Die Torah - Die fünf Bücher Mose
את היד הגדולה. אֶת הַגְּבוּרָה הַגְּדוֹלָה שֶׁעָשְׂתָה יָדוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה. וְהַרְבֵּה לְשׁוֹנוֹת נוֹפְלִין עַל לְשׁוֹן יָד וְכֻלָּן לְשׁוֹן יָד מַמָּשׁ הֵן, וְהַמְפָרְשׁוֹ יְתַקֵּן הַלָּשׁוֹן אַחַר עִנְיַן הַדִּבּוּר:
Die große Hand, die große Tat, welche die Hand des Heiligen, gelobt sei Er, vollbracht hatte; viele Bedeutungen sind in dem Wort Hand enthalten, und alle decken sich mit dem eigentlichen Begriff Hand, nur muß der Erklärer den Ausdruck nach dem Zusammenhang des Satzes wählen.
Sie glaubten an den Ewigen und an Moscheh, seinen Diener. Diese wunderbare Befreiung ist in Israel niemals in Vergessenheit geraten. »Ein Erlebnis wie das des allen Schwierigkeiten zum Trotz durchgeführten Auszugs und des Durchzugs durch das Schilfmeer mußte von allen, die seiner teilhaftig wurden, nicht anders als ein direktes Eingreifen Gottes empfunden werden. Mosis' Autorität war damit in den Augen seines Volkes festbegründet« (Kittel). Ihr neugeborenes Vertrauen auf Gott und ihre Zeugenschaft Seiner grandiosen Hilfe führen zu dem Begeisterungsausbruch in Form des herrlichen Gesanges im nächsten Kapitel.
את היד הגדלה , את הגבורה הגדולה שעשתה ידו של הקב"ה והרבה לשונות נופלין על לשון יד וכולם לשון יד ממש הן , והמפרש יתקן הלשון אחר ענין הדבור • (רש"י) , וכן תרגם אנקלוס ית גבורת ידא רבתא , וכן תרגם האשכנזי , והראב"ע פי' המכה הגדולה , כי לשון יד נופלת על הכח שביד שהיא השבט , ועל המכה הסובבת מן הכח והגבורה שביד • ויאמינו בה' , שהוא אמת , ונאמן לקיים דבריו • ובמשה עבדו , שהוא שלוחו ולא יעשה רק מה שיצונו האל : אמר המפרש טרם אחל לבאר שי"ת הים אקדים לך דבר מענין השיר ואיכותו בספרי הקודש , כבר הודעתיך שאין שירי הנבואה ורוח הקודש שקולים ונמנים על מספר מיוחד מהתנועות וערך קצוב לארכם וקיצור' כמעשה השרי' אשר בלשון יון ורומי , או על משקל יתדות ותנועות עם התדמות ההברות בסופי החרוזי' הנהוגות אצלינו היום בלה"ק , כי אין בכל זה יתרון ומעל' כי אם נעימו' ההברה לשמע אוזן בלבד , ואף זה אינו כי אם בקריאה פשוטית , לא בנגון , ואדרבה הסכם המנגן ימאס בדקדוק ההוא , ועל הרוב יצטרך להבליע איזה תנועה בנעימות קולו , או להאריך הקצר ולקצר הארוך , כדי להרוס את בנין התנועות ולבלבל הסדר המדוקדק יותר מדאי , כי אין חפץ למנגן בערך ויחס שווי המורגש בהברת התיבות , כידוע לבקי בחכמה ההיא , מלבד הלחץ והדוחק שיוליד הדקדוק ההוא לבעל השיר. וכדי לשמור את סדר השיר אשר בחר בו , יצטרך לפעמי' לחטוא נגד כוונת המאמר , לסרסו , להוסיף עליו ולגרוע ממנו או להחליף תיבה בתיבה בלתי נאותה כל כך לכוונתו כידוע , ואין יתרון עריבת הקריאה שוה בנזק הכוונה והענין , שהוא תכלית הדבור , ואתה תראה שאם יועתק השיר הבנוי על משקל מלשון אל לשון , יהי' כשמן הטוב המורק מכלי אל כלי שריחו יכלה ויאבד , כן תאבד הנעימה ההיא ולא ישאר ממנה מאומה , כי משקל התנועות דבק בלשון ונלמד בו , ולא יעלה ביד המעתיק כ"א הגדה פשוטית משוללת מכל ערך וסדר ומשקל קצוב , ומכל הדקדוק ההוא בערך התנועות מספרם ומשקלם הקצוב לא יוודע בהעתקה , כ"א חסרונו , והיא הרגש הלחץ אשר לחץ את בעל השיר לקצר בכוונתו כאשר זכרנו : ויראה