Die Torah - Die fünf Bücher Mose
אמר אויב. לְעַמּוֹ, כְּשֶׁפִּתָּם בִּדְבָרִים, אֶרְדֹּף וְאַשִּׂיגֵם וַאֲחַלֵּק שָׁלָל עִם שָׂרַי וַעֲבָדַי:
תמלאמו. תִּתְמַּלֵא מֵהֶם, נַפְשִׁי רוּחִי וּרְצוֹנִי. וְאַל תִּתְמַהּ עַל תֵּבָה הַמְדַבֶּרֶת בִּשְׁתַּיִם, תִּמְלָאֵמוֹ – תִּמָּלֵא מֵהֶם, יֵשׁ הַרְבֵּה בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה "כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי" (שופטים א׳:ט״ו), כְּמוֹ נָתַתָּ לִי, "וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלוֹם" (בראשית ל״ז:ד׳), כְּמוֹ דַּבֵּר עִמּוֹ, "בָּנַי יְצָאוּנִי" (ירמיהו י׳:כ׳), כְּמוֹ יָצְאוּ מִמֶּנִּי, "מִסְפַּר צְעָדַי אֲגִידֶנּוּ" (איוב ל״א:ל״ז), כְּמוֹ אַגִּיד לוֹ, אַף כָּאן "תִּמְלָאֵמוֹ" – תִּמָּלֵא נַפְשִׁי מֵהֶם:
אריק חרבי. אֶשְׁלֹף, וְעַל שֵׁם שֶׁהוּא מֵרִיק אֶת הַתַּעַר בִּשְׁלִיפָתוֹ וְנִשְׁאָר רֵיק, נוֹפֵל בּוֹ לְשׁוֹן הֲרָקָה, כְּמוֹ "מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם" (בראשית מ״ב:ל״ה), "וְכֵלָיו יָרִיקוּ" (ירמיהו מ״ח:י״ב). וְאַל תֹּאמַר אֵין לְשׁוֹן רֵיקוּת נוֹפֵל עַל הַיּוֹצֵא, אֶלָּא עַל הַתִּיק וְעַל הַשַּׂק וְעַל הַכְּלִי שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה, אֲבָל לֹא עַל הַחֶרֶב וְעַל הַיַּיִן, וְלִדְחֹק וּלְפָרֵשׁ "אָרִיק חַרְבִּי" כִּלְשׁוֹן "וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו" (בראשית י״ד:י״ד), אֶזְדַּיֵּן בְּחַרְבִּי, מָצִינוּ הַלָּשׁוֹן מוּסָב אַף עַל הַיּוֹצֵא, "שֶׁמֶן תּוּרַק" (שיר השירים א׳:ג׳), "וְלֹא הוּרַק מִכְּלִי אֶל כֶּלִי" (ירמיהו מ״ח:י״א), לֹא הוּרַק הַכְּלִי אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא לֹא הוּרַק הַיַּיִן מִכְּלִי אֶל כְּלִי, מָצִינוּ הַלָּשׁוֹן מוּסָב עַל הַיַּיִן, וְכֵן "וְהֵרִיקוּ חַרְבוֹתָם עַל יְפִי חָכְמָתֶךָ", דְּחִירָם (יחזקאל כ״ח:ז׳):
תורישמו. לְשׁוֹן רֵישׁוּת וְדַלּוּת, כְּמוֹ "מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר" (שמואל א' ב'):
Es sprach der Feind zu seinem Volke, als er sie überredete, ich werde nachjagen, einholen und mit meinen Fürsten und Knechten Beute teilen. Es sättige sich an ihnen, fülle sich durch sie, meine Seele, mein Geist und mein Verlangen; wundere dich nicht, daß ein Wort von zwei Personen spricht, תמלאמו = תמלא מהם; diese Form kommt häufig vor, (Richt. 1, 15) denn ein trockenes Land hast du mir gegeben = נתת לי; (Bereschit 37, 4) sie vermochten nicht, friedlich mit ihm zu sprechen = דבר עמו; (Jirm. 10, 20) meine Kinder haben mich verlassen = יצאו ממני; (Job. 31, 37) die Anzahl meiner Schritte will ich Ihm verkünden; auch hier, es sättige sich meine Seele an ihnen = תמלא מהם. Ich zücke mein Schwert, ich ziehe es; weil er durch das Herausziehen die Scheide ausschüttet, daß sie leer zurückbleibt, paßt darauf der Ausdruck ausleeren; wie (Bereschit 42, 35), als sie ihre Säcke leerten; (Jirm. 48, 12) seine Gefäße leeren sie aus. Wende aber nicht ein, den Ausdruck ausleeren könne