Die Torah - Die fünf Bücher Mose
והוא כזרע גד לבן. עֵשֶׂב שֶׁשְּׁמוֹ קול"יינדר, וְזֶרַע שֶׁלּוֹ עָגֹל וְאֵינוֹ לָבָן, וְהַמָּן הָיָה לָבָן, וְאֵינוֹ נִמְשָׁל לְזֶרַע גַּד אֶלָּא לְעִנְיַן הָעִגּוּל, כְּזֶרַע גַּד הָיָה – וְהוּא לָבָן:
כצפיחת. בָּצֵק שֶׁמְּטַגְּנִין אוֹתוֹ בִּדְבַשׁ, וְקוֹרִין לוֹ אִסְקְרִיטִין בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה (פסחים ל"ז), וְהוּא תַּרְגּוּם שֶׁל אֻנְקְלוֹס:
Es war wie Koriandersamen, weiß; ein Kraut, das Koriander heißt, dessen 31 Samen rund, aber nicht weiß ist; das Man aber war weiß und wird nur wegen seiner runden Gestalt mit Koriandersamen verglichen; darin war es wie Koriandersamen, es war aber weiß (Joma. 75a). Wie Honiggebäck, ein Teig, den man in Honig röstet; in der Sprache der Mischna (Challa 1, 4) nennt man ihn Honiggebäck; so übersetzt auch Onkelos.
Haus Israel. Ein unüblicher Ausdruck anstelle des gewohnten »Kinder Israel«; siehe XI, 38, Num. XX, 29.
wie weißer Koriandersamen. Die Korianderpflanze wächst in Palästina und Ägypten wild und bringt kleine grau-weißliche Samenkörner von angenehm würzigem Geruch hervor.
Kuchen mit Honig. Vgl. Num. XI, 8. »Und sein Geschmack glich dem Geschmack des Markes von Öl.« Die jüdische Tradition erzählt, daß das Manna die Bestandteile jedes nur denkbaren schmackhaften Nahrungsmittels enthielt und sich dem Geschmack jedes Einzelnen, der es aß, anpaßte.
כזרע גד לבן , עשב ששמו (קאריאנדר) , וזרע שלו עגול ואינו לבן , והמן הי' לבן ואינו נמשל לזרע גד אלא לענין העגול , כזרע גד הי' , והוא לבן [°ומצאנו במקום אחר שלענין הלבנינות המשילו לדבר אחר , ועינו כעין הבדלח (במדבר י"א ז') °] כצפיחת בדבש , בצק שמטגנין אותו בדבש , ואין לו חבר במקרא [° ולשון הרשב"ם וטעמו כצפיחת בדבש , ולהלן הוא אומר והיה טעמו כטעם לשד השמן (שם ח') , פירשו רבותינו בדבש לתינוקות שמן לזקנים , ואני אומר לפי פשוטו כשאוכלין אותו כמות שהו' בלא טחינה הוא כצפיחת בדבש , כמו האגוזים קודם טחינה וכתישה מתוקין הם , אבל להלן כתיב וטחנו ברחים או דכו במדכה (שם) , לפיכך והיה טעמו לשינונית כמו האגוזים שנעשים שמן לאחר כתישה וכן הזתים , לפיכך כתוב כאן וטעמו , ושם והיה טעמו כטעם לשד השמן , שמתחלף טעם המתיקות ונעשה טעם שמן עכ"ל , וכן כתב הרא"בע כי כשיאכל כאשר ירד הוא כצפיחת בדבש ואם יבושל יהיה טעמו כלשד השמן והשנים מטעמים הראנו הכתוב עכ"ל °] :
V. 31. בית ישראל, Israel als Familie und die Träger des Familienlebens, die Frauen, nannten ihn Man: die von Gott zugeteilte Nahrung! Den Satz haben schon die ältesten "Forscher der Schriftfeinheiten", דורשי רשומות, als bedeutsam hervorgehoben. (מכילתא) דורשי רשומות אמרו בית ישראל קראו את שמו מן. Die Gewinnung und Erhaltung des durch die Mannaspende zu erzielenden Sinnes einer in Gott vertrauenden, der Gottesführung heiter frohen Genügsamkeit ist vor allem von dem Eingehen der Frauen in diese Gesinnung und von ihrer Pflege und Wartung derselben abhängig; es ist daher bedeutsam, daß eben die Frauen zuerst das Manna als Gottes jedem das ihm Zukommende und Genügende zuteilende Spende begriffen und diesen Begriff durch den Namen zur Beherzigung festhielten. — גד, dem Namen nach etwas klein Geteiltes, von גדר einschneiden, teilen, wie ברד die Hagelkörner von פרד) ברד usw.) trennen.
צפיחת. Nach den Kommentatoren ein Kuchenteig. R. Elieser erläutert es in der Mechilta: כסולת זו שהיא צפה על גבי נפה, wie das feinste Mehl, das auf dem Siebe schwebend bleibt. Die Prozedur der Mehlgewinnung aus dem Getreide geschah nämlich, wie aus Menach. 76b ersichtlich, so, daß die enthülsten Getreidekörner so lange in einem Siebe geschüttelt wurden, bis all der gröbere Mehlstaub (קמה) abstäubte und durch das Sieb hinunter fiel und zuletzt nur der innere, das feinste Amylon haltende Kern im Siebe zurückblieb, der dann erst gemahlen wurde. Dies Sieben hieß daher ריקוד, eigentlich Tanzenlassen der Körner im Siebe. Vielleicht heißt daher auch סלת also, verwandt mit סלד: heftig springen. Demgemäß wäre צפח (ohnehin schon verwandt mit צפה, Überzug, in צפחת, Behälter, und so auch צפח anschließen) identisch mit צפה: Überzug sein, bedecken, und hätte dieselbe Bedeutung, wie das verwandte צוף: oben aufschweben, und hätten wir in צפיחת daßelbe vor uns, was Ps. 19, 11 durch נפת צופים ausgedrückt ist, welches Sota 48b ebenfalls durch סלת שצפה על גבי נפה also "das Gesiebe der oben bleibenden Körner" erklärt wird.
דבש ist vielleicht mit דוש: dreschen, somit: heraustreiben des Innern, verwandt, und bezeichnet so den aus der Frucht gepressten Saft, wie ja auch gesetzlich סחיטה unter den Begriff דישה subsumiert wird. דבש ist in der Regel nicht Honig, sondern Fruchtsaft, und wird wohl Honig nur deshalb auch also bezeichnet, weil er ja auch nur der von den Bienen ausgesogene Blütensaft ist. Wieso דבשת auch den Kamelhöcker bezeichnet, ist dunkel. Vielleicht bezeichnet es nicht den Höcker, sondern die durch den Höcker, zumal beim Dromedar, gebildete Vertiefung, die als das "Ausgehöhlte" erscheint. Vermutlich ist es ja nicht der Höcker, sondern eben diese Vertiefung, die das Kamel zum Reit- und Lasttier geeignet macht.