שלכל זה עזבו קדמונינו את המעלה ההיא החלושה , ובחרו במעלה יותר נכבדת , והיא סדר הענייני' והמאמרי' על אופן נאה ומכוון אל התכלית אשר ירצו בו , כדי שיכנסו הדברי' לא באוזן השומע לבד , כ"א בלבו , וישארו חרותי' על לוחותיו , להוליד בו שמחה או עצב , מורך או בטחון , פחד או תקוה , אהבה או שנאה , כפי הנאות אל הכוונה , ולקבוע בתוכו המדות הנכבדות והתכונות המעולות כדרבונות ומסמרות נטועי' יתד שלא תמוט . ואחרי שלאורך ולתכלית ההוא תועלת גדולה בנעימות השיר והנגון הערב כידוע לבעלי חכמת הנפש , בחרו לסדר את מליצותיה' הנכבדות על סדר נאה ומכוון אל מלאכת הנגינה , וכפי התחלף מערכת הנגוני' , ותנועות הכלים השונים , ומנין חוטיהם נימיהם ונקביהם כנור ונבל , תוף וחליל , ומינים ומצלתים ונגינות וגתית ושמינית ועשור איילת השחר ומחול ועוגב ודומיהם , כן ישתנו שמות השרי' ההם כמו מנצח משכיל מזמור שיר מכתם ודומיהם , וכן ישתנה סדר העניני' ונתוחם כפי הראוי , והנגונים נשכחו ממנו באורך הגלות , ומרוב העוני והטלטול אבדה ממנו כל החכמה הנפלאה ההיא , מלאכת הכלי' ותבניתם , מערכת הקולות ואופני הנגון ונעימות הזמרה אשר השתבחו בה גדולי עמנו , ולא נשאר לנו כ"א שמות הכלים והשירי' לבד , הנזכרים על הרוב בספר תהלות נעים זמירות ישראל , ואולם ידענו שהיתה החכמה ההיא מפורסמת באומה , וגדולי העם וחכמיו ונביאיו היו יודעי שיר מטיבי נגן ובקיאי' מאוד בחכמה ההיא , ועל פיה סדרו רוב המשלים והחידות התוכחות והנבואות ותהלות ה' אשר רצונו להשמיע לעם ה' כפי אשר נחה עליהם רוח אלהים ממעל • ואל תדמה בנפשך מלאכת המוזיק' המצוי' בדינו היום אל החכמה המפוארה אשר השתמשו בה השלמי' ההם , כי הנראה שאין דמיון ביניהם כלל , אבל קרה לחכמה ההיא כאשר קרה לחכמת השירים , נעזבה מעלת העניני' והמחשבות שבה תיקון הנפש השכלית , מפני מעלת השמע שאין בה אלא עונג החוש ועריבת האוזן , כידוע לבקיאי' במלאכה ההיא , שרוב עסקיה נעימת החושי' , תחת אשר בימי קדם הי' מלאכתה ותכליתה לרדות בכחות הנפש למשול במדותי' ולהפך תכונותיה כרצונה : וכדי לכונן גם את דברי השיר אל התכלית ההוא , נתחו את כל דבור ודבור לנתחיו וחלקוהו למאמרים קצרים , שווים כמעט בכמותם , עד שלא תמצא להם במאמר אחד לא יותר מארבע תיבות ולא פחות מב' ( מלה קטנה או המוקפת לאחרי' איננה מן המנין) , ורובם הם של שלש שלש , ובהגדה פשוטית אין מספר קצוב לתיבות המאמר , ותמצא מאמר בעל עשרה תיבות ויותר , ואחריו מאמר בעל שתי תיבות בלי סדר כלל • ועשו זה לשתי סבות , האחת שבהיות המאמרי' קצרים יתרבו ההפסקות והמקומות המנוחה , ובדבוי המנוחות יש תועלת רב לעורר הכונ' ולחזקה בלב , כאשר העירו ע"ז בעלי הלשון , וכן יועיל לזכרון כי המאמר הקצר אם יהי' בו ענין ומובן הנכנס בלב קל לשמרו על פה ולהיות שגור ורגיל בו כל הימים , והסבה השנית תועלת הנגון , והי' שאם תשורר המאמר הארוך בקול ותלווה אליו הזמרה בכלי שיר תשחית הכוונה ולא תובן לשומע כ"א בקושי גדול , מה שאין כן במאמר קצר , וכל מגמתם הי' לשמור הכוונה , ולעורר עליה , ועוד שהי' מדרכם לחלק את דברי השיר בין שתים ושלש כתות , כאשר נזכיר להבא , ולזה יאות שיחלק השיר לחלקי' קטנים פעם ינגנו ויענו בהם אלו נגד אלו , ופעם ישוררו במקהלות ויענו כלם כאחד בקולות מתחלפות וערכים שוני' אלו יגביהו ויעלו ואלו ירדו בקול , אלו ימשכו ואלו ינעימו , אלו ינצחו בעוז , ואלו ימתיקו בקול ערב, וידוע שיש בחילוף הקולות ומערכותיהם עונג רב ועדן