Die Torah - Die fünf Bücher Mose
עלה. כְּמַשְׁמָעָהּ, שֶׁהִיא כֻּלָּהּ כָּלִיל:
וזבחים. שְׁלָמִים:
ויבא אהרן וגו'. וּמֹשֶׁה הֵיכָן הָלַךְ? וַהֲלֹא הוּא שֶׁיָּצָא לִקְרָאתוֹ וְגָרַם לוֹ אֶת כָּל הַכָּבוֹד? אֶלָּא שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ לִפְנֵיהֶם (מכילתא):
לפני האלהים. מִכָּאן שֶׁהַנֶּהֱנֶה מִסְּעוּדָה שֶׁתַּלְמִידֵי חֲכָמִים מְסֻבִּין בָּהּ, כְּאִלּוּ נֶהֱנֶה מִזִּיו הַשְּׁכִינָה (ברכות ס"ד):
Ganzopfer, wie der Sinn ergibt; das ganz verbrannt wird. Und Mahl- 12 opfer, Friedensopfer. Und es kamen Aharon; wohin aber war Mosche gegangen; er war ihm doch entgegengegangen und hatte ihm die ganze Ehrung verursacht? Nur, er stand und bediente sie (Mech.). Vor Gott, von hier geht hervor, daß derjenige, der von einer Mahlzeit genießt, an der Thoragelehrte teilnehmen, ist, als genieße er vom Abglanz der göttlichen Majestät (Berach. 64a).
עלה , כמשמעה שהיא כלה כלול . וזבחים , שלמים . לאלהים , בעבור שיתרו עדיין לא ידע את ה' , כי משה אמר אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים , ויהלל ה' , אבל יתרו הקריב לאלהים , וככה לא ימצא בכל הקרבנות שבתורת כהנים , כאשר אפרש בעז"ה , וכן כי יבא אלי העם לדרש אלהי' , והודעתי את חקי האלהי' , הם דברי משה לחמיו , ויתכן שאמר לו כן , בעבור כי המשפט לאלהי' הוא . (הרמב"ן ז"ל) , והנה אין כוונת הרב ז"ל שיתרו לא ידע את השם לגמרי , שהרי כבר אמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים , ואיך יקריב עתה עולה וזבחי' לא לשם הנכבד אשר הכיר מעלתו , ועוד שבאו אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עמו לפני האלהי' , ולא יתכן זה לולי הקריב לאלהי' אמת , אלא שכוון הרב ז"ל למה שכתב בפ' וארא בפסוק ושמי ה' לא נודעתי להם , שגם לאבות הקדושי' לא נודע מעלת השם הנכבד הזה , כאשר נתפרסמה ע"י משה עבד ה' , ויתרו אף שהתחיל להכיר את ה' , עדיין לא התחזקה האמונה ההיא בלבו עד שיהי' ראוי לומר עליו שהקריב להשם הנכבד , והנה לדעת האומר שהי' זה קודם מתן תורה יתכן שהקריבו העולה והזבחי' על המזבח שבנה משה אחר מלחמת עמלק או שבנו מזבח אחר , אף שלא נזכר בכתוב . לאכל לחם , כל סעודה קרוי' לחם . עם חתן משה , לכבוד יתרו באו , ומשה לא הוצרך להזכיר , כי האהל שלו הוא , ורז"ל אמרו במכילתא שהי' עומד ומשמש עליהם , מהיכן למד , מאברהם אבינו , אמרו הדבר הזה דרש ר' יצחק ואמר כשעשה ר' גמליאל סעודה לחכמי' היו כל חכמי ישראל מסובים אצלו עמד ר' גמליאל ושמשן , אמרו אין אנו כדין שישמשנו , אמר להן ר' יהושע הניחו לו שישמש , שמצינו גדול מרבן גמליאל ששמש את הבריות , אמרו אי זה , אמר להן אברהם אבינו גדול העולם שימש מלאכי השרת והי' סבור שהם בני אדם ערביים עובדי ע"ז , רבן גמליאל שישמש חכמי' לומדי תורה עאכ"ו , אמר להן ר' יצחק מצינו גדול מרבן גמליאל ומאברהם ששימש את הבריות , אמרו לו אי זה , אמר להן שכינה שבכל שעה מספיק מזון לכל באי עולם כדי צרכן , ומשביע לכל חי רצון , ולא לבני אדם הכשרי' והצדיקי' בלבד , אלא אף הרשעי' עובדי עבודה זרה , רבן גמליאל עאכ"ו שישמש חכמי' ובני תורה :
V. 12. Obgleich es nicht heißt לד׳, so bürgt doch die Teilnahme Aarons und der Ältesten dafür, daß die Opfer dem einen einzigen Gott geweiht waren. עולה וזבחים, ein Opfer der Hingebung und Opfer der Freude.
— שלמים ,זבחים :לפני האלקי׳, bei welchen von dem zuerst Gott dargebrachten Tiere der größere Teil dem Darbringenden selbst wieder zum Genuss zurückkommt und dadurch die Wahrheit bestätigt wird, daß eine Gottes würdige Genussesfreude selbst Gottesdienst wird, laden den Opfernden gleichsam bei Gott zu Tische, משלחן גבוה קא זכו, und das Mahl wird im Angesichte Gottes eingenommen. Aaron; und die Ältesten waren zu Tische, Mosche — in dessen Zelte ja das Opfermahl war — wartete als Wirt den Gästen auf, wie die Weisen bemerken.