man nicht auf das, was herauskommt, sondern nur auf den Behälter, auf den Sack und das Gefäß anwenden, aus dem der Inhalt herauskommt, aber nicht auf das Schwert und auf den Wein, und wir müßten uns zwingen und erklären, ich zücke mein Schwert, gleich dem Ausdruck (Bereschit 14, 14), er bewaffnete seine Geübten, ich bewaffne mich mit meinem Schwert; wir finden aber, daß sich der Ausdruck auch auf das bezieht, was herauskommt; (Schir 1, 3) wie Öl ergießt sich; (Jirm. 48, 11) und ward nicht von Gefäß in Gefäß geleert; es steht hier nicht, das Gefäß wurde nicht ausgeleert, sondern der Wein wurde nicht von einem Gefäß ins andere geleert; wir finden also, daß sich der Ausdruck auf den Wein bezieht; ebenso (Jech. 28, 7), daß sie ihre Schwerter zücken über die Pracht Deiner Weisheit, bei Chirom. Daß sie aufreibe, von רישות Dürftigkeit und Armut; wie (I Sam. 2, 7) macht arm und macht reich.
Ich jage nach, erreiche, teile Beute. Eine ausnehmend schöne Probe hebräischer Dichtkunst. Die knappen, lebensprühenden Sätze kennzeichnen die Beutegier der frohlockenden, siegesgewissen Feinde.
meine Gier. Wörtl.: »meine Seele«. Die Seele ist dem Hebräer der Sitz der Begierden, hier der Rachsucht und des Plünderungstriebes.
אמר אויב , לעמו כאשר פיתם בדברי' ארדוף ואשיגם ואחלק שלל עם שרי ועבדי : תמלאמו , תתמלא מהם : נפשי , רוחי ורצוני (מיין מוהט) , ואל תתמה על תיבה המדברת בשתים תמלאמו תמלא מהם , יש הרבה בלשון הזה , כי ארץ הנגב נתתני (יהושע ט"ו י"ט , ושופטי' א' ט"ו) , כמו נתת לי , ולא יכלו דברו לשלום (בראשית ל"ז ד') , כמו דבר עמו , בני יצאני (ירמי' י' כ') , כמו יצאו ממני , מספר צעדי אגידנו (איוב ל"א ל"ז) , כמו אגיד לו , אף כאן תמלאמו תמלא נפשי מהם . (רש"י) . וכבר הודעתיך (לעיל א' י"ז) שהפעל הקל מן מלא יבא לפעמים עם מלת את , כמו ומלאו בתי מצרים את הערב (שם) , וכן הנפעל ממנו ותמלא הארץ את המים (מלכי' ב' ג' כ') , וימלא את החכמה (שם א' ז' י"ד) , ודומיהם , ויתכן לפי זה שיהי' תמלאמו כמו תורישמו , תוריש אותם , כן תמלאמו תמלא אותם , כמשפטו [°ועכ"ז פירושו תמלא מהם , כמו את הערב , פי' מן הערב , ואולי תהי' כן גם כוונת רש"י ז"ל°] : אריק חרבי , אשלוף , ועל שם שהוא מריק את התער בשליפתו ונשאר ריק , נופל בו לשון הרקה , כמו מריקים שקיהם (בראשית מ"ב ל"ה) , וכליו יריקו (ירמי' מ"ח י"ב) , ואל תאמר אין לשון ריקות נופל על היוצא אלא על התיק ועל השק ועל הכלי שיצא ממנו אבל לא על החרב ועל היין , ולדחוק ולפרש אריק חרבי כלשון וירק את חניכיו (בראשית י"ד י"ד) , אזדיין בחרבי (איך וויל מיך וואפנן מיט מיינם שווערדטי) , מליצו הלשון מוסב אף על היוצא , שמן תורק (ש"ה א' ג') , לא הורק מכלי אל כלי (ירמי' מ"ח י"ב) , לא הורק הכלי לא כתיב כאן , אלא לא הורק היין מכלי אל כלי , מליצו הלשון מוסב על היין , וכן והריקו חרבותם על יפי חכמתך [?] (יחזקאל כ"ח ז') . (לשון רש"י) , ויהי' בענין הזה ריק כמו מלא שיאמר גם הוא על הממלא ועל המתמלא ממנו [°וכמו שרש בער שיאמר על האש השורף ועל העץ הנשרף°] : תורישמו ידי , תשמידם , וכן ואם לא תורישו (במדבר ל"ג כ"ה) , וכן תרגם אנקלוס תשיצינון ידי :
