Die Torah - Die fünf Bücher Mose
עזי וזמרת יה. אֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם "תָּקְפִּי וְתֻשְׁבַּחְתִּי", עָזִּי כְּמוֹ עֻזִּי, וְזִמְרָת כְּמוֹ וְזִמְרָתִי, וַאֲנִי תָּמֵהַּ עַל לְשׁוֹן הַמִּקְרָא, שֶׁאֵין לְךָ כָמוֹהוּ בִּנְקֻדָּתוֹ בַּמִּקְרָא אֶלָּא בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת שֶׁהוּא סָמוּךְ אֵצֶל וְזִמְרָת, וְכָל שְׁאָר מְקוֹמוֹת נָקוּד שׁוּרֻ"ק, "ה' עֻזִּי וּמָעֻזִּי" (ירמיהו ט"ז), "עֻזּוֹ אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה" (תהילים נ"ט). וְכֵן כָּל תֵּבָה בַּת שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת הַנְּקוּדָה מְלָאפוּם כְּשֶׁהִיא מַאֲרֶכֶת בְּאוֹת שְׁלִישִׁית וְאֵין הַשְּׁנִיָּה בַּחֲטָף, הָרִאשׁוֹנָה נְקוּדָה בְּשׁוּרֻק, כְּגוֹן עֹז עֻזִּי, רֹק רֻקִּי, חֹק חֻקִּי, עֹל עֻלּוֹ – "וְסָר מֵעֲלֵהֶם עֻלּוֹ" (ישעיהו י"ד), כֹּל כֻּלּוֹ – "וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ" (שמות י"ד), וְאֵלּוּ ג' עָזִּי וְזִמְרָת שֶׁל כָּאן, וְשֶׁל יְשַׁעְיָה, וְשֶׁל תְּהִלִּים, נְקוּדִים בַּחֲטָף קָמָץ, וְעוֹד אֵין בְּאֶחָד מֵהֶם כָּתוּב וְזִמְרָתִי אֶלָּא וְזִמְרָת, וְכֻלָּם סָמוּךְ לָהֶם "וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה". לְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר, לְיַשֵּׁב לְשׁוֹן הַמִּקְרָא, שֶׁאֵין עָזִּי כְּמוֹ עֻזִּי וְלֹא וְזִמְרָת כְּמוֹ וְזִמְרָתִי, אֶלָּא עָזִּי שֵׁם דָּבָר הוּא כְּמוֹ "הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם" (תהילים קכ"ג), "שֹׁכְנִי בְחַגְוֵי סֶלַע" (עובדיה א'), "שֹׁכְנִי סְנֶה" (דברים ל"ג), וְזֶהוּ הַשֶּׁבַח עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ הוּא הָיָה לִי לִישׁוּעָה. וְזִמְרָת דָּבוּק הוּא לְתֵבַת הַשֵּׁם, כְּמוֹ "לְעֶזְרַת ה'" (שופטים ה'), "בְּעֶבְרַת ה'" (ישעיהו ט'), "עַל דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם" (קהלת ג'). וּלְשׁוֹן וְזִמְרָת לְשׁוֹן "לֹא תִזְמֹר" (ויקרא כ"ה), "זְמִיר עָרִיצִים" (ישעיהו כ"ה), לְשׁוֹן כִּסּוּחַ וּכְרִיתָה – עֻזּוֹ וְנִקְמָתוֹ שֶׁל אֱלֹהֵינוּ הָיָה לָנוּ לִישׁוּעָה. וְאַל תִּתְמַהּ עַל לְשׁוֹן וַיְהִי, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר הָיָה, שֶׁיֵּשׁ לָנוּ מִקְרָאוֹת מְדַבְּרִים בְּלָשׁוֹן זֶה, וְזֶה דֻגְמָתוֹ: "אֶת קִירוֹת הַבַּיִת סָבִיב לַהֵיכָל וְלַדְּבִיר וַיַּעַשׂ צְלָעוֹת סָבִיב" (מלכים א ו'), הָיָה לוֹ לוֹמַר עָשָׂה צְלָעוֹת סָבִיב. וְכֵן בְּדִבְרֵי הַיָּמִים: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם" (דברי הימים ב' י'), הָיָה לוֹ לוֹמַר מָלַךְ עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם. "מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה' וְגוֹ' וַיִּשְׁחָטֵם" (במדבר י"ד), הָיָה לוֹ לוֹמַר שְׁחָטָם. "וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה וְגוֹ' וַיָּמֻתוּ" (שם) מֵתוּ הָיָה לוֹ לוֹמַר, "וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב" (שמות ט'), הָיָה לוֹ לוֹמַר עָזַב:
