Die Torah - Die fünf Bücher Mose
אל המדבר. אַף אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁבַּמִּדְבָּר הָיוּ אֶלָּא בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל יִתְרוֹ דִּבֵּר הַכָּתוּב, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל עוֹלָם וּנְדָבוֹ לִבּוֹ לָצֵאת אֶל הַמִּדְבָּר, מְקוֹם תֹּהוּ לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תוֹרָה (שם):
In die Wüste, auch wir wissen, daß sie in der Wüste waren; nur spricht der Vers vom Lobe Jitros, der in seiner Heimat von der größten Pracht umgeben war und den doch sein Herz antrieb, in die Wüste, die Stätte des Entsetzens, hinauszugehen, um die Worte der Thora zu hören (Mech.).
am Berge Gottes. Sinai oder Choreb. Dort hat Moses den Felsen geschlagen, um Wasser für das Volk zu erhalten; XVII,
ויבא יתרו חתן משה וגו' , כבר הודעתיך דעת הרמב"ן בפי זה הפסוק , שכאשר בא יתרו אל משה לא הי' משה חנה עדיין בהר האלהים כי אם ברפידים , ואשר הוא חנה שם מוסב על המדבר , כי גם רפידי' במדבר , ותיבות הר האלהים מוסבו' על ויבא יתרו , כאלו אמר ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל משה אל המדבר אשר הוא חנה שם , ויבא עד הר האלהי' (שהוא בין מדין ומקום חניית משה , ומשם) ויאמר אל משה אני חתנך וגו' , שמשם שלח והודיעו את בואו , וכן אנקלוס מסב חניית משה על המדבר לא על ההר , כי תרגם לות משה למדברא דהוא שרי תמן לטורא דאתגלי עלוהי יקרא די"י , ויב"ע מוסיף תיבת סמיך דהוא שרי תמן סמיך לטורא דאתגלי וכו' , ומשמע מדבריו שאף הוא מסב חניית משה על המדבר , אלא שלדעתו בא יתרו אל משה ממש , אל המדבר אשר הוא חנה שם , והוא סמוך להר האלהים , ואולם אין סדר הנחת הטעמי' מסכי' עם הגדולים הללו , כי תיבת המדבר מוטעמת בטעם ז"ג , המפסיק יותר מן הטפחא שבמלת שם , ולדבריהם שאשר הוא חנה שם מוסב על המדבר ראוי שתבא הטעמה במלת שם , וצריך לומר שדעת מניח הטעמים היא כדעת רבי אליעזר שזכרנו למעלה שיתרו בא לאחר מתן תורה , כאשר חנו ישראל נגד ההר , ויהיו א"כ בפסוק הזה שלשה הודעות , וכלן מוסבות על ביאת יתרו, אמר שבא יתרו אל משה , דהיינו אל המדבר , דהיינו אל הר האלהי' אשר הוא חנה שם , ולכך הניח הטעמי' כאשר הם לפנינו , ואולם אנקלוס ויב"ע הלכו בשטת ר' יהושע שכאשר בא יתרו אל משה אל חנה עדיין בהר סיני כי אם במדבר סין וצריכי' א"כ לשנות סדר הנחת הטעמים ולחבר אל המדבר עם אשר הוא חנה שם , ולהפריד מהם תיבות הר האלהי' , והמתרגם האשכנזי אחז בשטת בעל הטעמי' ותרגם ויבא אל משה שהלך לבא אצלו , וטרם באו שלח אליו והודיעו :
V. 5. V. 2, wo der Entschluss Jitros berichtet wird, und V. 6 in der Botschaft, mit welcher er Mosche seine Ankunft anzeigte, hießen die Kinder: בניה, Zipporas Kinder. Jitro will Mosche weder lästig noch hinderlich werden. Mosche hatte ihm Weib und Kinder heimgesandt. Es kann ja sein, daß er noch nicht im Stande ist, sie bei sich zu behalten, und nicht, um sie dem Eidam wieder zuzuführen, sondern Sehnsucht zu Gott und Sehnsucht nach seinem Eidam führte ihn mit Tochter und Enkeln in die Wüste. Hier aber wird objektiv die Tatsache berichtet, was sie Mosche war, und da waren es in der Tat Mosche Schwiegervater, Mosche Söhne und Mosche Frau. Darum stehen auch hier die Söhne vor der Frau, die, da die Reihenfolge mit dem Schwiegervater beginnt, ohnehin als das ihm teuerste Glied in diesem zu ihm wandernden Kreis der Liebe zuletzt genannt wird.
הר האלקים, wenn, wie schon רמב׳׳ן erinnert, sowohl die Reihenfolge der Erzählung, als auch die von Jitro erwähnten Gottestaten (V. 10) für die Ansicht sprechen, daß Jitro vor der Gesetzgebung in Refidim Mosche besucht, so kann sich dies הר האלקי׳ nicht auf אשר הוא חנה שם beziehen. Ohnehin kommt die Ortsbezeichnung ohne Präposition, wie wir glauben, vielmehr als Ziel einer Bewegung, als zur Bezeichnung eines Ruheortes vor. הר האלק׳ bezieht sich daher wohl auf ויבא. Wie ebenfalls רמב׳׳ן bemerkt, liegt der Horeb näher zu Midjan als zu Ägypten. Mosche weidete ja Jitros Schafe am Horeb. Jitro musste daher den Gottesberg passieren, ehe er nach Refidim kam. Er hatte auch Grund, Mosche am Gottesberge zu vermuten, da er wohl von Mosche wissen konnte, daß dies das eigentliche Ziel der Wanderung in der Wüste war. Es war dies ja bereits Mosche offenbart worden, bevor er aus Midjan nach Ägypten zurückkehrte. Jitro kam daher zuerst nach Horeb und von dort schickte er Mosche seine Meldung.