Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ולא תעלה במעלת. כְּשֶׁאַתָּה בוֹנֶה כֶבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ לֹא תַעֲשֵׂהוּ מַעֲלוֹת מַעֲלוֹת, אשקלו"נש בְּלַעַז, אֶלָּא חָלָק יְהֵא וּמְשֻׁפָּע:
אשר לא תגלה ערותך. שֶׁעַל יְדֵי הַמַּעֲלוֹת אַתָּה צָרִיךְ לְהַרְחִיב פְּסִיעוֹתֶיךָ; וְאַעַ"פִּ שֶׁאֵינוֹ גִּלּוּי עֶרְוָה מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי כְתִיב וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד, מִכָּל מָקוֹם הַרְחָבַת הַפְּסִיעוֹת קָרוֹב לְגִלּוּי עֶרְוָה הוּא, וְאַתָּה נוֹהֵג בָּם מִנְהַג בִּזָּיוֹן; וַהֲרֵי דְּבָרִים קַ"וָ, וּמָה אֲבָנִים הַלָּלוּ שֶׁאֵין בָּהֶם דַּעַת לְהַקְפִּיד עַל בִּזְיוֹנָן, אָמְרָה תוֹרָה הוֹאִיל וְיֵשׁ בָּהֶם צֹרֶךְ לֹא תִנְהַג בָּהֶם מִנְהַג בִּזָּיוֹן, חֲבֵרְךָ שֶׁהוּא בִדְמוּת יוֹצֶרְךָ, וּמַקְפִּיד עַל בִּזְיוֹנוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה:
Und steige nicht auf Stufen; wenn du eine Anhöhe zum Altare baust, mache sie nicht aus Stufen, Stufen in anderen Sprachen, sondern sie sei glatt und schräg. Damit deine Scham nicht entblößt werde; denn durch die Stufen müßtest du deine Schritte weit machen; und obschon es kein wirkliches Entblößen der Scham wäre, da es heißt (28, 42), mache ihnen linnene Beinkleider, so ist dennoch das Weitmachen der Schritte fast ein Entblößen der Scham; und du behandeltest die Steine geringschätzig; diese Worte enthalten einen Schluß vom Leichten zum Schweren; wennschon für diese Steine, die kein Bewußtsein haben, um auf ihre Geringschätzung achten zu können, die Thora vorschreibt, weil man sie gebraucht, sollst du sie nicht verächtlich behandeln; um wieviel weniger deinen Nächsten, der im Ebenbilde deines Schöpfers erschaffen ist und seine Geringschätzung schmerzlich empfindet (Mech.). משפטים
aufgedeckt. Die Kleider der Priester sollen nicht in Unordnung sein und ihre Glieder nicht unbedeckt sein. Es ist dies eine Warnung nicht nur vor den rasenden und schamlosen Orgien bei heidnischen Opferzeremonien, sondern auch vor jeder Verletzung der Schicklichkeit beim Gottesdienst.
ולא תעלה במעלת, כשאתה בונה כבש למזבח לא תעשהו מעלות מעלות אשקלונ"ש בלע"ז [קרא עשעלא"נגס, ובל"א (שטאפלן, שטופן)], אלא חלק יהי' ומשופע · (רש"י) · אשר לא תגלה ערותך עליו, שע"י המעלות אתה צריך להרחיב הפסיעות, ואע"פ שאינו גלוי ערוה ממש שהרי כתיב ועשה להם מכנסי בד (לקמן כ"ח מ"ב), מ"מ הרחבת הפסיעות קרובה לגלוי ערוה, ואתה נוהג בו מנהג בזיון, והרי הדברי' קל וחומר, ומה אבנים הללו שאין בהן דעת להקפיד על בזיונן אמרה תורה הואיל ויש בהן צורך לא תנהג בהן מנהג בזיון, חברך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו, על אחת כמה וכמה · (לשון רש"י, והיא מהמכילתא) : כא הרשב"ם ז"ל פתח באורו על הפרשה הזאת העמוקה והרחבה עד מאד בהלכות ודינין, בלשון הזה · ידעו ויבינו יודעי שכל כי לא באתי לפר' הלכו', אע"פ שהם עיקר, כמו שפירשתי בבראשית, כי מיתור המקראות נשמעי' ההגדו' וההלכות, ומקצתן ימצאו בפי' רבינו שלמה אבי אמי זצ"ל, ואני לפרש פשוטן של מקראות באתי, ואפרש הדינין וההלכות על פי דרך ארץ ואע"פ כן ההלכות עיקר, כמו שאמרו רבותינו ז"ל הלכה עוקרת משנה עכ"ל · והנה אף אנו בצל כנפי הנשר הגדול הזה נחסה, ולא נזוז מפשוטי המקראות ימין ושמאל, אבל לא סכמנו את הכלול לנו בהקדמת הספר, על דבר ההבדל שיש בין הסותר והמתחלף, והוא שפשוטו של מקרא אפשר שיהי' מתחלף לקבלת רבותינו באופן הבאור, אבל אי אפשר שיהי' סותר להם בהלכות ודינין · כי הדברי' המתחלפי' אינו מן הנמנע שיהיו שניהם אמת, אבל הדברי' הסותרי', אם האחד אמת, השני שקר בהכרח · ולכן בכל מקום שהנראה מגלויו של פשטות המקרא סותר לקבלת רז"ל בהלכו' ודינין, חובה על המבאר לעזוב דרך הפשט מכל וכל, ולילך באורח הקבל' האמתית, או לעשות פשרה ביניהם, אם תמצא · ואנחנו את הברית הזה כרתנו לבאורנו, ואותו נשמור כיד ה' הטובה עלינו :
V. 23. Und wie ein Prediger des Rechts und der Menschlichkeit, dieser Genien der zu Gott emporstrebenden Gesellschaft, der Altar sein soll, so soll er auch ein Prediger keuscher Sittlichkeit, dieses Fundamentes des Göttlichen im Menschen sein, ohne welches auch Recht und Menschlichkeit vergebens in der Gesellschaft gesucht werden. Mit גלוי ערוה werden die Höhen des Altars nicht erstiegen! ותשחת הארץ לפני האלקים ist die älteste und ernsteste Erfahrung der(Bereschit 6, 12) ותמלא הארץ חמס Menschengeschichte.
Fassen wir diesen Epilog der "Zehngebote" zusammen, so ist er den drei Hauptverirrungen entgegengekehrt, die unser Verhältnis zu Gott untergraben und die bis in ihre letzten Ausladungen aus unserer Mitte zu bannen, die Bestimmung der göttlichen Gesetzgebung ist. Es sind dies: שפיכת דמים ,עבודה זרה und גלוי עריות, die Spitzen der Verbrechen gegen Gott, gegen den Nebenmenschen, gegen uns selbst. V. 20 u. 21: ג׳׳ע :23 ,ש׳׳ד :22 ,ע׳׳ז. Gott, die Gesellschaft und der Mensch, das sind die Objekte des göttlichen Gesetzes, und nicht "was bei Gott im Himmel ist", sondern wie diese unsere Beziehungen auf Erden sein sollen, das, kündigt dieser Epilog an, wie es den Inhalt der Gesetzgebung bildet, soll es, und es allein auch den Inhalt der symbolischen Sprache des Heiligtums und der Heiligtümer bilden. Der Altar wie das Gesetz, beide haben nur den Menschen und den göttlichen Aufbau und Ausbau des Menschlichen auf Erden zum Gegenstande.