לנפש המביא אל התכלית הנרצה שזכרנו • והנך רואה בימינו אלו , אף כי אבדנו חכמת המוזיקא הקדומה , ולא נשאר לנו שריד מכל מלאכת הנגון , אשר השתמשו בה קדמונינו , גם לא ידענו אופני המבטא והברות התנועות על אמתתם , מכל מקום נשאר עריבות רב בשירי הקודש , נרגש לכל קורא משכיל אף אם לא ידע סבתו , והעריבות ההוא אינו עריבת אוזן בלבד , הדבק ונלמד בלשון אשר בו הוסד , כאשר זכרנו למעלה ממשקלי השירים כי אם עריבת ענין , דבק במובן וכוונת המאמר , לא במבטא שפתים והברת קול , ולכן אם יועתקו שירי הקודש אל לשון אחר , אף אם יפג טעמם הרב וימר ריחם ע"י ההעתקה , מכל מקום ישאר להם העריבות הענייני שזכרנו , בסדור הדבורים וחלק המאמרי' למחלקותיהם על אופן נאה וערב לחיך , ומקובל על נפש השומע , ולא ישחת ההוד השירי מכל וכל , כמו בהעתקת שירים זרים : והנה ענין חלק הדבור השירי למאמרי' קצרי' כבר זכרו הרב בעל מאור עינים בפרק ס' מספרו אמרי בינה , אחרי אשר הביא דעות החכמי' השוני' על דבר המשקל השירי' בלה"ק , אעתיק לך לשונו בקצור וחלוף קצת כפי דרכו , אמר : לבי אומר לי כי יש בלי ספק מדות וערכים לשירי הקדש שזכרנו , אך אינן נתלות במספר התנועות שלמות ובלתי שלמות כפי השירי' הנהוגים עתה בינותינו , שהם כדברי הכוזרי (קרוב לסוף מאמרו השני) הליכות שירי הערב שנשתבש' בהם לשוננו אבל ערכיהם ומדותיהם הם במספר הענייניים וחלקיהם מנושא ונשוא והמתחבר אליהם בכל אמירה וגזרה נכתבת , יש אשר יהי' המאמר בעל שתי מדות , ועם המאמר השני הדבק בו ונלמד אליו תהיינה ארבע , ויש שיהי' בעל שלש ועם השני הדבק בו שש מדות תמימות תהיינה • דמיון זה , ימינך ה' , הוא מאמר אחד לעצמו בעל שני גבולים , או תאמר שתי מדות (כוון בזה אל המדות הנהוגות בין משוררי העמי' נקראים מעטר"א בלשון רומי , והוא מדות , ובל"א יקראו (פיסי) רגלים , נאדרי בכח , הוא דומהו הדבק בו , אשר יחדיו הם ארבע , וכן ימינך ה' השני שתים אחרות , תרעץ אויב עוד שתים שהן ארבע יחד , ועל הדרך הזה אמר אויב , ארדף אשיג , אחלק שלל , תמלאמו נפשי , אריק חרבי , תורישמו ידי , נשפת ברוחך וגו' (וכמעט כל שירת הים בנוי' על הסדר הזה) , אמנם שירת האזינו היא של שלש שלש , שהן שש בחבור הנלמד , היינו האזינו השמים ואדברה , ותשמע הארץ אמרי־פי (תיבות המוקפות לאחת תחשבנה כאשר זכרנו) : יערף כמטר לקחי , תזל כטל אמרתי וגו' : ופעמים בפסוק אחד כל שכן בשירה אח' יהיו שני מיני המדות הללו יחד , של ב' ב' ושל ג' ג' , כפי נוח הרוח על המשורר והיות ההשתנו' נאות לכוונה , דמיון זה , וברוח אפיך , נערמו־מים , הם ב' ב' , נצבו כמו־נד נזלים , קפאו תהמת בלב־ים , הם ג' ג' , וכן בשירת הבאר התחיל ב' ג' ו אח"כ רדף ב' ב' , וכמו כן בתפלת חבקוק שהוא על שגיונות כשגיון לדוד , ונתן אותה אל המנצח על הנגינות הראויות לה , כאמרו למנצח בנגינותי , הולכת על דרך ג' ג' , אלוה מתימן יבא , וקדוש מהר־פארן סלה , כסה שמים הודו , ותהלתו מלאה הארץ : והנה בקצת הדבורי' יצטרך המשכיל להזכיר קצת מלות אשר לסבה מה אינן נכנסות במספר המדות ההנה כמו בשירת האזינו ויאמר אסתירה פני מהם , מלת ויאמר היא דבור לעצמו , ובכן אסתירה פני מהם , הם ג' מדות , אראה מה אחריתם . הם ג' אחרות וגו' , וכן שני שמות ההוי' אשר בתפלת חבקוק פסוק ה' שמעתי שמעך וגו' , שהם לקריאה כל אחד הוא לעצמו , ובכן הגזרות אשר הם אצלם הם ג' ג' , כי אין עליך למנות לא התנועות ולא המלות בדקדוק כ"א הענייני' והמחשבות המיוחדות , ולזה