Die Torah - Die fünf Bücher Mose
דבר יום ביומו. צֹרֶךְ אֲכִילַת יוֹם יִלְקְטוּ בְּיוֹמוֹ וְלֹא הַיּוֹם לְצֹרֶךְ מָחָר (מכילתא):
למען אנסנו הילך בתורתי. אִם יִשְׁמְרוּ מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בּוֹ, שֶׁלֹּא יוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא יֵצְאוּ בַּשַּׁבָּת לִלְקֹט:
Den Bedarf des Tages an seinem Tag, was sie an einem Tag zum Essen gebrauchten, sollten sie an dem betreffenden Tage sammeln, und nicht von einem Tag schon für den nächsten (Mech.). Damit ich es prüfe, ob es in meiner Lehre wandelt, ob sie die Gebote hüten, die damit verbunden sind, daß sie nichts davon übriglassen und am Sabbat nicht hinausgehen, um zu sammeln.
damit ich es prüfe. Das Essen, das ihnen Gott schicken wird, wird sie vor Hunger bewahren, aber die Art, in der es ihnen gegeben wird, soll ihr Vertrauen und ihren Gehorsam auf die Probe stellen.
ממטיר, שירד כדמות מטר, ואנקלו' תרגם מחית, לפי הכוונה. להם, יאמר ביחוד על הפת, ובכלל על כל דבר מאכל, ימצא גם על הבשר, כמו לחם אשה (ויקרא ג' י"א וט"ז ובמדבר כ"ח וכ"ד), גם על הפרי, כמו נשחיתה עץ בלחמו (ירמי' י"א י"ט), ויתכן אם כן שיכלול המן והשליו, כי יתן להם שאלתם שאלו לחם ובשר. דבר יום ביומו, צורך אכילת יום ילקטו ביומו, ואף אם יתכוונו ללקוט הרבה לא ימצאו אלא דבר יום ביומו, כדכתיב וימדו בעמר וגו' איש לפי אכלו לקטו (לקמן יח). למען אנסנו, כבר הודעתיך ענין הנסיון הנאמר אצל השם ב"ה בפ' וירא בפסוק והאלהים נסה את אברהם (בראשית כ"ב א'), והטעם מתוך שעיניהם תלויות אלי בכל יום ויום למזונותיהם, מתוך כך יכנסו וירגילו את עצמם לבטוח בי, ותשוב האמונה בה' להיות תכונה בנפש, כמו שמפורש בפ' עקב ויענך וירעבך וגו' (דברי' ח' ג') עד סוף הפרשה, וכן מפרש במכילתא :
V. 4. הנני V. 4. הנני. Nicht erst in Folge dieser Unzufriedenheit — die darauf bezügliche Gottesrede an das Volk folgt erst im V. 11 u. 12 — gleichzeitig mit der laut werdenden Unzufriedenheit, und ohne daß Mosche sich deshalb, wie oben Kap. 15, 25, bittend an Gott wandte, ward ihm dieses Wort: הנני, ich bin schon bereit. Indem ich das Volk in die Wüste führte, hatte ich beschlossen, sie in dieser Weise mit Nahrung zu versorgen. — לכם es ist möglich, daß sich dieses לכם auf Mosche und Aaron bezieht. Mein Beschluss, das Volk mit Manna zu versorgen, kommt euch rettend und rechtfertigend zur Seite. הילך בתורתי, die Trägerschaft meines Gesetzes ist dadurch bedingt, daß ich Menschen finde, denen es genügt, je nur auf einen Tag mit Weib und Kind versorgt zu sein, heiter und froh heute zu genießen und heute ihre Pflicht zu tun, und die Sorge für den morgenden Dem anheimzustellen, der den heutigen Tag und für ihn das Brot gegeben und der auch den morgenden Tag und für ihn das Brot geben werde. Nur diese rückhaltlose Zuversicht in Gott sichert die Erfüllung seines Gesetzes gegen Übertretungen aus vermeintlicher oder wirklicher Sorge um materielle Not. Wer nicht gelernt hat, für den morgenden Tag Gott zu vertrauen, den wird endlich auch die auf Jahre hinausblickende Sorge von Gott und seinem Gesetze abführen. Hier daher die großen Sätze des R. Elieser Hamodai: דבר יום ביומו ,מי שברא היום ברא פרנסתו ,מכאן היה ר׳ אליעזר אומר כל מי שיש לו מה שיאכל היום ואומר מה אני אוכל למחר הרי זה מקטני אמנה: wer den Tag schafft, schafft auch seine Nahrung, und: wer für heute zu essen hat, und spricht, was werde ich morgen zu essen haben! der gehört zu den Vertrauensarmen.