Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ירה יירה. מִכָּאן לַנִּסְקָלִין שֶׁהֵם נִדְחִין לְמַטָּה מִבֵּית הַסְּקִילָה שֶׁהָיָה גָּבוֹהַּ שְׁתֵּי קוֹמוֹת (סנהדרין מ"ה):
יירה. יֻשְׁלַךְ לְמַטָּה לָאָרֶץ, כְּמוֹ "יָרָה בַיָּם":
במשך היבל. כְּשֶׁיִּמְשֹׁךְ הַיּוֹבֵל קוֹל אָרֹךְ, הוּא סִימָן סִלּוּק שְׁכִינָה וְהַפְסָקַת הַקּוֹל, וְכֵיוָן שֶׁאֶסְתַּלֵּק, הֵם רַשָּׁאִין לַעֲלוֹת:
היבל. הוּא שׁוֹפָר שֶׁל אַיִל, שֶׁכֵּן בַּעֲרַבְיָא קוֹרִין לְדִכְרָא יוּבְלָא, וְשׁוֹפָר שֶׁל אַיִל שֶׁל יִצְחָק הָיָה (פרקי דרבי אליעזר ל"א):
Oder herabgestürzt, von hier geht hervor, daß diejenigen, die gesteinigt wurden, von der Stätte der Steinigung, die zwei Mannshöhen hoch war, hinabgestoßen wurden (Sanhedrim 45a). Herabgestürzt, zur Erde hinabgeworfen, wie (15, 4) warf Er ins Meer. Wenn lange tönt das Jobelhorn, wenn das Jobel einen langen Ton erschallen läßt, ist dies ein Zeichen, daß die Schechina sich entfernt und die Stimme aufhört; und sobald ich mich entferne, dürfen sie hinaufsteigen (Mech.). Das Jobel, das ist ein Widderhorn; denn auch im Arabischen nennt man einen Widder יבלא (Rosch h. 26a); es war das Horn vom Widder Jsaaks (P. d. R. Eliez.).
לא תגע בו, שב אל האדם הנוגע בהר, שכאשר ימיתוהו לא תגע בו יד, שלא יקרבו אל ההר להמיתו, כי אם יסקלוהו באבני' מרחוק, או יורו עליו חצים, ומלת יירה משונה מחברותיה כי משפט בעלי היו"ד (נחי פ"א יו"ד) להתחלף בוי"ו בעתיד מבנין נפעל, כמו ולא יודע השבע (בראשית מ"א ל"א), אולי נשתנה כדי שלא יתערב עם גזרת למען תורא (תהלים ק"ל ד'), כי האל"ף והה"א נחי' בסוף המלה אין הפרש ביניהם במבטא· (הרא"ע)· [° וכ"ה דעת הרד"ק במכלול (ד' קטן דף ר"ו ע"א וע"ב) ובשרשים שרש ירה, ויהי' לפ"ז על משקל וייחל (בראשית ח' י"ב), על דעת האומרים שהוא מבנין נפעל, כמ"ש שם, אבל לדעת הר"י קמחי אבי הרד"ק יהי' יירה מבנין התפעל ומשפטו יתירה, ודגש היו"ד לחסרון תי"ו התפעל, והקמץ שבה לתשלום הדגש הראוי להיות ברי"ש לסי' הבנין, שאינה מקבלתו, ואין לתמוה למה לא נתחלפה היו"ד בוי"ו, כדרכה בבנין זה מגזרת נפ"י, כי כן נמצאים הרבה בבנין התפעל שאינם מתחלפים, כמו שהבאתי קצתם במלת וייחל, וכן דעתו במלת וייחל, אולם בנו הרד"ק לא קבל דבריו במלת וייחל לסבה שכתבתי שם, אמנם אינה מספקת אלא לדחות דבריו במלה הנז', אבל פה יתכן להיות כן, כי יש כח ברי"ש להוריד הדגש, כמו ברך את אברהם (שם כ"ד א') ולברכה מברכיך (שם י"ב ג'), ולדעת כולם יבוא פה המקור מבנין הקל עם הפעל מבנין אחר, ונמצאים רבים כן°]· במשך היבל, כשימשוך היובל את קולו· (מכילתא), יובל הוא שופר של איל, שכן בערבי' קורין לדכרא יובלא· המה יעלו בהר, כשימשיך היובל קול ארוך הוא סימן סלוק שכינה והפסקת הקול, וכיון שנסתלק הם רשאים לעלות, כן פירש"י, והכוונה שכל עוד שהשכינה על ההר יהי' קול השופר הולך וחזק, וכאשר ימשיך הקול בענין אחד יהי' סימן לסלוק שכינה, ואז הורשה לישראל לעלות אל ההר, והרא"ע כתב בשם רב שמואל בן חפני, כי טעם המה אהרן ובניו ושבעים זקנים שכתוב עליהם ואל משה אמ' עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל (לקמן כ"ד א'), ולשאר ישראל לא נתן רשות לעלות אל הר סיני, על כן אמר המה ולא אחרים, וכן תרגם האשכנזי: (טו) לשלשת ימים, כמו ליום השלישי, וכן כתוב ויאסף אתם אל משמר שלשת ימים, ואח"כ ויאמר אלהם יוסף ביום השלישי (בראשית מ"ב י"ז וי"ח), וכתוב בעוד שלשת ימים ישא פרעה ושם כתוב ויהי ביום השלישי יום הלדת (שם מ' י"ט וכ'), ולא הוסיף משה מדעתו יום א', כ"כ הרא"ע, וכ"כ רש"י ז"ל כי לדברי האומר בששה בחדש ניתנו עשרת הדברות (הוא ת"ק דרבי יוסי בשבת דף פ"ו ע"ב) לא הוסיף משה כלום, ולשלשת ימים כמו ליום השלישי:
Nicht berühre diesen eine Hand. Weil das nicht ohne abermaliges Anrühren zumindesten des Bergrandes abgehen würde.
anhaltend ertönt. Das sollte das Zeichen dafür sein, daß die Offenbarung beendet und der Berg seiner gewöhnlichen Bestimmung zurückgegeben sein würde.
sie. Das Volk.