פעמי' רבות מלה קטנה נדחקה לאשר אצלה ואינה מן המנין , וכן פסוקי תהלים שומרים הסדר שזכרנו , גם משלי שלמה , חכמות בחוץ תרנה , ברחבות תתן קולה וגו' (א' כ') , (אף שלא כוון שלמה במשליו לתועלת הנגון שזכרנו , כי לא הקים לשורר בהם , מכל מקום יסדם על דרך שירי לסבות אחרות שזכרנו , למען תתעורר ותתחזק הכוונה בלב השומע להוסיף אומץ הזכרון והזריזות) • ובעיני לא יפלא כי ימצאו פסוקי' רבים אשר לא ידעתי להלום אותם בדרכי' הנזכרים , ואולי הפרזון מרובה על העומד (במחילה מאת כבוד הרב , לבבי לא כן יחשוב , ובלי ספק שהעומד מרובה ביתרון רב , ואולי לא רצה הרב למנות כ"א המאמרי' שהם בעלי שלש מדות , כדי שיהיו בשנים המחוברי' יחד שש מדות , וכוון בזה להשוות שירי הקדש עם משקלי השירי' אשר בלשון יון ורומי , שהמרבה לא ירבה משש מדות נקראי' העקסאמי"טרי ומי הכריחו לזה , אחרי שלא הי' המנהג הזה כי אם מנהג הסכמי , כפי הנאות לטבע הלשון אשר השתמשו בה , ולבעלי השיר הקודש דרך אחר , כאשר נזכיר להבא , ויסתמשו לפעמי' במאמרי , בעלי ארבע מדות כפי הנאות אל הכוונה , ועוד מעט ואודיע לך את דעתי בזה) , אכן עם סגנון דברי אלה , המשכלי' יזהירו ויוסיפו למלוא מה שלא דמיתי , הלא לכל הפני' יש לנו להאמין כי כל השירות הנמצאות בכתבי הקודש , שירת הים והבאר והאזינו (וברכות יעקב ומשה ומשלי בלעם ועוד שירי' קצרי' שבתורת משה) ושירת דבורה ותהלות דוד וספרי אמ"ת (ושיר השירי' וקינות ירמי') , כלם בלי ספק שומרי' סדר וערך , זה בסגנון אחד וזה בזולתו , או האחד בעצמו בעל מדות שונות • ע"כ דברי הרב ז"ל : ודע כי מה שזכר שלפעמי' שירה אחת בעלת מדות שונות גם זה לא נפל במקרה וכאשר הזדמן , כי אם בכוונה מיוחדת , והיא שכאשר יתנשא המאמר ותתרומם המליצה כן יקצרו המאמרי' , למען רבות מקומות ההפסקה ומנוחת הקול ותתעורר הכוונה בלב השומע , כאשר זכרנו , הנך רואה בתהלי' י"ב , יתחיל המשורר במאמרי' בעלי ד' מדות , הושיעה ה' כי־גמר חסיד , כי־פסו אמונים מבני אדם , וכן פסוק ג' ד' ה' , ובפסוק ו' בהביאו את אמרות השם ב"ה , והוא מאמר רם ונשא וגבוה מאד , ישתמש במאמרי' קצרים בעלי שתי מדות , משד עניים , מאנקת אביונים , עתה אקום , (יאמר ה') , אשות בישע , יפיח לו , אח"כ בפסוקי' הבאים שב המשורר אל דרכו במאמרים מרבי המדות , אמרות ה' אמרות טהרות , כסף צרוף בעליל לארץ , מזקק שבעתים , וגו' עד סוף המזמור , וכן במזמור נ"א התחיל במאמרים מרבי המדות עד פסוק י"ד והוא מאמר השם ב"ה , כי בי חשק וגו' , אז קצר המאמרי' והרבה בהם המעמדות וההפסקות כמו שזכרנו , וכמוהו מזמור ס"ח , רוב הפסוקים מחוברי' מאמרים בעלי מדות רבות חוץ מפסוק ה' ו' שבהם השירה אשר ישוררו במקהלות לכבוד השם , והוא מאמר נשגב עד מאד מחובר ממעטי המדות מסודרים בסדר נאה וערב : שירו לאלהים זמרו שמו סלו לרכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו * * * אבי יתומים ודיין אלמנות אלהי' במעון קדשו אח"כ פסוק מחובר מבעלי שלש מדות , אלהים (הוא הקריאה , מאמר לעצמו כמו שזכר הרב בעל אמרי בינה) , מושיב יחידי' ביתה , מוציא אסירים בכושרות , אך־סוררי' שכנו צחיחה • ובפסוק י"ט בהתנשאות המליצה היקרה ישובו המאמרי' הקצרים , עלית למרום , שבית שבי , וגו' , ואף פה בשירת הים כל השירה כלה לגודל מעלתה ויקרה מחוברת ממאמרי' קצרי' רובם בעלי ב' ב' , ואם יש בהם בעל שלש יחובר אליו בעל ב' , כי כפי עלות המליצה ורומה , כן יקצרו המאמרי' , ה' איש מלחמה , ה' שמו • מרכבת