זה אלי. בִּכְבוֹדוֹ נִגְלָה עֲלֵיהֶם וְהָיוּ מַרְאִין אוֹתוֹ בְּאֶצְבַּע, רָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם מַה שֶּׁלֹּא רָאוּ נְבִיאִים (מכילתא):
ואנוהו. אֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם לְשׁוֹן נָוֶה – "נָוֶה שַׁאֲנָן" (ישעיהו ל"ג), "לִנְוֵה צֹאן" (שם ס"ה). דָּבָר אַחֵר – וְאַנְוֵהוּ לְשׁוֹן נוֹי, אֲסַפֵּר נוֹיוֹ וְשִׁבְחוֹ לְבָאֵי עוֹלָם, כְּגוֹן "מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד וְגוֹ' דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם" (שיר השירים ה'), וְכָל הָעִנְיָן:
אלהי אבי. הוּא זֶה וארממנהו: אלהי אבי. לֹא אֲנִי תְּחִלַּת הַקְּדֻשָּׁה אֶלָּא מֻחְזֶקֶת וְעוֹמֶדֶת לִי הַקְּדֻשָּׁה וֵאלֹהוּתוֹ עָלַי מִימֵי אֲבוֹתַי:
Die Macht und die Ahndung sind des Ewigen, Onkelos übersetzt, meine Macht und mein Sang, עֻזִּי = עֹזִי mit Schurek und זמרת = זמרתי; ich wundere mich über den Ausdruck des Verses; denn du findest eine ähnliche Punktierung im Verse nur an drei Stellen, immer in Verbindung mit זמרת; an allen anderen Stellen ist mit Schurek punktiert; (Jirm. 16, 19), der Ewige ist meine Macht und meine Zuversicht; (Ps. 59, 10) bei seiner Macht harre ich auf dich. Und so wird bei jedem Wort aus zwei Buchstaben, das mit Cholem punktiert ist, wenn es noch einen dritten Buchstaben erhält und der zweite weder (ruhendes) Schwa noch bewegliches hat, der erste mit Schurek punktiert, wie עזו[?] עז; רוק רקי; חק חקי; עול עלו, (Jeschajahu 14, 25) sein Joch wird von ihnen weichen; (14, 7) Anführer auf allen; diese drei aber עז וזמרת hier und in Jesaias (12, 2) und in den Psalmen (118, 14) sind mit kurzem Kamez punktiert; ferner steht an keiner dieser drei Stellen זמרתי, sondern nur זמרת, und an alle schließt sich an, und sie wurden mir zur Hilfe. Darum meine ich, um den Ausdruck des Verses zu erklären, daß עזי nicht = עזי und זמרת nicht = זמרתי; sondern daß עזי ein Hauptwort ist wie (Ps. 123, 1), du, im Himmel Thronender; (Obad. 3) in Felsenklüften Wohnendes; (Dewarim 33, 16) des im Dornbusch Thronenden; und das ist die Bedeutung dieser Verherrlichung, die Macht und die Ahndung des Ewigen wurden mir zum Heil; זמרת ist mit dem Namen des Ewigen verbunden, wie (Richt. 5, 23) zur Hilfe des Ewigen; (Jeschajahu 9, 18) durch den Zorn des Ewigen; (Koh. 3, 18), was die Menschen betrifft. Und das Wort זמרת kommt von (Lev. 25, 4), sollst du nicht beschneiden; (Jeschajahu 25, 5) die Vernichtung der Gewalttätigen, in der Bedeutung von niederhauen und abschneiden; die Macht und Vergeltung unseres Gottes wurden uns zur Hilfe. Und wundere dich nicht über den Ausdruck ויהי, daß nicht היה steht; denn es gibt noch mehr Verse, die diese Form anwenden; folgendes ist dafür ein Beispiel (I Kön. 6, 5), an den Wänden des Hauses ringsum, am Heiligtum und am Allerheiligsten, ויעש machte er ringsum Anbauten, wo er hätte עשה sagen müssen; ebenso (II Chron. 