Die Torah - Die fünf Bücher Mose
אם שמוע תשמע. זוֹ קַבָּלָה שֶׁיְּקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם:
תעשה. הִיא עֲשִׂיָּה:
והאזנת. תַּטֶּה אָזְנַיִם לְדַקְדֵּק בָּהֶם:
כל חקיו. דְּבָרִים שֶׁאֵינָן אֶלָּא גְּזֵרַת מֶלֶךְ, בְּלֹא שׁוּם טַעַם, וְיֵצֶר הָרָע מְקַנְטֵר עֲלֵיהֶם: מָה אִסּוּר בְּאֵלּוּ? לָמָּה נֶאֶסְרוּ? כְּגוֹן לְבִישַׁת כִּלְאַיִם וַאֲכִילַת חֲזִיר וּפָרָה אֲדֻמָּה וְכַיּוֹצֵא בָהֶם (יומא ס"ז):
לא אשים עליך. וְאִם אָשִׂים הֲרֵי הוּא כְּלֹא הוּשְׂמָה, כי אני ה' רפאך – זֶהוּ מִדְרָשׁוֹ. וּלְפִי פְשׁוּטוֹ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ וּמְלַמֶּדְךָ תוֹרָה וּמִצְווֹת לְמַעַן תִּנָּצֵל מֵהֶם, כָּרוֹפֵא הַזֶּה הָאוֹמֵר לָאָדָם, אַל תֹּאכַל דָּבָר זֶה פֶּן יְבִיאֲךָ לִידֵי חֹלִי זֶה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ" (משלי ג'):
Wenn du hören wirst, das ist die Bereitwilligkeit, das Gesetz anzunehmen. Tun wirst, das ist die Ausführung. Und lauschst, neigst das Ohr, um genau zu verstehen. Alle Seine Satzungen, Worte, die nur Verordnungen des Königs sind, ohne daß uns eine Begründung dafür bekannt ist, und gegen die der böse Trieb einwendet, was für ein Verbot kann auf diesen Dingen ruhen, warum sollen diese verboten sein, wie das Anziehen einer Verbindung von Wolle und Leinen, der Genuß von Schweinefleisch, das Gesetz betreffs der roten Kuh und ähnliche (Joma 67b). Werde ich nicht auf dich legen, und wenn ich sie lege, wird es sein, als wären sie nicht auf dich gelegt, weil ich, der Ewige, dein Arzt bin; das ist der Midrasch (Mech.); nach dem einfachen Sinn, denn ich, der Ewige, bin dein Arzt und lehre dich Thora und Gebote, damit du vor jenen bewahrt bleibest; wie ein Arzt zu einem Menschen spricht, iß dies nicht, es könnte dich krank machen (das ist das Lauschen auf die Gebote); und so heißt es auch (Spr. 3, 8), das wird Heilung sein für deinen Leib.
Wenn du hörst. Bei Marah sahen sich die Israeliten durch eine der ägyptischen Plagen, ungenießbares Wasser, bedroht. Gott befreite sie von der Plage. So würde er sie auch, wenn sie nur gehorsam sind, von allen Übeln, die Ägypten betroffen hatten, beschützen.
dein Arzt. »Ein Gebieter fordert Gehorsam zur Aufrechterhaltung seiner Autorität. Auch ein Arzt verlangt Gehorsam, aber doch nur im Interesse der Gesundheit seines Patienten. Solcherart sind die Befehle des Ewigen, unseres Arztes« (Malbim).
תשמע לקול, כל שמיעה שאחריה למ"ד או בי"ת, ענינה לעשות כפי השמיעה (געהארכן), וזולתם לפעמים שמיעת הקול גרידא (הערן), ולפעמים הבנת הענין (בגרייפן, פרשטיהן), כמו שפירש"י אשר תשמע חלום לפתר אתו (בראשית מ"א ט"ו), ודלא כראב"ע שפי' כל שמיעה שאחריה למ"ד או בי"ת הכוונה להבין טעם הדבר : והישר בעיניו תעשה, אלו מצות יעשם, הדרך המביא אל ההצלחה האמתית בלי נליזה והטי', הוא הישר, והישר בעיני השם הוא לבדו האמתי, ובמכילתא אמרו, והישר בעיניו תעשה זה משא ומתן, מלמד שכל הנושא והנותן באמונה ורוח הבריות נוחה הימנו, מעלה עליו הכתוב כאלו קיים כל התורה כלה : והאזנת, תטה אזניך : למצותיו, אלו מצות לא תעשה : ושמרת כל חקיו, תתן לב שלא לעבור עליהם : כל המחלה וגו', הטעם יש לך לזכור כי בעיניך ראית המחלה והנגעים והמכות אשר שמתי במצרים, בעבור שמרדו בי, ואם אתה תשמור חקי תמלט מהם, ולא אעשה לך כאשר עשיתי להם, ועוד כי אני ה' אהי' רופאך מכל מחלה שגזרתי להיותה על הארץ אין לך צורך לרופא, כאשר רפאתי המים המרים, שאין יכולת ברופאים לרפאם, והנה דבר מרה הפך המכה הראשונה שבמצרים, כי מימי היאור מתוקים והפכם לרעה ואלו היו מרים ושבו מתוקים, והנה השם עשה דבר והפכו על כן יש לך לירא מפניו שלא תמר בו ולאהוב אותו כי הוא ייטיב לך. (הראב"ע), והרשב"ם כתב, כי אני ה' רפאך, אשר רפאתי למים, כדכתיב לשון זה באלישע ברפואת המים, כל המחלה במים מדבר כדכתיב וברך את לחמך ואת מימיך והסרתי מחלה מקרבך (לקמן כ"ג כ"ה) :