V. 9. Der Gesang geht rückwärts. Der mächtigste Eindruck war der letzte und der fand zuerst seinen Ausdruck in סוס ורוכבו רמה בים, und in ihn sich versenkend wird Gott als איש מלחמה gegen alles Menschenfeindliche, Gott widerstrebende begriffen. Pharaos Macht, weil sie אויב, weil sie eine menschenfeindliche gewesen, war von Gott in die Fluten begraben. Und (V. 8) dieselbigen Fluten hatten sich doch auf Gottes Geheiß, Bahn gewährend, zurückgetürmt! Und (V. 9) es hatte der Feind doch eben diese Bahn zur siegreichen Vollbringung seiner feindseligen Absichten benutzen zu können vermeint! Der Feind erblickte in dieser plötzlich mitten im Meere entstandenen Bahn ein Naturereignis, das dem Verfolger wie dem Verfolgten zu Gebote steht. Es steht auch hier אויב, nicht האויב, um auch diese den Gehorsam der Natur im Dienste des frei gebietenden Gottesgerichtes völlig verleugnende Gesinnung Pharaos zu generalisieren. Diese Gesinnung wird geschildert: ארדף ,אשיג usw. —
In eigentümlicher Weise steht hier אחלק שלל, das Beuteverteilen, doch sicher das letzte nach völlig errungenem Siege, in der Mitte, ja als das erste unmittelbar nach dem Einholen, wo ja erst der Kampf zu beginnen hätte; wir hätten es zuletzt, nach תורישמו ידי erwarten sollen. Er scheint daher sein Heer durch die Aussicht und das Versprechen der Beute zu ermutigen, oder doch zu noch größerer Kühnheit haben anstacheln wollen, oder müssen, und es sind hier nicht Pharaos Gedanken, sondern Pharaos Ansprache an sein Heer ausgedrückt: "Ich will nach, will sie einholen, — ihr sollt alle Anteil an der Beute haben! — ich will meinen Mut ganz an ihnen kühlen und sie dann mit gezogenem Schwerte wieder in unsern Besitz bringen."
מַלֵא נֶפֶש ,תמלאמו נפשי heißt ein Verlangen sättigen, ונפש רעבה מלא טוב (Ps. 107, 9), וגם הנפש לא תמלא (Pred. 6, 7), למלא נפשו כי ירעב (Prov. 6, 30) und sonst. Mein Verlangen soll an ihnen satt werden. Ich will meine ganze Rache an ihnen nehmen. — ירש ,תורישמו ידי verwandt mit גרש, heißt hinausdrängen, sowohl den Besitzer aus dem Besitze, als den Besitz aus den Händen des Besitzers, sowohl וירשתם אתהארץ (Dewarim 11, 8) als וירשתם גוים (daselbst 23), (– davon auch תירוש: der aus seiner Hülle getriebene Rebensaft —). Ähnlich kommt auch der Hiphil von der Person und von der Sache vor. Da aber hier Pharaos Absicht nicht die Vertreibung des Volkes war, so kann wohl תורישמו nur in der Bedeutung zu verstehen sein, wie: והורשתם את הארץ. (Bamidbar 34, 53): ihr werdet das Land in Besitz geben, es unter euch verteilen, והורשתם את העיר (Josua 8, 7): ihr sollt die Stadt zum Besitz erben, את אשר יורישך כמוש (Richter 11, 24): was er dich in Besitz nehmen lässt. So auch hier תורישמו ידי: meine Hand wird sie uns wieder in Besitz nehmen lassen.