10, 17), über die Kinder Jisrael, die in den Städten Judas wohten, וימלך regierte Rechabeam, wo er hätte מלך sagen müssen; (Bamidbar 14, 16) weil dem Ewigen die Macht fehlt, וישחטם hat er sie dahingeschlachtet, wo er hätte שחטם sagen müssen; (Bamidbar 14, 36) und die Männer, die Mosche schickte, וימתו starben, wo er hätte מתו sagen müssen; (Exod. 9, 21), wer aber auf das Wort des Ewigen nicht achtete, ויעזב der ließ, wo er hätte עזב sagen müssen. Dieser ist mein Gott, in Seiner Herrlichkeit erschien Er ihnen, und sie zeigten auf ihn mit dem Finger; eine Magd am Meere sah, was die Propheten nicht sahen (Mech.). Ich will ihn verherrlichen, Onkelos übersetzt von נוה Stätte (ich will ihm ein Heiligtum bauen) (Jeschajahu 33, 20), eine ruhige Stätte; (Jeschajahu 65, 10) eine Stätte für die Schafe. Andere Erklärung: ich will Ihn verherrlichen von נוי (Schönheit) (Mech.), ich will Seine Herrlichkeit und Seinen Ruhm den Menschen verkünden, wie (Schir 5, 9), was ist dein Trauter mehr als ein anderer Trauter... mein Trauter ist blendend weiß und rot, und der ganze Abschnitt. Der Gott meines Vaters ist dieser, ich will ihn erheben; der Gott meines Vaters, nicht erst bei mir beginnt die Heiligkeit, sondern die Heiligkeit verweilte und wohnte schon längst bei mir, und Seine göttliche Waltung ist seit den Tagen meiner Väter über mir.
Jah. Eine abgekürzte Form des Tetragrammaton, wie auch in »Hallelujah« (wörtlich »Lobet Jah«).
Mein Sieg und mein Sang. Er ist die Quelle meiner Stärke, und an ihn richtet sich mein Lied.
er ist meine Macht, d. h. die Macht, die mich gerettet hat. Die Befreiten am Rande des Schilfmeers hatten ein einzigartiges Erleben der Allgegenwart und stets gegenwärtigen Hilfe Gottes. Die Rabbinen sagten daher: »Eine Dienstmagd am Schilfmeer hatte ein lebendigeres und eindrucksvolleres Gottes-Erlebnis als mancher Prophet.«
ich will... preisen. Eine andere Übersetzung: »Ich will ihm einen Wohnort bereiten«, lehnt sich an Onkelos an. Die Rabbinen übersetzen: »Ich werde Dir ein Heiligtum erbauen.«
Gott meines Vaters. Hier wird mit Nachdruck die Kontinuität der von den Patriarchen überkommenen Gottes-Verehrung betont. Der Gott der Überlieferung hat sich selbst durch den Erlösungsakt gerechtfertigt. Seine den Vätern verkündeten Verheißungen sind nun erfüllt. »Der Gott meines Vaters« steht hier für »der Gott meiner Väter«; siehe III, 6.
