Die Torah - Die fünf Bücher Mose
וישמע יתרו. מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע וּבָא? קְרִיעַת יַם סוּף וּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק:
יתרו. שֶׁבַע שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ: רְעוּאֵל, יֶתֶר, יִתְרוֹ, חוֹבָב, חֶבֶר, קֵינִי, פּוּטִיאֵל; יֶתֶר, עַל שֵׁם שֶׁיִּתֵּר פָּרָשָׁה אַחַת בַּתּוֹרָה "וְאַתָּה תֶחֱזֶה"; יִתְרוֹ, לִכְשֶׁנִּתְגַּיֵּר וְקִיֵּם הַמִּצְווֹת, הוֹסִיפוֹ לוֹ אוֹת אֶחָד עַל שְׁמוֹ; חוֹבָב, שֶׁחִבֵּב אֶת הַתּוֹרָה; חוֹבָב הוּא יִתְרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "מִבְּנֵי חוֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה" (שופטים ד'), וְיֵשׁ אוֹמְרִים רְעוּאֵל אָבִיו שֶׁל יִתְרוֹ, וּמַהוּ אוֹמֵר "וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן"? שֶׁהַתִּינוֹקוֹת קוֹרִין לַאֲבִי אֲבִיהֶן אַבָּא. בְּסִפְרֵי:
חתן משה. כָּאן הָיָה יִתְרוֹ מִתְכַּבֵּד בְּמֹשֶׁה – אֲנִי חוֹתֵן הַמֶּלֶךְ, וּלְשֶׁעָבַר הָיָה מֹשֶׁה תוֹלֶה הַגְּדֻלָּה בְּחָמִיו, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חוֹתְנוֹ" (שמות ד'):
למשה ולישראל. שָׁקוּל מֹשֶׁה כְּנֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל (מכילתא):
את כל אשר עשה. לָהֶם בִּירִידַת הַמָּן וּבַבְּאֵר וּבַעֲמָלֵק:
כי הוציא ה' וגו'. זוֹ גְּדוֹלָה עַל כֻּלָּם (שם):
Jitro hörte, welche Kunde hörte er, daß er kam? Die Spaltung des 18, 1 Schilfmeeres und den Kampf mit Amalek (Mech.). Jitro, mit sieben Namen wurde er gerufen, mit Rëuel, Jeter, Jitro, Chobeb, Cheber, Keni, Putiel (Mech.); Jeter, weil er einen Abschnitt in der Thora hinzufügte (V. 21), und du erwähle; Jitro, als er Jude geworden und die Gebote erfüllte, fügte man zu seinem Namen einen Buchstaben hinzu; Chobeb, weil er die Thora liebte; Chobeb ist Jitro, so heißt es (Richt. 4, 11), von den Söhnen Chobebs, des Schwiegervaters von Mosche; manche sagen, Rëuel war der Vater von Jitro, und was bedeutet (2, 18), sie kamen zu ihrem Vater Rëuel? Kinder nennen den Großvater auch Vater (Mech., Sifre Bamidbar 16, 29). Der Schwiegervater von Mosche, hier rühmte sich Jitro mit Mosche, ich bin der Schwiegervater des Königs; früher hatte Mosche seine Größe von seinem Schwiegervater hergeleitet, so steht (4, 18), er kehrte zu seinem Schwiegervater Jeter zurück (Mech.). Für Mosche und Jisrael, Mosche galt soviel wie ganz Jisrael (Mech.). Alles, was Er für sie getan hatte, beim Herabfallen des Man, beim Brunnen und bei Amalek. Daß der Ewige herausgeführt hatte, das war das Größte von allem (Mech.).
V. JITHRO
(KAPITEL XVIII—XX)
KAPITEL XVIII. DER BESUCH JITHROS
Jitro. Siehe III, 1 und II, 16 f. Dieses Kapitel enthält eine der wenigen Stellen in Exodus, die an die Patriarchen-Szenen in Genesis erinnern.
