Hebräischer Text (nach der Masorah)
וַיִּסְעוּ֙ מֵֽאֵילִ֔ם וַיָּבֹ֜אוּ כׇּל־עֲדַ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־מִדְבַּר־סִ֔ין אֲשֶׁ֥ר בֵּין־אֵילִ֖ם וּבֵ֣ין סִינָ֑י בַּחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י לְצֵאתָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
Von Elim brachen sie auf und sie kamen, die ganze Gemeine der Söhne Jisraels, zur Wüste Sin, die zwischen Elim und Sinai ist, am fünfzehnten Tage des zweiten Monats nach ihrem Auszuge aus Mizrajim.
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Von Elim brachen sie auf, und die ganze Gemeine der Kinder Jisraels kamen in die Wüste Sin, die zwischen Elim und Sina liegt, am funfzehnten Tage des zweiten Monats nach ihrem Auszuge aus dem Lande Mizrajim.
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
Alsdann brachen sie von Elim auf, und die ganze Gemeinde der Kinder Jißrael kam nach der Wüste Ssin, die zwischen Elim und dem Ssinaj, am fünfzehnten Tage des zweiten Monats nach ihrem Auszuge aus dem Lande Mizrajim.
Mendelssohn-Übersetzung im Original
פאן אילם בראכען זיא אויף, אונד דיא גאנצע געמיינע דער קינדער ישראלס קאמען אין דיא וויסטע סין, דיא צווישען אילים אונד סיני ליגט, אם פונפצעהענטען טאגע דעס צווייטען מאנאטס נאך איהרעם אויסצוגע אויס דעם לאנדע מצרים.
Onkelos
וּנְטָלוּ מֵאֵילִם וַאֲתוֹ כָּל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְּמַדְבְּרָא דְסִין דִי בֵין אֵילִם וּבֵין סִינָי בְּחַמְשַׁת עַסְרָא יוֹמָא לְיַרְחָא תִנְיָנָא לְמִפָּקְהוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם:
Raschi
בחמשה עשר יום. נִתְפָּרֵשׁ הַיּוֹם שֶׁל חֲנָיָה זוֹ, לְפִי שֶׁבּוֹ בַיּוֹם כָּלְתָה הַחֲרָרָה שֶׁהוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם וְהֻצְרְכוּ לַמָּן, לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁאָכְלוּ מִשְּׁיָרֵי הַבָּצֵק שִׁשִּׁים וְאַחַת סְעוּדוֹת וְיָרַד לָהֶם מָן בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּאִיָּר, וְיוֹם א' בְּשַׁבָּת הָיָה כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (פ"ז):
Raschi (Deutsche Übersetzung)
Am fünfzehnten Tag, der Tag dieses Lagerns ist angegeben, weil an diesem Tag das Gebäck zu Ende war, das sie aus Mizraim mitgenommen hatten, und sie das Man brauchten (Mech.). Das lehrt uns, daß sie von den Überresten des Teiges (oder der Mazza) 61 Mahlzeiten aßen; das Man fiel für sie am 15. Ijar, das war am ersten Tage der Woche, wie im Traktat Schabbat (87b) steht.
Kommentar von R. Samson Raphael Hirsch
Kommentar von Rabbiner Dr. Joseph Herman Hertz
Biur von Moses Mendelssohn
ויסעו מאילם וגו' אל מדבר סין, אחז הכתוב דרך קצרה, כי כשנסעו מאילם וחנו על ים סוף במדבר ההוא, כי המדבר הגדול הזה מגיע מאילם ועד סיני, ונסעו משפת הים ונכנסו אל תוך המדבר ההוא, ונסעו מסעות דפקה ואלוש, ויסעו מאלוש אשר הוא במדבר סיני ויחנו ברפידים. (הרמב"ן) : בחמשה עשר יום לחודש השני, יתכן שאז פסקו להם העוגות שהוציאו ממצרי' כמו שאמרו רז"ל, או שזכר בזה יום חנייתם לאמר שכבר כלה להם חדש ימים לצאתם מארץ מצרים וראו שנכנסו במדבר הגדול ועיר מושב לא מצאו אמרו כלנו מתים במדבר הזה ולכך התרעמו, ולזה אמרו וילונו וגו' במדבר, כי זה הי' עקר תלונתם :
Kap. 16. V. 1. In dieser Erzählung von V. 1-10 wechseln die Ausdrücke: כל עדת בני ישראל ,כל בני ישראל ,בני ישראל wohl nicht ohne Grund. כל עדת בני ישראל begreift die jüdische Gesamtheit in ihrer höchsten Bedeutung, als die durch ihre gemeinsame Bestimmung vereinigte Gesamtheit. Es ist die zur Gottesgemeine bestimmte Gesamtheit, und indem dieses Prädikat gleich hier am Eingang hervorgehoben wird, sind wir vorbereitet, daß hier Begebenheiten berichtet werden, die das Interesse der Gesamtbestimmung der jüdischen Gesamtheit in hohem Grade berühren. Es wird uns daher auch ganz genau die Örtlichkeit und das Datum angegeben. Es war gerade ein Monat nach ihrer Befreiung und sie standen am 15. des zweiten Monats nach ihrem Auszuge aus Mizrajim, das sie am 15. des ersten Monats verlassen hatten. Es war wieder ein fünfzehnter, allein anderer Art, ein "Peßach katon" nach dem Peßach gadol ( — trat ja auch später der Abend zum 15. Ijar subsidiarisch für den Abend zum 15. Nissan ein, Bamidbar 9, 11 — ). Es galt nicht dem Brechen äußerer Fesseln, nicht dem Aufbau und der Rettung der Häuser aus Knechtschaft und Tod, sondern der Freimachung des Geistes und des Gemütes von den Fesseln der Sorge um die leibliche Nahrung durch Unterstellung der individuellen und Familienexistenz unter die Gottesherrschaft und Gottesleitung im Schabbat. Denn nichts Geringeres, als die durch eine vierzigjährige ununterbrochene Wundererfahrung eingeführte und eingelebte, die ganze Judenheit und das ganze Judentum tragende Institution des Schabbats, wird hier bekundet. Wenn das Peßach die jüdischen Häuser für Gott aufgebaut, so hat der Schabbat die jüdischen Häuser für Gott erhalten.