עזי , שורש עזז הונח על הגבורה והאומץ על הדברי' המפחידים , ונצחון הדברי' המונעי' מלהגיע אל המבוקש , יאמר ועשיר יענה עזות (משלי י"ח כ"ג) , שלא ימיש לכל , ולא ישוב מפני כל , גם בוש לא ידוע מלענות כפי העולה על רוחו , וכן העזה פניה ותאמר לו (משלי ז' כ"ג) , הכוונה בנצחון הכלימה והבושת הנטועה בלב האדם , וכן ודוד מכרכר בכל עז (שמואל ב' ו' י"ד) , שלא חשש למלעיגים כלל , ויאמר גם על דבר שאין בו רוח חיים , ברוח קדים עזה (לעיל י"ד כ"א) , כלומר הגוברת על העומד לנגדה ומנצחתו , וכן במים עזים (נחמי' ט' י"א) , והשם עוז כשהוא עם הכנוי יבא בקב"ץ או עז בקמץ חטוף ואין הבדל ביניהם , ויורה גם הוא על תוקף ונצחון המונעי' , ומכללם האויב (בל"א זיג) , והיו"ד סימן המדבר : וזמרת , זמרה יורה על הנגון בכלי שיר כאשר ילוה אל השירה בפה , והשבח והתהלה אשר יושר יקרא גם הוא שירה או זמרה , וזמרת חסר יו"ד הכנוי , כי מלת עזי מושכת עצמה ואחרת עמה כמשפט לשון הקדש כאלו כתב עזי וזמרתי יה , והטעם הודי' לאל שלא בכחו גבר כי אם מאת השם העוז והנצחון , ואליו יאתה התהלה כי הוא הי' לנו לישועה , ויתכן לומר על דרך מליצת השיר שהשם הוא נצחון שלו והוא יהי' שירו וזמרתו , וכן הוא במכילתא , אין עזי אלא תקפי , ועל וזמרת דרש עשאני אימרה , וכן תרגם אנקלוס תוקפי ותושבחתא , וכן תרגם האשכנזי : ואנוהו , אנקלוס תרגמו מלשון נוה , נוה שאנן (ישעי' ל"ג כ') , דין אלהי ואבני ליה מקדש , וכן פי' ראב"ע , והיא דעת ר' יוסי בן דורמסקית במכילתא ומלת וארוממנהו שהיא כפל לשון של ואנוהו תרגם אנקלוס על העבודה בבית המקדש ואפלח קדמוהי , ואולם לפי פשוטו נראה ששניהם לשון שבח , ואנוהו לשון נוי , כמו הנוה והמעונגה (ירמי' ו' ב') , אספר נויו ושבחו לבאי עולם , כגון מה דודך וגו' דודי צח ואדום (ש"ה ה' ט' י') , וכל הענין כמו שפירש"י ז"ל והוא מהמכילתא , כדברי שאר התנאי' שם , ואבא שאול אומר ואנוהו כדמה לו מה הוא רחום וחנון אף אתה רחום וחנון , ופי' לשון ואנוהו אני והוא , אעשה עצמי כמוהו לידבק בדרכיו , וכן היו אומרי' לדעת ר' יהודה בבית המקדש בחג הסוכות בשעת הקפת המזבח אני והו הושיעה נא , כדאי' בסוכה (דף מ"ה ע"א) , ותהי' הכוונה בו ג"כ כדעת אבא שאול : אלהי אבי , זה הוא אלהי אבותי , מוחזקת ועומדת לי הקדושה ואלהותו עלי מימי אבותי , ונאה לי שארומם אותו בשירי :
V. 2. עזי, von עוז ,עזז: die Widerstandskraft, die Unüberwindlichkeit. Mein Unüberwundengebliebensein: — daß Pharao und das Weltmeer mich unberührt gelassen, und זמרת: das jetzige Singen, in dem ich begriffen bin, beides ist Gotteswirkung. Wir haben schon zu Bereschit 43, 10 das Verhältnis von זמרה, der Melodie, zu שיר, dem Liedeswort angedeutet. Wir meinten, es sei die Melodie das hörbare Emporringen des Gemüts zur ganzen Höhe der Begeisterung und Reife des in der Seele arbeitenden Gedankens ( — die Rebe zur Weinfrucht —). Diese höchste Arbeit des menschlichen Geistes, in welcher sich seine edelste Energie entfaltet, ist bei dem gottbegeisterten Sänger selbst ein Gotteswirken. Es ist, wie der Liederkönig Israels von sich ausspricht: Gottes Geist, der durch ihn spricht, und sein Wort schwebt auf seiner Zunge. — רוח ד׳ דבר בי ומלתו על לשוני,(Sam. II. 23, 2). Darum fehlt in allen diesen Sätzen (hier — Ps. 118, 14; Jes. 12, 2) die Personalbezeichnung: mein, nicht זמרתי, sondern זמרת. Der Sänger will ja eben sagen: es sei nicht זמרתו!
