Die Torah - Die fünf Bücher Mose
השלו. מִין עוֹף וְשָׁמֵן מְאֹד (יומא ע"ה):
היתה שכבת הטל. הַטַּל שׁוֹכֵב עַל הַמָּן, וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר (במדבר י"א) "וּבְרֶדֶת הַטַּל וְגוֹ'", הַטַּל יוֹרֵד עַל הָאָרֶץ, וְהַמָּן יוֹרֵד עָלָיו, וְחוֹזֵר וְיוֹרֵד טַל עָלָיו, הֲרֵי הוּא כְּמֻנָּח בְּקֻפְסָא (יומא שם):
Die Wachteln, eine Vogelart, die sehr fett ist (Joma 75b). War eine Schicht Tau, der Tau lag über dem Man, und an anderer Stelle sagt er (Bamidbar 11, 9), wenn der Tau herabkam...; der Tau kam auf die Erde herab, und das Man fiel auf ihn, und dann kam wieder Tau auf es herab, so daß es wie in einem Behälter lag (Joma 75b).
da kamen Wachteln herauf. Wachteln sind Zugvögel, die im Frühling in ungeheuren Mengen von Arabien und anderen südlichen Ländern herkommen. Ganz besonders in der Gegend des Schilfmeers sind sie häufig. Sie fliegen immer mit dem Winde und sind, wenn sie von einem langen Flug erschöpft sind, leicht, sogar mit den Händen, zu fangen. »Die Spende der Wachteln blieb — anders als die des Mannas — nur auf diese eine hier erwähnte Gelegenheit beschränkt« (Abarbanel).
am Morgen. Der auf die Nacht folgte, in der die Wachteln anlangten.
השלו, מין עוף. (רש"י), ורגיל בפי המתרגמים לפתרו בל"א (וואכטלין), ועל דרך הפשט הי' מעשה השלו לעתים, והמן שהי' חייתם הי' להם תמיד, כי עקר תלונתם על כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב, ואולם דעת רבותינו ז"ל שהי' השלו עמהם מן היום ההוא והלאה כמו המן, וכן נראה, כי על הלחם ועל הבשר נתלוננו ובשניהם הבי' להם את תאותם, כי מה יתן ומה יוסיף להם בשר ליום אחד או ליומים, והפרשה שתפרש ותאריך בענין המן כי כל מעשיו הם נפלאי' ותקצר בענין השלו כי הוא בנוהג שבעולם, וענין השלו השני בקברות התאוה כי לא בא להם ממנו בכל עת לשובע כאשר יאמר בכאן תמיד בשר לאכול ולחם לשבוע, וכאשר התאוו לו מאד נתן להם ממנו בשפע רב כאשר אמר הממעיט אסף עשרה חמרים (במדב' י"א ל"ב), ואכלו חדש ימי' בשפע ההוא ושב לענינו הראשון. (מדברי הרמב"ן ז"ל) :
V. 13. Joma 75b werden vier Arten Selaw aufgerechnet, darunter פסיוני, wahrscheinlich Fasanen. Selaw wird als die geringste Art und als ein überaus fetter Vogel bezeichnet. Man hält Selaw für eine Wachtelart. Der Selaw ward ihnen in das Lager geworfen, sie hatten sich nicht darum zu bemühen, wie um das Manna, das sie vom Felde aufsammeln mussten. Es ist höchst bezeichnend, daß der Selaw, der ihnen nicht zum Segen, sondern nur zur Belehrung, daß Gott ihr Murren vernommen, gesendet wird, ihnen ohne Mühe, gleichsam vor die Füße geworfen wird, was ihnen aber die liebende Fürsorge Gottes spendet, nur durch ihre Mittätigkeit erreicht wird. —שכבת הטל, der Niederschlag des Taues. טל, von טלל, verwandt mit דלל, wovon דל, aus einer Höhe herabsinken, הלל, wovon תל, niederfallen in Trümmer; daher ַטל , der Niederschlag der zuvor aufgestiegenen Dünste. In den Wüsten überhaupt, in den asiatischen und afrikanischen Wüsten, wo die Ausdünstung fehlt, insbesondere, ist Tau nicht gewöhnlich. Wenn dem Manna, wie aus Bamidbar 11, 9 ersichtlich, immer ein Tauniederschlag voranging und, wie hier berichtet wird, nachfolgte, so daß das Manna zwischen zwei Lagen Tau zu liegen kam, so müssen beide besonders für das Manna gesendet, somit dafür wichtig gewesen sein. Wir vermuten, daß durch die vorangehende Tauniederlagerung der Wüstensand erst getränkt und dadurch fest wurde, so daß die Mannakörner nicht in den Sand fielen und sandig wurden. Der zweite Niederschlag reinigte die Körner vollends von allem, was sich im Niederfallen an sie angesetzt haben mochte.