Die Torah - Die fünf Bücher Mose

Buch: Kapitel: Vers:

Hebräischer Text (nach der Masorah)

וִידֵ֤י מֹשֶׁה֙ כְּבֵדִ֔ים וַיִּקְחוּ־אֶ֛בֶן וַיָּשִׂ֥ימוּ תַחְתָּ֖יו וַיֵּ֣שֶׁב עָלֶ֑יהָ וְאַהֲרֹ֨ן וְח֜וּר תָּֽמְכ֣וּ בְיָדָ֗יו מִזֶּ֤ה אֶחָד֙ וּמִזֶּ֣ה אֶחָ֔ד וַיְהִ֥י יָדָ֛יו אֱמוּנָ֖ה עַד־בֹּ֥א הַשָּֽׁמֶשׁ׃

Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)

Mosches Hände wurden schwer, da nahmen sie einen Stein, legten ihn ihm unter, und er setzte sich darauf. Aharon und Chur stützten seine Hände, der eine von hier, der andere von dort; so blieben seine Hände Ausdruck des Vertrauens, bis die Sonne unterging.

Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)

Als Moscheh die Hände schwer wurden, nahmen sie einen Stein, legten solchen ihm unter, und er setzte sich darauf. Aaron und Chur aber unterstützten seine Hände, von dieser Seite Einer, und von dieser Seite Einer, so hielten seine Hände aus bis Sonnenuntergang.

Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)

Als nun die Hände Mosches schwer wurden nahmen sie einen Stein und legten ihn unter ihn, und er setzte sich darauf, während Ahron und Chur seine Hände stützten, einer hier und einer dort; so waren seine Hände in Festigkeit bis zum Untergange der Sonne.

Mendelssohn-Übersetzung im Original

אלס משה דיא הענדע שוועהר וואורדען , נאמען זיא איינען שטיין, לעגטען זאלכען איהם אונטער , אונד ער זעצטע זיך דארויף · אהרן אונד חור אבער אונטערשטיצטען זיינע הענדע · פֿאן דיזער זייטע איינער, אונד פֿאן דיזער זייטע איינער , זא הילטען זיינע הענדע אויס ביז זאננענאונטערגאנג·

Onkelos

וִידֵי משֶׁה יְקָרָן וּנְסִיבוּ אַבְנָא וְשַׁוִיאוּ תְחוֹתוֹהִי וִיתֵב עֲלַהּ וְאַהֲרֹן וְחוּר סַעְדָן בִּידוֹהִי מִכָּא חַד וּמִכָּא חַד וַהֲוָה יְדוֹהִי פְּרִיסָן בִּצְלוֹ עַד דְעַל שִׁמְשָׁא:

Raschi

וידי משה כבדים. בִּשְׁבִיל שֶׁנִּתְעַצֵּל בַּמִּצְוָה וּמִנָּה אַחֵר תַּחְתָּיו, נִתְיַקְּרוּ יָדָיו:

ויקחו. אַהֲרֹן וְחוּר:

אבן וישימו תחתיו. וְלֹא יָשַׁב לוֹ עַל כַּר וָכֶסֶת. אָמַר: יִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִין בְּצַעַר, אַף אֲנִי אֶהְיֶה עִמָּהֶם בְּצַעַר (תענית י"א):

ויהי ידיו אמונה. וַיְהִי מֹשֶׁה יָדָיו בֶּאֱמוּנָה, פְּרוּשׂוֹת הַשָּׁמַיִם בִּתְפִלָּה נֶאֱמָנָה וּנְכוֹנָה:

עד בא השמש. שֶׁהָיוּ עֲמָלֵקִים מְחַשְּׁבִין אֶת הַשָּׁעוֹת בָּאִיצְטְרוּלוֹגִיאָה, בְּאֵיזוֹ שָׁעָה הֵם נוֹצְחִים, וְהֶעֱמִיד לָהֶם מֹשֶׁה חַמָּה וְעִרְבֵּב אֶת הַשָּׁעוֹת (תנחומא):

Raschi (Deutsche Übersetzung)

Und die Hände von 12 Mosche wurden schwer, weil er sich zu diesem Gebot nicht selbst ermannt und einen anderen an seiner Stelle eingesetzt hatte, wurden seine Hände schwer (Mech.). Da nahmen Aharon und Chur einen Stein und legten ihn unter ihn; er setzte sich aber nicht auf ein Polster oder Kissen, indem er sagte, Jisrael befindet sich in der Bedrängnis, so will auch ich an ihrer Bedrängnis Anteil nehmen (Taan. 11a). Und seine Hände blieben treu, Mosches Hände waren in Treue zum Himmel ausgebreitet, in treuem und aufrichtigem Gebete. Bis zum Untergang der Sonne, denn die Amalekim berechneten mit Astrologie die Stunden, in welcher Stunde sie siegen könnten; da ließ Mosche gegen sie die Sonne stillstehen und verwirrte die Stunden (Midrasch Tanchuma).

Kommentar von Rabbiner Dr. Joseph Herman Hertz

schwer. Vor Ermüdung nach der Anstrengung des langen Erhebens.
nahmen sie, d. h. Aaron und Chur.
einen Stein. »Konnten sie ihm nicht einen Stuhl geben oder ein Polster unterlegen? Nein, denn er sagte: Wenn die Israeliten Mühen und Beschwerden haben, so will ich sie mit ihnen teilen; nur wer Anteil nimmt an Israels Leiden, wird auch die freudevolle Stunde der Tröstung erleben« (Talmud).
Aharon und Chur faßten seine Hände. Dies ist wiederum ein Charakterzug, den keine Dichtung für die Schilderung des ersten Kriegszuges Israels erfunden haben würde. Moses spielt nur eine untergeordnete Rolle, und alles ist so prosaisch wie die Wirklichkeit (Chadwick).
aufrecht. Hebr. »emunah«; wörtl. zuverlässig, treu, hingegeben.
bis Sonnenuntergang. Es war kein Streifzug mehr, sondern eine erbitterte Schlacht.

Biur von Moses Mendelssohn

וידי משה כבדים , ידענו שאין כח באדם להרים ידיו יום שלם ואפי' שעות מועטות אף כי עד בא השמש , והנה הזכיר וידי משה כבדים יותר מידי שאר הזקנים , על כן לא הי' יכול להרימם תמיד , ולדעת המתרגם האשכנזי הכוונה , כאשר התחילו ידי משה להיות כבדים · ואמר כבדי' לשון זכר , כי יד זכר ונקבה , כמו והנה יד שלוחה אלי והנה בו מגלת ספר (יחזקאל ב' ט') · וישם עליה , שלא הי' יכול לעמוד ושבגבו מקומו באבן ששמו תחתיו · אמונה , דבר עומד וקיים , והוא שם דבר, וענינו כמו באמונה , והכוונה שהיו ידיו עומדות וקיימות ברוממותן , וכן תרגם האשכנזי , ואנקלוס תרגם והואה ידוהי פריסן בצלו , וכן פירש"י ז"ל שהיו ידיו פרושות השמים בתפלה נאמנה ונכונה :

Direktlink zu dieser Stelle:

Text herunterladen