Der Gottesname י׳ — lautverwandt mit כח und כה) — bezeichnet überall eine Kraftoffenbarung Gottes, ein Sichtbarwerden seines Wirkens und Waltens. Es ist somit gesagt: meine Rettung und die Begeisterung selbst, die diese Rettung in mir geweckt somit: mein äußeres Geschick und mein inneres Leben, beides ist eine Offenbarung der gegenwärtig wirkenden, an mir sich bekundenden Gottesmacht, ויהי לי לישועה und das ward meine Rettung. Gott hat mich gerettet, weil er in mir ein geeignetes Werkzeug zur Offenbarung seines Völker und Menschen bildenden Waltens ersehen hatte. Meine äußere Schwäche und meine innere Kraft und Empfänglichkeit haben mir Gottes rettenden Beistand gewonnen. In הללוי׳ ist der Gottesname mit dem Besingen der Gottestaten zu einem Begriffe verbunden, eine Ausdrucksform, welcher derselbe Gedanke zu Grunde liegen dürfte, nach welchem die Begeisterung des die Gottestaten besingenden Gesanges selbst zu einer Gottestat wird. Uno dies mag auch der Sinn des Ausspruches רי׳ ב׳ל's sein (Peßachim 117a) גדול מכולן (מכל מאמרות של שבח) הללוי׳ שכולל שם ושח בבת אחת.—
זה א-לי: Das ist fortan mein Gott. Wie ich Ihn hier mein äußeres Geschick und mein inneres Leben allein gestaltend geschaut und empfinde, so will ich ihm fürder mein ganzes äußeres und inneres Leben zu Gebote stellen, von ihm gestalten und leiten lassen — (nur dann kann man Gott seinen Gott nennen) — er soll, wie das Wort buchstäblich heißt, meine bewegende Kraft sein; ואנוהו: und so will ich mich ihm zur Stätte bieten, mein ganzes Sein und Leben soll ein Tempel seiner Verherrlichung, eine Stätte seiner Offenbarung werden; es ist dies eine reine Konsequenz des נוה — .זה אל, verwandt mit נוה, bezeichnet eine sich zur Ruhe darbietende Stätte. Daher נָוֱה absolut eine solche Örtlichkeit, die den Herden alle Bedürfnisse darbietet, wo sie sich bleibend aufhalten können, ohne anderwärts Weide zu suchen. לקחתיך מן הנוה (Sam. II. 7, 8.) Also: Ich will Ihm eine Stätte sein, oder Ihm durch mein ganzes Leben eine Stätte bereiten, von der er gerne sprechen wird: אלקי אבי וארוממנהו — .ושכנתי בתוכם, Er hat sich also schon als Gott meiner Väter bewährt und ward so schon von den Vätern erkannt und mir überliefert; durch mich aber soll die Erkenntnis seiner Größe und Herrschaft noch immer steigen. Es ist damit die Aufgabe eines jeden folgenden Geschlechtes in Israel gezeichnet, die Erkenntnis und Huldigung Gottes in immer aufsteigender Linie fortzutragen.