V. 26. אם שמעה וגו׳ bis תעשה scheint ein zusammengehöriger Satz zu sein. Die Verdoppelung des שמוע תשמע bezeichnet das ausschließliche Hinhören auf die Stimme Gottes, um das zu vernehmen, was in seinen Augen das Gerade, d. h. dasjenige ist, was in einem vorliegenden Falle das Entsprechende, das Rechte ist. Dadurch wird משפט, die von Gott bestimmte soziale Ordnung, bewirkt. Zu "hören", d. h. dir zu sagen oder sagen zu lassen, was in dem vorliegenden Falle zu tun ist, dir ein Urteil über das in gegenwärtigem Falle "Rechte" zu bilden oder zu verschaffen, bist du schon ohnehin durch den Fall veranlasst, und die Forderung ergeht an dich nur, aus Gottes Wort dir das Urteil zu holen. Anders ist es bei מצות, bei den dir von Gott auf deinem von ihm dir angewiesenen "Posten" erteilten Geboten der positiven Förderung des eigenen und des Heiles des Nächsten, der Selbstveredelung, der Nächstenliebe usw. Hinsichtlich ihrer würdest du, ohne Gottes Gebot, in den meisten Fällen gar nicht zu einer den Willen bestimmenden Tätigkeit des geistigen "Ohres" dich angeregt fühlen. Daher heißt es hier: והאזנת: und wirst dein Ohr in Tätigkeit setzen, למצותיו für seine Gebote, zu vernehmen was Er von dir fordert. שימור ,ושמרת כל חקיו: in Beziehung auf die göttlichen Gesetze ist immer ein zweifaches. Dieses Wort legt uns die göttlichen Gesetze als ein anvertrautes Gut in Händen, hinsichtlich dessen wir die Pflicht der Hut haben. Diese Hut ist eine zweifache: die Sorge für die theoretische Kenntnis: "Lernen"; denn ein Gesetz, das dem Bewusstsein der Verpflichteten entrückt ist, ist "verloren". Sodann die Sorge für die praktische Erfüllung: die sich selbst kontrollierende Gewissenhaftigkeit, aus welcher die das Gesetz "schützenden" גזירות und תקנות resultieren. Diese "Hut" wird hier zunächst für חוקים gefordert, die, unsere Sinnlichkeit und Willkür beschränkend, am meisten Gefahr laufen, theoretisch außer acht und praktisch außer Übung zu kommen. In den allermeisten Fällen, wo das göttliche Wort die einzelnen Teile des Gesetzes aufzählt, werden חקים zuerst, vor משפטים genannt. Denn eben die Erziehung und Heiligung der Sinnlichkeit innerhalb der mit den חקים gezogenen Schranken lässt erst Menschen hervorgehen, die den Anforderungen der Gerechtigkeit und der Liebe, wie Gott sie begreift und ausspricht, in ganzem Umfange und ganzer Höhe zu genügen vermögen. So ja auch oben שם לו חק ומשפט. Hier aber stehen משפטים und מצות im Vordergrunde, weil hier auf die in Mizrajim geschaute und erfahrene Entartung gegensätzlich hingeblickt wird und dort eben die soziale Entartung zunächst am Tage lag und Israel insbesondere fühlbar geworden, die in tieferem Grunde jedoch ebenfalls nur aus der individuellen sittlichen Entartung hervorgewuchert war.
מחלה ist nicht nur leibliche Krankheit, sondern jede Hemmung des Wohlbefindens, auch des Gemütes, wie: ואין חולה מכם עלי (Sam. I. 22, 8), des Gesamtdaseins, wie: ובל יאמר שכן חליתי (Jes. 33, 24), ואת תחלואיה אשר חלה ד בה (Dewarim 29, 21) insbesondere auch die zum Zwecke der Züchtigung hervorgerufene: הכית אותם ולא חלו (Jirmija 5, 3), הכוני בל חליתי (Prov. 23, 35). Gott spricht: die Beobachtung meiner Gesetze schützt dich vor erziehenden Leiden, die ich sonst über dich wie über Mizrajim verhängen müsste. Gott lässt Menschen und Staaten nicht ohne Beachtung der מצות ,משפטים und הקים gedeihen, physisch und sozial gehen sie ohne dieselben zu Grunde, und so ist die Beachtung der göttlichen Gesetze die prophylaktische Arznei für alles physische und soziale Leid.