Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ואם מזבח אבנים. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר כָּל אִם וְאִם שֶׁבַּתּוֹרָה רְשׁוּת חוּץ מִג', וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי, הֲרֵי אִם זֶה מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן כַּאֲשֶׁר – וְכַאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לִי מִזְבַּח אֲבָנִים לא תבנה אתהן גזית, שֶׁהֲרֵי חוֹבָה עָלֶיךָ לִבְנוֹת מִזְבַּח אֲבָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה (דברים כ"ז) – וְכֵן אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה (שמות כ"ב), חוֹבָה הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ (דברים ט"ו) – וְאַף זֶה מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן כַּאֲשֶׁר – וְכֵן וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים (ויקרא ב'), זוֹ מִנְחַת הָעֹמֶר שֶׁהִיא חוֹבָה, וְעַל כָּרְחֲךָ אֵין אִם הַלָּלוּ תְּלוּיִין אֶלָּא וַדָּאִין, וּבִלְשׁוֹן כַּאֲשֶׁר הֵם מְשַׁמְּשִׁים:
גזית. לְשׁוֹן גְּזִיזָה, שֶׁפּוֹסְלָן וּמְכַתְּתָן בְּבַרְזֶל:
כי חרבך הנפת עליה. הֲרֵי כִּי זֶה מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן פֶּן, שֶׁהוּא דִּילְמָא – פֶּן תָּנִיף חַרְבְּךָ עָלֶיהָ:
ותחללה. הָא לָמַדְתָּ שֶׁאִם הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ בַּרְזֶל חִלַּלְתָּ, שֶׁהַמִּזְבֵּחַ נִבְרָא לְהַאֲרִיךְ יָמָיו שֶׁל אָדָם וְהַבַּרְזֶל נִבְרָא לְקַצֵּר יָמָיו שֶׁל אָדָם, אֵין זֶה בַּדִּין שֶׁיּוּנַף הַמְקַצֵּר עַל הַמַּאֲרִיךְ (מכילתא). וְעוֹד שֶׁהַמִּזְבֵּחַ מֵטִיל שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לְפִיכָךְ לֹא יָבֹא עָלָיו כּוֹרֵת וּמְחַבֵּל; וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה אֲבָנִים שֶׁאֵינָן רוֹאוֹת וְלֹא שׁוֹמְעוֹת וְלֹא מְדַבְּרוֹת, עַל יְדֵי שֶׁמְּטִילוֹת שָׁלוֹם אָמְרָה תּוֹרָה וְלֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל, הַמֵּטִיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, בֵּין מִשְׁפָּחָה לְמִשְׁפָּחָה, בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא תְבוֹאֵהוּ פֻּרְעָנוּת (שם):
Und wenn einen Altar aus Steinen, R. Jischmael sagt, jedes אם wenn in der Thora ist freiwillig außer an drei Stellen; wenn du mir einen Altar aus Steinen baust; dieses אם hat die Bedeutung von כאשר sobald; sobald du mir einen Altar von Steinen baust, verwende nicht dazu behauene Steine; denn es ist ja deine Pflicht, einen Altar aus Steinen zu bauen; so heißt es (Dewarim 27, 6), aus ganzen Steinen sollst du bauen; ebenso (22, 24), wenn du Geld leihst, es ist eine Pflicht; denn so heißt es (Dewarim 15, 8), und du sollst ihm leihen; auch jenes אם hat die Bedeutung von כאשר; ebenso (Lev. 2, 14), wenn du das Speiseopfer der Erstlingsfrüchte darbringst; das ist das Speiseopfer des Omer, das eine Pflicht ist; und notwendigerweise sind diese אם nicht fraglich (konditionell), sondern bestimmt (temporal) und haben die Bedeutung von כאשר sobald (Mech.). Behauene Steine, von גזיזה behauen, die man mit dem Eisen behaut und meißelt. Weil du dein Schwert darüber geschwungen hast, dieses כי hat die Bedeutung von פן, vielleicht = דלמא, du könntest dein Schwert darüber geschwungen haben. Hast du sie entweiht, daraus lernst du, daß, wenn du Eisen darüber geschwungen hast, du ihn entweiht hast; denn der Altar ist geschaffen, die Tage des Menschen zu verlängern, und das Eisen ist geschaffen, die Tage des Menschen zu verkürzen; darum ist es nicht recht, daß der Verkürzer über den Verlängerer geschwungen werde (Midot III 4). Und ferner stiftet der Altar Frieden zwischen Jisrael und seinem Vater im Himmel; darum komme kein Zerstörer und Verwüster auf ihn; und die Worte enthalten einen Schluß vom Leichten zum Schweren, wennschon über Steine, die nicht sehen und nicht hören und nicht reden, weil sie aber Frieden stiften, die Thora dir verbietet, das Eisen zu schwingen; wer Frieden stiftet zwischen Mann und Frau, Familie und Familie, Mensch und Nebenmensch, um wieviel weniger wird ihn Schmerzliches treffen (Mech.).