וישמע יתרו , משמעות המשך הכתוב כי הוציא ה' כמו כאשר הוציא ה' יאמר ששמע יתרו את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כאשר הוציאם מארץ מצרים , והכוונה על המכות הגדולות והאותות והמופתים וכו' , ולכן נשאו לבו ללכת בעצמו אל משה לראות בגדולתו ולדרוש את האלהי' , ורבותינו ז"ל שאלו במכילתא מה שמועה שמע ובא , כלומ' מאיזה שמוע' נתעורר לבא , ואמרו מלחמת עמלק שמע שהיא כתובה בצדו דברי רבי יהושע רבי אליעזר אומר מתן תורה שמע , וי"א קריע' ים סוף שמע , והנה לדעת האומר מתן תורה שמע לא בא יתרו אלא לאחר מתן תורה , ויש להבי' ראיות הרבה לזה מן הכתוב , שאמר ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל משה אל המדבר אשר הוא חנה שם הר האלהי' (לקמן ה') , והי' זה א"כ אצל הר סיני שהם חנו שנה שלמה , ועוד שאמר והודעתי את חקי האלהי' ואת תורתיו (שם ט"ז), שהם הנתוני' בהר סיני , ועוד כי אמר כאן וישלח משה את חתנו וילך לו אל ארצו (שם כ"ז) , וזה הי' בשנה השני' בנסעם מהר סיני , כמו שאמר בפ' בהעלתך ויאמר משה לחבב בן רעואל המדיני וגו' נסעי' אנחנו (במדבר י' כ"ט), ושם כתוב ויאמר אליו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך (שם ל'), והיא ההליכה הנזכרת פה , והביאו עוד ראי' ממה שאמר במשנה תורה רב לכם שבת בהר הזה , פנו וסעו לכם וגו' (דברי' א' ו' וז') , ושם נאמר ואמר אליכם בעת ההוא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם וגו' (שם ט') , ואקח את ראשי שבטיכם וגו' (שם ט"ו) , וזא' היתה עצת יתרו מאמרת בואו ונאמר שם ונסע מחרב (שם י"ט) , וא"כ לא בא אלא בשנה השני' כאשר נסעו מחורב , והי' ראוי להקדים פרשת רפידים וחניית ההר לפרשה הזאת , והקדימה הכתוב לכתבה כאן , אם כדברי הרשב"ם ז"ל שלא להפסיק בין המצות , או כדברי הראב"ע שהי' זה בעבור דבר עמלק שהזכיר המצוה להכרית זרעו הזכיר כנגדו הטוב שעשה יתרו עם ישראל כדי שאם יהי' מזרעו עם גוי עמלק שיזכרו ישראל חסד אביהם ולא יגעו בהם , ואם נבא להכרית עמלק נזהר בבני קיני העומדי' עמהם , והוא דבר שאול שאמר להם כן , ואולם יקשה לדעת הזאת עד מאד שלא זכר הכתוב ששמע כי אם מעשה מצרים , וממתן תורה לא זכר דבר , וגם משה לא ספר לו כלום ממתן תורה , והיא הגדולה שבנפלאות ובטובות שעשה הקב"ה עם ישראל , וממנה יוודע כי ה' אלהים אמת ותורתו אמת אין עוד מלבדו , ומפני התימה הזה בחר הרמב"ן לתפוש סדר התורה כדעת רבי יהושע , שבא קודם מתן תורה בהיותם ברפידים , והוא נסע ממקומו ובא אל הר סיני הקרוב לו , שהרי משה הלך לשם לרעות צאן מדין , ומשה חנה אז עם ישראל ברפידים שהוא קרוב להר סיני, וכוונת הכתוב ויבא יתרו וגו' אל המדבר אשר הוא חנה שם הר האלהי' שבא אל הר האלהי' חוריבה אל המדבר אשר הי' משה חונה שם , ויהי' כמו מקרא מסורס , עיין מה שנכתוב מזה בפסוק ההוא , ודעת הרמב"ן ז"ל גם רפידים במדבר סין , ומדבר סין מגיע עד הר סיני וכולל דפקה אלוש ורפידים , ומחורב שלח לרפידים לאמר למשה אני חתנך יתרו בא אליך (לקמן ו') , ובא משה אליו והביאו לרפידים ואח"כ בנסעם אל הר סיני , הלך יתרו עמהם , ומה שאמר והודעתי את חקי האלהים ואת תורתיו הם חק ומשפט ודיני' שנצטוו במרה , או דיני ממונו' שהיו להם מעולם, כמ"ש הרשב"ם , וממה שאמר בפ' בהעלתך אין ראי' מכרחת , כי יתכן שבפעם הזאת שב יתרו אל ארצו הקרוב למקום ההוא , ובשנה השנית בא שנית אל משה והוא עודנו בהר סיני , ואז בקש משה מאתו והתחנן לו שילך עמהם , כמ"ש שם אל נא תעזב אתנו וגו' (במדבר י' ל"א) , ויתרו לא השיב אותו דבר , ונראה שקבל דבריו ולא עזבו עוד (ויש עוד דרך אחר בהתרת הספק ההוא עיין מה שנכתוב מזה בפ' בהעלתך , כי שם מקומו) , ועל הטענה הרביעי' שזכרנו ממה שאמר ואקח את ראשי שבטיכם וגו' לא השיבו המפרשי' דבר , ואפשר שכוונת הכתוב באמרו בעת ההיא להורות שכבר הי' זה קודם לכן בהיותם ברפידים, עיין מה שנכתוב מזה שם , והנך רואה שלכל א' מב' הדרכי' לא נמלט מספקות ודוחקים בבאור הכתובי' , ואנחנו נעיר עליהם אחת אחת בבואנו אל הכתובי' השם · למשה , שלא הזיקו פרעה ושהגדילו הקב"ה בעיני פרעה ועבדיו ועשה על ידו נסים לישראל :
ורתיל Kap. 18. V. 1. כי הוציא ד׳ daß er als ד׳ Israel aus Mizrajim geführt, d. h. daß er mit solchen Wundertaten Israel befreit, die ihn eben als ד׳, als den frei über die Welt und ihre Gestaltungen Gebietenden, Zukunft Schaffenden offenbaren. Im Gegensatz zu Amalek riefen diese außerordentlichen Tatoffenbarungen Gottes den denkenden Priester zu Gott hin, wozu sich noch das spezielle Interesse als Mosche Schwiegervater gesellte.