פרעה וחילו , ירה בים • תהמת יכסימו , ירדו במצולת , כמו־אבן • מי־כמכה באלם ה' , מי כמכה נאדר בקדש , (בעלי ג' ג') , נורא תהלת , עשה פלא • (בעל ב' ב') , לעומק המובן : ויש שתבאנה המדות הקצרות והארוכות לתפארת הוד המליצה , בחלוף נאה וקליעה מסודרת , ובה עריבות רב וסגולה נפלאה לעורר הלב , יש מהם בסדור ג' ב' ג' ב' , דמיון זה לעורר האהבה , בשיר השירים (א' ט' וי') : לססתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי : נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים : * * * (ושם ה' י"ד) ידיו גלילי זהב ממלאים בתרשיש מעיו עשת שן מעלפת ספירים : (ושם ו' א') אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך : או לעורר החמלה כמו בקינות ירמיהו , וכמעט כל קינת אני הגבר הולכת על הסדר הזה מג' ב' ב' , כמו אני הגבר ראה עני (תלת אני הזעירה איננה מן הסמנין) בשבט עברתו אותי נהג וילך חשך ולא־אור : * * * בלה בשרי ועורי שבר עצמותי : בנה עלי ויקף ראש ותלאה : וכן כל הקינה הזאת עד תומה , ואם יש בפיך חיך לטעום , תשכיל שע"י הסדר הערב הזה יכנסו הדברים בנפש ויעוררו בו כחות החנינה והחמלה על המקונן בשברון רוח , מילל ונאנח , מילל בארוכה ונאנח בקצרה : ומה מתוקה הקליעה ההיא מארוכות וקצרות כאשר תבוא לפעמים בערבוב , ימשוך בה הקורא במחשבה ראשונה שבאה בלי כוונה כי אם במקרה , ובה כוונה עמוקה ועדנה רבה מעוררת הלב , כמו במזמור ס"ח שזכרנו למעלה , וכן בשיר השירים (ה' ב') , אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי־לי אחתי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא־טל קווצותי רסיסי לילה : והנה רבות על סדר הקליעה הזאת או בדומה לה , אין צורך לזכרם ביחוד כי די בזה למבין : והנה המאמרי' הקצרי' האלו הנקראי' חרוזים או דלתות יחוברו יחדיו על הרוב שנים שנים , ויהי' הדבור בעל שתי דלתות נצמדות בשתוף ענין , פעמי' שיהיה ענין שניהם אחד בעינו וכפול במלות שונות ומליצות מתחלפות , או שיהי' ענין האחד דומה או מקביל ומנגד לענין השני , ואז תהיינה התיבות מקבילות ונוכחות בכל אחת מהן לעומת מחברתה , כאשר זכרנו מזה בפ' בראשית (ד' כ"ג) , וזה מצוי מאוד ורגיל בשירי לשון הקדש , ופעמים שלא ישתתפו כי אם בחלק מחלקי המאמר , כגון בנושא או בנשוא או במה שיתחבר עמהם , ואם יהיה כן יש שיכפל החלק ההוא המשותף בפירוש , כגון בתהלים (קי"ח ט"ז) , ימין ה' רוממה , ימין ה' עשה חיל : * * * ובפ' בראשית (מ"ט כ"ב) , בן פרת יוסף , בן פרת עלי עין : * * * ובשירת הים , ה' איש מלחמה , ה' שמו : * * * ובתהלים (קט"ו י"ד) , יסף ה' עליכם , עליכם ועל בניכם , * * * ויש שישמט הענין או החלק ההוא המשותף מן הדלת האחת , ויסמך על מה שכתוב במחברתה , ויאמרו המפרשי' שהתיבה ההיא הכתובה באחת מהן מושכת עצמה ואחרת עמה , כבר זכרנו משלי זה המין בבראשית במקום הנזכר , וגם תראה שכל מזמור בצאת ישראל ממצרי' וגו' (תהלים קי"ד) , הולך על הסדר הזה , שהלא מחלקי הגזרה נשמטת באחת מן הדלתות פעם בראשונה ופעם בשני' , ויסמך על הכתוב במחברתה , שימשוך אחר עמו , ויש דמיון מזה גם בשירה שלפנינו , כגון זה אלי ואנוהו , אלהי אבי וארוממנהו , מלת זה מושכת עצמה ואחרת עמה כי כוונת הענין זה אלי ואנוהו , זה אלהי אבי וארוממנהו , ולמען לא תארך הדלת השני' נשמטה המלה המשותפת וכן חרוד אפס כי עז , ועברתם כי קשתה (בראשי' מ"ט ז') , הכוונה ארור אפס כי עז , וארורה עברתם כי קשתה , והוקלה הדלת