Altar von Steinen. An sich erlaubt. Aber die Steine müssen aus rohem unbehauenen Felsgestein bestehen und so allein den Stempel von Gottes Händewerk tragen.
Eisen. Wörtl.: »Schwert« oder »eisernes Instrument«. Der Talmud erklärt dieses Verbot wie folgt: »Eisen verkürzt das Leben, während der Altar es verlängert. Das Schwert, oder die Waffe aus Eisen ist das Sinnbild des Haders; der Altar dagegen ist das Wahrzeichen der Aussöhnung und des Friedens zwischen Gott und dem Menschen, wie zwischen dem Menschen und seinem Nächsten.«
ואם, ענינו כאשר, כשיגיע הזמן לעשות לי מזבח אבנים (וכן תרגם האשכנזי), והוא בבנין בית הבחירה, השמר שלא תבנה את האבנים גזית, ליפותן לכבוד ומעלת הבנין, וגזית כמו על גוזזי צאנו (בראשי' ל"ח י"ב), כי גז חיש (תהלים צ' י') ענינו הכריתה והסתות [° ושרשו גזז, וראוי להיות גזית, הגימ"ל פתוחה והזי"ן דגושה לחסרון ע"פ, רק שבא הנח במקום הדגש, כ"כ הרד"ק בשרשים שרש גזז, ובמכלול (ד' קטן דף רכ"ב ע"א) במשקלי השמות משקל פעלית כתב, ואפשר שיהי' מזה המשקל גזית, והיא ראוי גזית הפ"א בקמץ חטף (ר"ל בתנועה קטנה, והשוא איננו אלא לסי' שאיננה ת"ג), והזי"ן בדגש, אלא שהוקל והנח תמורת הדגש, ובתשלומו גזזית, בשקל גפרית עכ"ל °], ואתהן מוסב על שאבנים שהן לשון נקבה, ואמר הראב"ע שהוא כמו לא תבנה אתהן בנין גזית, ועל דעתי גזית הוא תאר הפעל (בלע"ז אדווערביום), כמו ואם תלכו עמי קרי (ויקרא כ"ו כ"א), ואולך אתכם קוממיות (שם י"ג), וכבר זכרתי זה פעמים רבות · חרבך, שם חרב נופל על כל כלי ברזל שנעשה לחתוך בו, אולי נקראת כן החרב, כי היא מחרבת · כי חרבך הנפת עליה, אנקלוס תרגמו דילמא תרים חרבך עלה, וכן פירש"י הרי כי זה משמש בלשון פן שהוא דילמא, ונראה שהם מפרשי' חרבך מלשון חרב ממש, שהוא כלי זיין, לכך פתרו מלת כי מלשון פן, שאם יבנה אתהן גזית, פן יניף עליהן גם את החרב ויחללן, ובפרש"י כ"י שבידי כל הדבור ההוא אינו, וכך כתוב שם, כי חרבך הנפת עליה, ברזל, והוא הנכון כמ"ש למעלה שמצאנו שם חרב נופל על כל כלי ברזל אשר בהם פיות כורתות, כמו ומגדלתיך יתן בחרבותיו (יחזקאל כ"ו ט') ולזה יתכן לפרשו כמשמעו, מלשון אי, וכן תרגם יב"ע, דאין ארימת, ושעורו שאם תניף כלי ברזל על אחת מאבני המזבח לסתתה, הרי חללת אותה לבנין מזבחי, והטעם כמו שאמרו רז"ל שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם והברזל נברא לקצר ימיו של אדם, אינו בדין שיונף המקצר על המאריך · (מכילתא), ומפני זה לא הי' במשכן ברזל כי כל יתדותיו היו נחושת, וכן בבית עולמים לא נעשה בו כלי ברזל מלבד הסכינים, כי השחיטה אינה עבודה · (הרמב"ן) :
V. 22. ואם וגו׳, und wenn du nicht mehr wandern wirst, sondern eingegangen sein wirst in staatliche Stetigkeit und dann auch den wandernden Altar in einen festen Altar aus Steinen umzuwandeln haben wirst, dann soll jeder Stein deines Altars dir die Heiligung und Gottesweihe deines ganzen Staatenlebens predigen. Kein Eisen darf einen Stein berührt haben, aus welchem du deinen Altar erbauen willst, kein Eisen einen Stein berühren, aus welchem du deinen Altar erbaut hast, der Stein, über welchem du dein Eisen geschwungen, ist damit entweiht zum Gottes Altar (רמכ׳׳ם הל׳ בית הבחירה ,א׳). Nicht Zerstörung, Aufbau des Lebens ist die Bestimmung des Altars, und nicht das Schwert, das Instrument der Gewalt, hat sich eine Weihe am jüdischen Altar zu holen, das Recht und die Menschlichkeit haben den Altarbau zu vollziehen, und ihr Reich, nicht die Herrschaft des Schwertes, von dort auszugehen. Neben dem Steinaltar hatte in der Steinhalle das jüdische Recht seine ewige Burg, und nicht das Schwert, der Altar ist das Symbol der jüdischen Gerechtigkeit.