללמד ונמצא למד)! Das normale משפט הבנות wird hier an einem speziellen, so lehrreich gewählten Falle veranschaulicht. Dadurch ward jenes große, die Rechtsachtung unserer Frauen aussprechende Prinzip Norm in Israel: עולה עמו ואינו יורדת עמו, "die Frau steigt, aber fällt nicht mit dem Manne!" Gleichgültig, ob sie ihm Hunderttausende eingebracht, oder als nacktes Bettlerkind in sein Haus gekommen, hat er sie nach seinem Stande zu behandeln. Wo aber die Lebensgewöhnungen ihres väterlichen Hauses einem höhern sozialen Stande, als der seine, angehören, da hat sie, wenn nicht von vornherein darauf verzichtet, die Fortsetzung ihrer Lebensgewöhnungen zu beanspruchen. "Sie steigt mit ihm, aber sie fällt nicht mit ihm!"
Es gibt eine Auffassung der Halacha (ר׳׳ן ,הרב המגיד ,רמב׳׳ן u. a.), nach welcher hier unter שאר nicht die Pflicht der Alimentierung verstanden wird, und מזונות, die Alimentierung der Frau als Rechtspflicht, nur תקנת חכמים ist. Wäre dies der Fall, so hätten wir damit noch ein bedeutsameres Dokument, wie hoch die Frauen in der Achtung unseres Volkes standen. Es hätte dann das Gesetz ebenso wenig für notwendig gefunden, die Verpflichtung des Mannes gegen die Frau in eine Rechtsschuld zu verwandeln, wie es in der Tat die Verpflichtung des Vaters gegen seine Kinder nicht als Rechtspflicht ausgesprochen hat. Die Alimentierung der Kinder als Rechtsschuld ist auch nur תקנת חכמים! Und wie das Gesetz mit aller Beruhigung dem natürlichen Gefühle jüdischer Vaterherzen das Geschick ihrer Kinder anvertraute, so hat es dann auch mit aller Beruhigung der Liebe und Hochachtung jüdischer Männer das Geschick ihrer Frauen anvertraut.