השני' בעבו' היות תיבותי' ארוכו' מתיבות הדלת הראשונ' , ופעמי' שישמט חלק אחד מחלקי המאמר בדלת הראשונ' וחלק אחד בשני' ואז תהיינה הדלתות כמשולבו' אשה אל אחותה , כמו (שם ט') , כרע רבץ כאריה ——— ——— וכלביא מי יקימנו כרע רבץ שבראשונה מושך עמו גם השני' , ומי יקימנו שבשני' מושך עמו את הראשונה , ויהי' כאלו אמר כרע רבץ כארי' מי יקימנו , כרע רבץ כלביא מי יקימנו , (אולם לפי זה הי' ראוי להיות כארי בז"ק שהוא מפסיק יותר מן הטפחא שבמלת וכלביא , כמו שהוטעמד אתנח במלת ה' שבפסוק להגיד כי ישר ה' , אשר נזכיר להלן , לכן לדעת בעל הטעמים יהי' פסוק זה ממין קליעה אחרת אשר נזכיר עוד) , וכן בתהלים (ע"ח י"א) , וישכחו עלילותיו ——— ——— ונפלאותיו אשר הראם הענין וישכחו עלילותיו אשר הראם , וישכחו נפלאותיו אשר הראם , לכן הוטעמה תיבת עלילותיו בטעם מפסיק : ותבין מזה כוונת ודקדוק הכתובים כגון להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו (תהלים צ"ב ט"ז) , מערכת הכתוב כך היא כאלו אמר , להגיד כי ישר ה' , ולא עולתה בו : כי ישר צורי , ולא עולתה בו : ולזה הונח האתנח במלת ה' , והגרש רביע הפחות מן האתנח במלת צורי , ובהגדה פשוטית הי' צריך לחבר ה' עם צורי בטעם , כידוע : ולפעמים כאשר תבא הקריאה באחת מן הדלתות , יוכפלו התיבות במחברתה בלי כפילת הענין , כגון עד מתי רשעים ה' , עד מתי רשעי' יעלזו (שם צ"ד ג') . הענין אתה ה' עד מתי יעלזו רשעים . וכן כשאו נהרות ה' , נשאו נהרות קולם (שם צ"ג ג') : אל נקמות ה' , אל נקמות הופיע (שם צ"ד א') : כי הנה אויביך ה' , כי הנה אויביך יאבדו (שם צ"ב י') : אתי מלבנון כלה , אתי מלבנון תבאי (ש"ה ד' ח') : וכן בשירה שלפנינו , ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב : כוונת הענין כמו שכתבו המפרשי' , אתה ה' הנאדר בכח , ימינך תרעץ אויב : מי כמכה באלם ה' , מי כמכה נאדר בקדש , נורא תהלת , עשה פלא : הענין אתה ה' ! מי באלם כמכה נאדר בקדש נורא תהלת עשה פלא , וכדי לסדר אותו על סדר שירי' , נתח אותו לנתחיו וכפל התיבות במקום הראוי והנאות לעורר הלב : ודע שיש בהצמדת הדלתות ומחברתם תועלת גדולה לא בלבד בהבנת הוראתם , כי כפילת הענין יטעים המובן ויחפכנו על כל צדדיו , עד כי לא ישאר בו דבר סתום ומכוסה , ועי"ז תהי' ההוראה ברורה וגלוי' וזכה לשומע , כי אם תמצא בו גם תועלת רב לצורך נעימות הנגון , כי אם יוסד השיר במקהלות יחלק למחלקותיו , ותדמה בנפשך שהכת האחת תשורר הדלת האחת , והשני' תשורר את מחברתה בנגון דומה או מקביל אליו כפי הנאות , יוולד מזה נעימות רב ועדן לנפש , ועי"ז תתעורר רוח השומע לקבל העניינ' , ולהכניסם אל לבו , שמה יגברו בכח וימשלו ביצרו וירדו בכחות ומדות נפשו להטותם לכל אשר יחפצו ולהפך תכונותי' ומזגיה מן הקצה אל הקצה , כמו שזכרנו : וכבר זכרו חז"ל ענין החלק השיר למחלקותיו , בסוטה (דף כ"ז ע"ב) נחלקו חכמי ישראל כילד שרו על הים , יש אומר , משה אמר אשירה לה' , וישראל אמרו אשירה לה' , משה אמר כי גאה גאה , וישראל ענו אשירה לה' , וכן ענו על כל מאמר ומאמר , ויש אמר שענו ישראל אחרי משה כל מה שאמר , כקטן המקרא את ההלל , משה אמר אשירה לה' , וישראל אמרו אשירה לה' , משה אמר כי גאה גאה , והם אמרו כי גאה גאה , ור' נחמי' אומר כסופר הפורס על שמע בבה"כ , משה אמר אז ישיר ישראל (כן הוא הנוסחא בתוספתא שם שמשה אמר כנגד ישראל אז ישיר ישראל) , וישראל אמרו אשירה לה' , משה אמר עזי וזמרת , וישראל אמרו זה אלי ואנוהו , משה אמר ה' איש מלחמה , וישראל אמרו ה' שמו , ובמכילתא אמרו ר' אליעזר בן תדאי אומר , משה הי' פותח בדבריו תחלה , וישראל עונין אחריו וגומרין עמו , משה הי' פותח ואומר אשירה לה' כי גאה גאה , וישראל אומר סוס ורכבו רמה בים , משה אמר עזי וזמרת יה , וישראל עונין אחריו ויהי לי לישועה , משה הי' פותח ה' איש מלחמה , וישראל עונין אחריו וגומרין עמו ה' איש מלחמה ה' שמו . ויתכן א"כ שגם הלוי' המשוררים בבהמ"ק למחלקותם שרו על הדרך הזה , ובכל מקום שיש כפילת ענין בפסוק עשו כדברי ר' נחמי' כסופר הפורס על שמע ושרו אלו נגד אלו את הענין ההוא במלות שונות כאשר זכרנו , ובמקום שאין כפילת ענין מפורש , כפלו כל פסוק ופסוק כקטן המקרא את ההלל , וכאשר אנו נוהגין במזמור מן המצר , לכפול את הפסוקי' שאין בהם כפילת ענין , והוא מפסוק כ"א עד סוף המזמור , ואולי נקבע המנהג הזה לזכר מה שנעשה במקדש . ופעמי' שיחובר הדבור משלש דלתות , ואז על הרוב שתי' מהן נצמדות בענין ובמובן , והשלשית בודדת תסוב על שתיהן . דמיון זה בתהלים (נ"ג א') , בפרח רשעים כמו עשב ויציצו כל פעלי און להשמדם עדי עד : שתי הדלתות הראשונות נצמדות ע"י כפילת הענין במלות שונות , והשלישית מוסבה על שתיהן , כי יתכן לומר בפרח רשעים כמו עשב להשמדם עדי עד ויציצו כל פעלי און להשמדם עדי עד : וכמוהו עדתיך נאמנו מאד , לביתך נאוה קדש , ה' לארך ימים (שם צ"ג ה') : הנה שני המאמרי' הראשונים צמודים , והשלישי מוסב על שניהם , כי עדות ה' נאמנו לארך ימים , לביתו נאוה קדש לארך ימים : וכן בש"ס (ב' ה') , סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני : ובפסוק אין כאל ישרון (דברים ל"ג כ"ו) הדלת השני' והשלישית צמודות בענין וכפילת המובן , והראשונה תסוב עליהן על הדרך הזה אין כאל ישרון רכב ——— שמים בעזרך — ובגאותו שחקים ——— כאלו אמר ישרון ! אין כאל רוכב בגאותו שמים בעזרך : ישרון ! אין כאל רוכב בגאותו שחקים בעזרך : והסדר הזה מוליד ערבות רב במוזיקא שאם תחלוק השיר למחלקותיו , וישוררו כלם הדלת המשותפת , והדלתות הנצמדות ישוררו אלו נגד אלו בקולות מתחלפות ונגוני' דומים ומקבילים , יהיה זה לתפארת השיר ויוליד עדן רב בנפש השומע : ויש שיהי' הדבור בעל ארבע דלתות , ואז על הרוב הראשונה נצמדת עם השלישית , והשני' עם הרביעית , דמיון לדבר בשירת האזינו (דברים ל"ב כ"א) , הם קנאוני בלא־אל כעסוני בהבליהם , ואני אקניאם בלא־עם בגוי נבל אכעיסם , * * * (ושם מ"ב) אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב : השלישית באור לראשונה , שהדם יהי' מחלל ושביה , והרביעית לשני' , כי הבשר יהי' מראש פרעות אויב , וכן בתהלים (ל' י"ב) , הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה : המספד יצמד עם השק , והמחול עם השמחה , וכן (שם קי"ח ח' ט') , טוב לחסות בה' מבטח באדם טוב לחסות בה' מבטח בנדיבים : * * * ובש"ס (א' י"ג וי"ד) צרור המור דודי לי , בין שדי ילין : אשכל הכפר דודי לי , בכרמי עין גדי : * * * ובתהלים (קט"ו י"ז וי"ח) , לא המתים יהללו יה ולא כל ירדי דומה ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם : הראשונה מקבלת לשלישית , שהמתים לא יהללו יה , ואנחנו נברך יה , והשני' מקבלת לרביעית שהם ירדי דומה , ואנחנו לא נדום מעתה ועד עולם , כענין למען יזמרך כבוד ולא ידם ה' אלהי לעולם אודך (שם ל' י"ג) . ודרך אחר בפסוק מי כה' אלהינו המגביהי לשבת וגו' (שם קי"ג ה' ו') , יתכן שנחלק למחלקותיו באופן זה מי כה' אלהינו —————— המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ דהיינו ששרו כלם כאחד מי כה' אלהינו , אח"כ הכת האחת המגביהי לשבת , והשני' המשפילי לראות , הראשונה בשמים והשני' בארץ , ויהי' המובן המגביהי לשבת בשמים המשפילי לראות בארץ (ופסוק כרע רבץ כארי וכלביא מי יקימנו אשר זכרנו למעלה יהי' לדעת בעל הטעמים ממין הקליעה הזאת , ובאופן זה , כרע רבץ כאריה וכלביא ——— מי יקימנו , והכוונה כרע כאריה מי יקימנו , רבץ כלביא מי יקימנו , ויהי' לדעתו לשון כריעה נופל יותר על האריה , ולשון רביצה נופל יותר על הלביא , ולכן אין במלת רבץ אלא העטף) , ויתכן ששיימו כלם כאחד בשמים ובארץ , כאלו אמר המגביהי לשבת בשמים ובארץ , המשפילי לראות בשמי' ובארץ , ותהי' הכוונ' שהו' יושב על כסא רם ונשא בשמי' ובארץ , ומשפיל לראות בשמי' ובארץ , לפי שגם השמי' הרמים שפלים בערכו , וזהו לדעתי היותר נכון בבאור הכתוב . * * * ובש"ס (א' ה') שחורה אני ונאוה בנות ירושלם כאהלי קדר כיריעות שלמה : הנה כאהלי קדר מוסב על שחורה אני , וכיריעות שלמה על ונאוה , וכהנה רבות בשירי הקדש , ימצאם המתבונן בהם . וכבר יצאתי מגדר הכוונה , עברתי חק וגבול אשר שמתי לבאורי , שלא להאריך בלימודים , ועשיתי זה לאהבת הדברים , כי לא מצאתי בכל מפרשי התורה דבר תספיק מזה הענין , ולהעיר נפש הקורא על תפארת והוד השירים אשר בספרי הקדש , כי ראיתי ילדי בני עמנו יספיקו בילדי נכרים , וישתבחו מאד במלאכת השירי' אשר לאומות הזרות , כאלו להם נתנה תפארת השיר וחין ערכו , ובערה בלבי אש הקנאה , להראות כי כגבוה שמים מעל הארץ כן גבהו דרכי שירי הקדש משירי חול , לא לבד בבחינת מעלת המשורר שהוא הפועל , והמליצות היקרות והנכבדות שהם חומר השיר , וכן בבחינת תכליתו שהיא הסיסרה אל האושר הנצחי והשלמה האמתית על ידי העניינים הרמים והנשגבים , הנבואות והיעודי' והברכות ותהלות ה' המביאי' את האדם לחיי עד , כי אם גם בבחינת הצורה שהיא מערכת המאמרים חבורם וסדורם , יש לשירי הקדש יתרון רב ומעלה עצומה בהוד ויופי על כל השירי' המשובחי' להם כל כך , ומעתה אשוב לבאר את דברי שירת הים אשר לפנינו : טו
V. 31. יראה und אמונה, das sind die beiden Grundzüge, welche für immer im jüdischen Gemüte Gott gegenüber lebendig und wach sein sollen. Es gibt nur Einen, den wir zu gleicher Zeit fürchten und ihm vertrauen sollen, und das ist Gott, der Eine Einzige, der so liebevoll als gerecht, so gerecht als liebevoll, und ebenso unbeschränkt allmächtig in Übung seiner Liebe wie seiner Gerechtigkeit ist, und alle drei: seine stets zu fürchtende Gerechtigkeit, seine stets mit Vertrauen zu erwartende Liebe, sowie seine beides in einem Momente übende, über alles frei gebietende Macht, zu offenbaren und zu lehren, das ist die ewige Bedeutung dieses in seiner Größe einzigen Rettungsmomentes, der den ägyptischen Riesenleib dem für immer freigewordenen Sklavenvolke als Leiche zu Füßen legte. Wie aber für die mit unbeschränkter Macht ihre Liebe und ihre Gerechtigkeit übende Gotteshand, so auch für die Wahrhaftigkeit Mosche, ihres Dieners, ward dieser Moment die ewige Dokumentierung. Mosche Hand war über das Meer gehoben und durch sie führte Gott Ägypten zum Tode und Israel die Bahn zu Freiheit und Leben.